[בתמונה: "קדושים יהיו לאלוקיהם"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת אמור', לחצו כאן]

עודכן ב- 17 במאי 2024

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

פרשת אמור, ראשי פרקים

1. בתחילת הפרשה אנו מוצאים מספר הנחיות לגבי הכוהנים, כידוע, לכוהנים היה תפקיד נכבד מאד בעם ישראל. הם אלו שבעצם הקדישו עצמם לעבודת ה' ובפועל היו משרתי הציבור בכל הקשור לעבודת בית המקדש (ביכורים, קורבנות וכו'). עקב כך לכוהנים היו הגבלות. בין השאר אסור להם להיות במחיצתו של אדם מת ורק כאשר נפטר בן משפחה קרוב (אבא, אמא, אח, אחות, בן זוג, בן ובת) מותר להיות בסביבת הגופה.

"אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.  כִּי, אִם לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו:  לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. וְלַאֲחֹתו..."ֹ ולכן זו הסיבה שכוהנים לא נכנסים לבתי קברות. בנוסף, אסור לכוהנים להינשא לגרושה. לנו כיום קשה קצת להבין נושא זה. מדוע כהן שלא מכיר ולא מאמין בתורת ישראל אסור לו להתחתן עם אשה גרושה? הסיבה לכך שאנו רוצים לשמור על המשכיותו של עם ישראל מתוך צפייה שיגיע המשיח וייבנה בית המקדש.

2. כיצד אנו יודעים מי כהן? כמובן שמסורת מאב לבן ויחד עם זאת אנו מכירים גם בשמות המשפחה שלנו כמו: כהן, כהנא, כץ (ראשי תיבות של כהן צדק) ואפילו השם אזולאי מקושר למשפחת כוהנים. המילה אזולאי הינה ראשי תיבות של "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ. אגב, מחקרים מדעיים שנעשו הוכיחו שלכל הכוהנים, בכל העולם, ישנה "חותמת" גנטית אחידה.

3. קיימת מצוה מן התורה לספור החל מהיום השני של חג הפסח (ט"ז ניסן), במשך ארבעים ותשעה ימים. היום שלמחרת סיום הספירה (יום החמישים) הוא חג השבועות. ספירה זו מכונה בשם 'ספירת העומר', שנאמר "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת (פסח) מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם". עומר הינה יחידת מידה המציינת כמות של שעורים

[בתמונה: ספירת העומר. מוצג בבית הכנסת באלכסנדריה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי David Lisbona. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

4. החיבור בין חג הפסח לחג השבועות, בא לידי ביטוי בספירת העומר שבו אנו סופרים ומקשרים בין חג השבועות-חג מתן תורה לבין מספר הימים שעברו מחג החירות-חג הפסח. דבר זה מלמד על קשר בין הגאולה הפיזית שזכו לה בני ישראל בחג הפסח (היציאה ממצרים), לבין חג השבועות בו ניתנה התורה לעם ישראל במעמד הר סיני. במילים אחרות, החירות הפיזית של עם ישראל, אינה "סוף פסוק", אלא חירות זו היא התשתית הפיזית כתנאי לחירות הרוחנית שבסיסה הוא בחג השבועות, בו התגלה הקב"ה בהר סיני לכל בני ישראל.

5. נקודה הראויה לתשומת לב היא, שהתורה אינה מציינת בשום מקום בצורה מפורשת שחג השבועות הוא החג בו ניתנה תורה לעם ישראל אף שהדבר ברור מחישובי התאריכים שבתורה (ממחרת פסח +49 יום). טעם הדבר הוא, להדגיש שמתן התורה לא היה מאורע חד פעמי בהיסטוריה, אלא בכל יום ויום אדם צריך להרגיש כאילו היום קיבל את התורה. לכן אנו סופרים, כפי שמסבירים, שאדם שרוצה להגיע לתאריך מסויים סופר את מספר הימים. אם כך מדוע אנו לא סופרים 49 יום, 48 יום... יומיים, יום, כמו שילדינו סופרים את "ספירת הגומר" (כמה ימים נשארו לחופש הגדול) אלא אנו סופרים כפי שספרו בני ישראל כשיצאו ממצרים? התשובה היא,שבני ישראל לא ידעו אז מתי בדיוק יקבלו את התורה, ולכן ספרו כך: "כבר עבר יום אחד מיציאת מצרים ועוד לא קבלנו את התורה", "כבר עברו שני ימים מיציאת מצרים ועוד לא קבלנו את התורה", וכן הלאה. לכן ציותה התורה גם עלינו לספור כך בכל שנה, כדי שנשאף מחדש לקבל את התורה, ובכך ניתן ביטוי לשאיפה זו על ידי ספירת הימים עד למתן תורה.

[בתמונה: מתן התורה לא היה מאורע חד פעמי בהיסטוריה, אלא בכל יום ויום אדם צריך להרגיש כאילו היום קיבל את התורה... מעמד הר סיני, תחריט מ-1723. התחריט הועלה לויקיפדיה על ידי Jan and Kaspar Luiken - Alle de werken van Flavius Josephus, והוא נחלת הכלל]

6. נושא זה של ספירת העומר היה אחד הנושאים לויכוח המר בתקופת בית המקדש השני בין הצדוקים לפרושים (אנו נחשבים לצאצאי הפרושים) ומעשה שהיה כך היה: הפרושים טענו שספירת העומר צריכה להתחיל למחרת ליל הסדר ואילו הצדוקים טענו שהיות שכתוב "ממחרת השבת" הכוונה כפשוטו, והספירה צריכה להתחיל למחרת יום השבת הראשון לאחר ליל הסדר.

קצירת העומר היתה חגיגה גדולה כפי שמופיעה במשנה (בתרגום קל). שליחי בית דין היו יוצאים לשדה בערב חג הפסח (= י"ד בניסן), והיו קושרים את ראשי השיבולים באגודות, כשהן מחוברות לקרקע, כדי שיוכלו לקצור אותן מהר במוצאי יום טוב (אפילו בשבת). כל האנשים הגרים בעיירות הקרובות למקום הקציר התכנסו שם, כדי שטקס הקציר ייערך ברוב עם (או בלשון המשנה "בעסק גדול") ואז הקוצר היה מתחיל במעין דו- שיח עם העם, ושואל אותם שלוש פעמים כל שאלה: שקעה השמש? וכולם משיבים: כן. מגל זו? - אקצור התבואה במגל זה? וכולם משיבים: כן. קופה (סל) זו? - אכניס את השיבלים לסל זה? וכולם משיבים: כן. אם ט"ז בניסן חל בשבת, שואל הקוצר: אקצור בשבת זו? וכולם משיבים: כן. אקצור? - השאלה האחרונה לפני הקצירה. וכולם משיבים: קצור! שלוש פעמים חוזר הקוצר על כל שאלה, וכולם משיבים לו בכל פעם: כן, כן, כן. וממשיכה המשנה ואומרת ומדוע היה צריך את כל הטקס המפואר והגדול הזה כשבפועל היה יכול לחול בכל יום מימי השבוע כולל שבת? ועונה המשנה שכל זה היה כנגד הצדוקים שטענו שרק למחרת השבת (יום ראשון), היות וכפרו בתורה שבעל פה.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / ראשית הקציר / ציירה: אהובה קליין (c)]

7. נושא נוסף שהיה מהנושאים שבמחלוקת בין הצדוקים לפרושים היה בפירוש שנתנו לדבריו של אנטיגונוס שהיה תלמידו של רבי שמעון כפי שמופיע בפרקי אבות פרק א' "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס". משמעות המשפט הינה שלא כל מעשה שאדם עושה הוא צריך לצפות/לדרוש שכר בעבורו אלא ישנם מעשים שאדם עושה למען עצמו (למען ההרגשה הטובה) כגון: נתינת צדקה, עזרה לזולת, כיבוד הורים ואנשים מבוגרים ועוד. לאנטיגונוס שחי בסוף תקופת החשמונאים היו שני תלמידים: צדוק ובייתוס שלא הסכימו עם המשפט לעיל וטענו "וכי נעבוד ולא נקבל שכר"?  במילים אחרות "האם אנחנו פראיירים"? היות שלא הסכימו, הקימו כתות נפרדות, הצדוקים והבייתוסים. מהמחלוקת הפשוטה הזו צמחה אחת ממלחמות היהודים הקשות ביותר, המלחמה בין הצדוקים שהאמינו בתורה שבכתב (בדומה לקראים) ובין הפרושים שהאמינו בתורה ובתורה שבע"פ. מלחמת האחים הזאת היתה כה קשה. וכך מתאר יוסף בן מתתיהו (יוספיוס פלביוס): "ותהי המלחמה חזקה וארוכה כשש שנים ויערכו יהודים מול יהודים וייפלו מהם כחמישים אלף איש. ומיום ליום גברה שנאת העם ונקמת דמי בני עם התלקחה מרגע לרגע...".

8. בהמשך יש התייחסות ליום הכיפורים "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַה’. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" לחג הסוכות וארבעת המינים "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם (מקור השם חג האסיף לחג הסוכות) אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה’, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.  וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר (אתרוג)כַּפֹּת תְּמָרִים (לולב), וַעֲנַף עֵץ עָבֹת (הדסים), וְעַרְבֵי נָחַל (ערבה) ...  בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים;

[בתמונה: ציורי תנ"ך / חג סוכות במדבר / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

9. בסוף הפרשה אנו מוצאים התייחסות כאשר אדם גורם נזק לאדם אחר, והתורה מצווה אותנו "וְאִישׁ, כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ.  שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ". לכאורה היינו יכולים ללמוד כפשוטו שאם אדם הוציא את עין חבירו צריכים גם כן לעקור לו עין. באה התורה שבע"פ שהיא התורה שמשה שמע מהקב"ה ומסרה ליהושע וכך מדור לדור שלימים בשנת 200 לספירה קובצה יחדיו על ידי יהודה הנשיא במשנה, או מה שנקרא בימנו תושב"ע (תורה שבע"פ) ובהמשך לגמרא ולכל מה שמוגדר כ- "ארון הספרים היהודי", ואותה תורה שבע"פ מלמדת אותנו שבמקרה של נזק כזה יש לתת פיצוי כספי. הפיצוי הכספי חושב כמה שווה אדם בריא מול שווי האדם ללא העין .

"אמרי אמיר"

1. "קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ" (כ"א , ו') - יש שרוצים להתקדש לפנים משורת הדין ואוסרים על עצמם דברים המותרים, אולם לא כל הרוצה להתחסד מותר לו, קודם עליו לקיים מה שהתורה צוותה לקיים ורק אחרי זה מותר לו להוסיף סייגים על מה שמותר, וזהו שכתוב: קודם כל "קדושים יהיו לאלוקיהם" שיהיו קדושים במה שנוגע לאלוקיהם שייקימו מצוות הבורא, ואחרי זה "והיו קודש" יכולים הם להתקדש מעצמם ביתר חומרות וסייגים (ר"ש קלוגר).

[בתמונה: "קדושים יהיו לאלוקיהם"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

2. "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא" (כ"ב, ז') - אחרי שטיהר את עצמו ועשה תשובה, נהפך לאיש אחר לגמרי וזהו שאמר הכתוב: "ואחר (בבחינת איש אחר לגמרי) יאכל
מן הקדשים". זו המשמעות העמוקה של החזרה בתשובה. (בשם הר' טרונק).

[לקובץ המאמרים על 'פרשת אמור', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת אמור'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת אמור באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 7/5/19.