[בתמונה: השר אוחנה. מאז אוקטובר 1990 יש לשר לבט"פ אחריות על אירועי סדר ציבורי... מקור התמונה: פייסבוק. שם הצלם אינו ידוע]

[לסדרת מאמרי ל"ג בעומר ואירועי מירון, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אירועי הר הבית, באוקטובר 1990 - שבהם נהרגו 17 פלסטינים נהרגו ונפצעו יותר ממאה מירי שוטרי משטרת ישראל – הביאו להקמת ועדת זמיר, שמסקנותיה יצרו מהפך ביחסי הכוחות שר-מפכ"ל, בהקשר של אחריות השר לטיפול באירועי סדר ציבורי.

דו"ח הוועדה קבע, כי דרושה מעורבותו הפעילה של השר, כדי שיוכל לעמוד בקיום אחריותו המיניסטריאלית בתחום הסדר הציבורי. משמעותה של קביעה זו היא - כי שוב לא תהיה לשר המשטרה חסינות מפני אחריות לכישלונות ולמחדלים של המשטרה.

.

אחריות זו גררה את הסמכות, שנתנה ועדת זמיר בידי השר הממונה, להתערב בנושאים משטרתיים מבצעיים.

לצורך כך, ועדת זמיר המליצה להקים במשרד המשטרה צוות מקצועי של קציני משטרה - המטה המבצעי שליד שר המשטרה - שיסייע לשר לממש את אחריותו המיניסטריאלית על המשטרה, בדומה למטה שהוקם באותה תקופה, ליד שר הביטחון. מדובר ביחידת מטה מיניסטריאלית, שתעסוק גם בתכנון לטווח ארוך, בפיקוח  על פעולות המשטרה ובבקרה עליהן.

[משמאל: האלוף צבי זמיר. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי shay aloni Pikiwiki Israel. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

לקביעות הללו - של עליונות השר על המשטרה באירועי סדר ציבורי - כבר היו תקדימים בשטח. אציין את הבולטים שבהם:

.

[הכרזה: ייצור ידע]

השר קהלני לוקח אחריות באירועי כבוש בר אילן

מחלוקת חשובה ראשונה, בתחום הסדר הציבורי, הייתה העימות של השר, אביגדור קהלני, (ראו תמונה למטה מימין) עם מפקד מחוז ירושלים דאז, ניצב אריה עמית, על רקע אירועי כביש בר אילן, ב- 1966. זאת, למרות הגיבוי החד משמעי שעמית ושוטריו קיבלו ממפכ"ל המשטרה, אסף חפץ (ראו תמונה למטה משמאל).

קהלני דרש מהמשטרה איפוק בפעולות נגד מפגינים. הוא דרש לא להפעיל כוח מיד ולא "לפצח מיד ראשים". "לפני שמפעילים אלות, אמר, יש להידבר עם מפגינים, גם אם הם חוסמים כבישים וצמתים ומפריעים לתנועה".

השר הגיע לשטח ללא תיאום מראש, והסכים לדרישות החרדים להיכנס לישיבת "אור הצפון" ללא מאבטחיו, כשהוא מוקף בחרדים שצעקו 'קהלני הוא שלנו'.. " (גלנטי ולימור, 1996, עמ' 2). קהלני הכריז, כי  מעתה יש מדיניות חדשה בטיפול בהפגנות ובמפירי סדר, ו"המשטרה צריכה להתרגל לכך". הוא גם מתח ביקורת על השימוש בפרשים לפיזור מפגינים.

[השר לשעבר אביגדור קהלני (מימין) והמפכ"ל לשעבר אסף חפץ משמאל: קהלני תפקד כמפכ"ל על באירועי סדר ציבורי... תמונתו של קהלני באדיבות אתר הכנסת. תמונתו של אסף חפץ באדיבות דוברות המשטרה]

בתגובה האשימו קצינים בכירים במטה הארצי את השר על שהוא מנסה להתערב בשיקולי העבודה המבצעיים של המפקדים בשטח, תחום שבו "אין לו כלל מושג וידיעה, ושבו הוא טירון שיש לו עוד הרבה ללמוד". הם טענו, כי "מעורבים בכך שיקולים פוליטיים של השר". עוד נטען כי נימוקיו של השר היו פוליטיים: "הסיעות הדתיות הקימו קול צעקה, וקהלני לא רצה משבר קואליציוני כבר בתחילת דרכה של ממשלת נתניהו, בגלל פעילות המשטרה. עמית לא גילה רגישות לעניין, ובין השניים התפתח עימות". אבל זה עוד כלום. האירוע הבא היה "אירועי ראס אל עמוד", ב- 14 בספטמבר 1997, שבו תפקד השר קהלני כמפכ"ל על, כשהוא ממדר את המפכ"ל חפץ. בערב אותו יום נכנסו מתנחלים לשני בתים בשכונת "ראס אל עמוד". את ההחלטות קיבל אז השר קהלני ישירות עם מפקד מחוז ירושלים, ניצב יאיר יצחקי. המפכ"ל חפץ אף שקל להתפטר בעקבות האירוע, "משום שהגיע למסקנה שאין טעם להמשיך בתפקיד, כאשר קהלני, להערכתו, מבקש לנהל את המשטרה תוך הפעלת ששיקולים זרים". גורמים בכירים במשטרה" טענו בתקשורת, בהקשר זה, כי "גם ניצבים אחרים טורחים, לעתים, לעדכן את השר ולא את המפכ"ל".

השר שלמה בן עמי נכווה במסקנות וועדת אור על אירועי המגזר הערבי באוקטובר 2000

השיא של ביטוי אחריותו של שר לאירועי סדר ציבורי היו במסקנות ועדת אור לאירועים במגזר הערבי באוקטובר 2000, כאשר נקבע כי השר, פרופ' שלמה בן עמי (ראו תמונה משמאל), לא יוכל עוד לכהן כשר לביטחון הפנים, כי לא מימש את אחריותו כשר הממונה.

השר בן עמי - הואשם על ידי הוועדה בסעיפים הבאים:

1. באי פעולה מספקת לסגירת הפערים במוכנות כוח האדם והציוד של המשטרה לטיפול בהפרות סדר נרחבות. הוועדה מצאה אותו אחראי בעניין זה.
2. באי מניעת שימוש בכדורי גומי על ידי המשטרה ביומיים הראשונים של האירועים וכן באי דיון ממשי בעניין בתקופה שקדמה להם. הוועדה מצאה אותו אשם בנושא זה.
3. בהתעלמות מהצפי לאירועים ב-1 באוקטובר ובאי טיפול במוכנות המשטרה לקראת הצפוי בו. הוועדה מצאה אותו אחראי בעניין זה.
4. במתן הוראה לפתיחת ואדי עארה בכל מחיר. הוועדה מצאה שאין הוכחות לכך.
5. באי דרישת דיווח אמין ומלא מהמשטרה. הוועדה מצאה כי לא דרש דיווח שכזה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Ybenami לאתר Pixabay]

המלצת הוועדה הייתה למנוע מבן עמי לשמש שנית בתפקיד השר לביטחון פנים.

[בתמונה: כרכי ועדת אור. התמונה היא נחלת הכלל]

גם השר אוחנה כבר נטל לעצמו סמכויות בסוגיות של סדר ציבורי

ביולי 2020, יורטה, הוקלטה ושוחררה לרשתות התקשורת, שיחה - שבין השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה ומפקד מחוז ירושלים דאז, דורון ידיד: "אנחנו לא יכולים להמשיך עם הברדק הזה, אנחנו לא יכולים להמשיך עם האנרכיזם הזה", אמר השר לניצב ידיד. "יש הבדל בין הפגנה לבין אירועים כמו שאנחנו רואים בחודשיים האחרונים; ובשבועות האחרונים". למרות שהאירוע גרר, מטבע הדברים, ספינים פוליטיים, פעל השר אז בסמכות; ומימש את אחריותו.

סימנים מחשידים להתערבות פוליטית היו לנו בשפע לפני האירוע

פרשת מירון מעלה חשדות לניצול סמכות שלא כדין: האם כפה השר אוחנה על המשטרה - בשל לחץ המפלגות החרדיות (ראו הכתבות למטה) - את פתיחת אירועי מירון לציבור תוך התעלמות ממגבלות המקום וסכנותיו. זאת, למרות דוח מבקר המדינה מ- 2008; למרות דו"חות "ועדת תורג'מן " ו"ועדת אגמון"; ולמרות פסק הדין במשפטו של מפקד מרחב הנגב דאז, תנ"ץ יוסי אבני, ואח' על אירועי פסטיבל ערד (ת.פ 2332/97).

כך למשל פרסם האתר: "בחדרי חרדים" ב- 10 באפריל 2021, כי השר דרעי סיכם עם השר לביטחון הפנים, אוחנה, כי "לא תוגבל הגעת מתפללים להר מירון". דומה שדי בכך כדי להצביע על סיבה מהותית לאבדן השליטה:

[לכתבה המלאה של משה וייסברג באתר 'בחדרי חרדים', לחצו כאן]

ידיעה דומה שעלולה לרמז על כניעה ללחצים פוליטיים פורסמה לפני כן, ב- 7 באפריל, לפיה, סגן השר פרוש תקף את הרצון להגביל את הציבור החרדי לקראת ההילולה במירון ואמר:

"דין מירון כדין הר הבית; ואם שבוע הבא ברמאדן התירו למאה אלף איש לעלות להר הבית... אין סיבה להגביל את כמות המשתתפים שעולים לחגוג את הילולת רבי שמעון בר יוחאי בל״ג בעומר".

[לכתבה המלאה של איתי אגסי באתר קול חי, לחצו כאן]

אז איך תבוא אחריותו זו לידי ביטוי באירועי מירון? ימים יגידו!

[לסדרת מאמרי ל"ג בעומר ואירועי מירון, לחצו כאן]