[לסדרת מאמרי ל"ג בעומר ואירועי מירון, לחצו כאן]
לאחרונה התפתח לו ספורט חדש במדינת ישראל: לקיחת אחריות - אך לא אחריותיות... - למרחק קצר מאוד.
להזכיר, בעוד האחריות היא חובה מוסרית של כל אחד למלא כראוי את תפקידו, האַחְרָיוּתִיוּת יוצרת סמכות מוסדית, לדרוש מיחידים או מקבוצות לתת דין וחשבון על מעשיהם. (KOGAN, 1986, p. 26).
אחרי אירועים, שאפשר היה למנוע לגמרי, מופיע בעל העניין - שיכול היה למנוע את העניין רק היה עסוק בלאכול ערגליות תות במשרד - ובקול חמור סבר מודיע לקהל הקדוש: החלטתי לקחת אחריות...
זה כולל כמובן פוליטיקאים בכירים וזוטרים, קצינים בכירים בצה"ל - שכמובן "נענשים" ויוצאים לתפקידם האחרון כמתוכנן - שוטרים בכירים; ועוד, כהנה וכהנה בעלי תפקידים.
- בד"כ המעשה הראשון של אותו בעל תפקיד, לאחר האירוע, יהיה למצוא הגנה משפטית; כי אחריות אחריות, אבל עד הפגיעה הכספית הצפויה.
- המעשה השני יהיה הכנה למאבק המשפטי.
אגב, כמה מכם מכירים שר שנכנס לתפקידו; והקים צוות 100 ימים, שנועד לבדוק את כל תקלות העבר במשרדו - כפי שתיאר אותם, למשל, מבקר המדינה - ולהמליץ על הדרכים לתיקון הליקויים הרלוונטיים?
כי לדבר אחריות בקול בס זה קל ולבצע קצת יותר קשה
[בכרזה: עמר דנק מסביר, 'אחריותיות' מהי... הכרזה: ייצור ידע]
[לסדרת מאמרי ל"ג בעומר ואירועי מירון, לחצו כאן]
