ד"ר עודד עמיחי הוא יו"ר העמותה 'מגן לעורף', מומחה למערכות לייזר ויועץ לפיתוח עסקי בתחומי הלייזר והאלקטרו-אופטיקה. יזם וניהל ברפא"ל בשנות ה-70 פרויקט חדשני ומקורי בלייזר רב עוצמה. היה מיוזמי פרויקט "נאוטילוס" בראשית שנות ה-90.
* * *
שוב התחדש הירי הבליסטי בדרום. שוב נותרנו אין אונים, שבויים בידי ארגוני הטרור: ירצו - ירו, ירצו - יפסיקו. מדינה ריבונית לא יכולה להרשות לעצמה להיות שבויה בידי הגחמות של ארגוני הטרור; ולצורך זה, גם לא משנה מי התחיל. התקיפות שלנו על יעדי דמה כבר לא עושות רושם על אף אחד. גם השחצנות עתיקת היומין של: "נכסח להם את הצורה", הוכחה כבר מזמן כחסרת כיסוי.
מערכת הביטחון הכירה בצורך במערכות הגנה, כנגד רקטות וטילים, כבר לפני עשרות שנים. אי אפשר להשאיר את העורף חשוף לירי בליסטי. הוצאת העורף ממעגל הלחימה היא חובה ראשונית של המדינה לאזרחיה, והיא תאפשר לצה"ל להפעיל את כוחו ההתקפי בעיתוי ובמינון הדרושים, על פי שיקול דעתו, ולא כתגובה לירי של ארגוני הטרור.
[הכרזה: ייצור ידע]
מערכות ההגנה שפותחו, כנגד רקטות וטילים, מבוססות בלעדית על טילי יירוט. הושקעו בהן מיליארדים, והן לא מספקות הגנה נאותה. מעבר לכל שיקול טכני, עלותן הגבוהה, הופכות אותן לפתרון חלקי ובלתי מספיק. זה אמור היה להיות ברור מראש, וגם חזרנו והתרענו על כך בכל עת.
אחרי שנים רבות של התעלמות מוחלטת מהפוטנציאל העצום הטמון במערכות לייזר, מערכת הביטחון הכירה סוף - סוף, בצורך בו. מערכות הלייזר מסוגלות ליירט כל איום בליסטי, פצמ"רים, רקטות וטילים, לא משנה מאיזה טווח הם נורים. עלות היירוט זעומה, כ-2,000 דולר ליירוט.
ברור לחלוטין לכל איש מקצוע, שלהגנת העורף דרושה עוצמת לייזר של כ-מגה-וואט (1,000 קילו-ווט). עוצמה כזו הושגה בינתיים רק בלייזר הכימי. עוד לפני כ-4 עשורים. נערכו ניסויים מוצלחים רבים, ליירוט פצמ"רים, רקטות וטילים, מכל הסוגים, מכל המינים. מערכת כזו, הסקייגארד, היתה זמינה לישראל כבר לפני כ-2 עשורים. אולם עד היום, חרף המצב האומלל בו המדינה נמצאת בסוגיית הגנת העורף, מערכת הביטחון מתעלמת ממנו בעקביות.
[בתמונה: הסקייגארד הייתה זמינה לישראל כבר לפני כשני עשורים... מקור התמונה: היצרן]
במקום להיערך במתכונת חירום ליישם פתרון זה, באיחור רב, מערכת הביטחון משקיעה בפתרון חלופי, לייזר עתידי, לייזר חשמלי. אמרתי וחזרתי ואמרתי, שלא אתפלפל בהבדלים מסדר שני בין הלייזר הכימי ללייזר החשמלי, אם הם יהיו בתנאים שווים. כלומר אם תהיה תוכנית סדורה לפיתוח לייזר חשמלי בהספק מסדר גודל של מגה-וואט (מ"ו).
אבל זו אינה קיימת. מערכת הביטחון מתמקדת בפיתוח של לייזר חשמלי בהספק של 100 ק"ו, וכבר כמה שנים היא מבטיחה שבעוד חצי שנה יהיה ניסוי קריטי במערכת כזו.
אני מקווה שהפעם הזאת היא אמיתית, וכי עד סוף השנה אכן יהיה ניסוי כזה. אולם זאת מערכת בהספק קטן מדי, שלא פותרת את סוגיית הגנת העורף. למערכת של 100 ק"ו יהיה טווח יירוט קצר מדי. לכן יידרשו מספר רב של מערכות הגנה, היא לא תהיה יעילה כנגד מטחים, וגם לא כנגד טילים מהירים, הנורים מטווח של מאות ק"מ, שהם האיום המהותי על המדינה.
אין למערכת הביטחון תוכנית סדורה לפתח לייזר חשמלי בהספק של כ-מ"ו, והאמירה הכללית שלייזר כזה יהיה בעוד כעשור, היא חסרת משמעות.
מערכת הביטחון משחקת בביטחון המדינה ברולטה רוסית. כאשר אנו מוקפים בכ-200 אלף רקטות וטילים, חלקם מדוייקים בעלי ראש נפץ של מאות ק"ג, אין זמן למשחקים. אחת מהשתים. או שיחדשו את פרויקט הסקייגארד במתכונת חירום, בשת"פ עם האמריקאים (וזה אפשרי! האמריקאים ישתפו פעולה, להרגעת העימותים באזור), או שיציגו תוכנית חירום לפיתוח לייזר חשמלי בהספק של כ-מ"ו, בפרק זמן סביר - כ-3 שנים (וגם זה אפשרי!).
ההליכה בצעדי צב, דרך לייזר בעוצמה נמוכה, 100 ק"ו, מיותרת, ואינה מקדמת אותנו לשום מקום.
סוגיה נפרדת היא חוסר האונים, שמערכת הביטחון מגלה גם נגד בלוני התבעירה. מערכת לייזר ליירוט בלוני תבעירה חיה וקיימת, כאן בארץ, אולם מערכת הביטחון מתעלמת גם ממנה, כאשר אין פתרון חלופי. זאת מערכת שפותחה עוד לפני כשנתיים ע"י 3 מדענים מאוניברסיטת באר שבע, בתקציב זעום של מיליון שקל, שגויס דווקא מהמשטרה. מערכת הביטחון לא דאגה לממנו.
המערכת הבודדת שפותחה, הופעלה כבר פעמיים בשני אירועי ירי של בלוני תבעירה, והיא הוכיחה עצמה מעל ומעבר, בגזרה בה פעלה. להסרת האיום של בלוני התבעירה, דרושים כ- 15-10 מערכות כאלה. כסף קטן, בכל קנה מידה. גם זה אין. למה???
[למאמרו של אלי בר און, בהקשר זה: 'מחדל בלוני הנפץ והתבערה', לחצו כאן]
[בתמונה: המערכת הבודדת שפותחה, הופעלה כבר פעמיים בשני אירועי ירי של בלוני תבעירה, והיא הוכיחה עצמה מעל ומעבר, בגזרה בה פעלה. להסרת האיום של בלוני התבעירה, דרושים כ- 15-10 מערכות כאלה. כסף קטן, בכל קנה מידה. גם זה אין. למה??? התמונה היא צילום מסך]
אני מודע לחוסר היציבות הפוליטית בה שרויה המדינה בשנתיים האחרונות, אולם זו אינה סיבה טובה לאוזלת היד של מערכת הביטחון בסוגיית הגנת העורף. האדמיניסטרציה של מערכת הביטחון חיה וקיימת, ואם תוצג תוכנית חירום טובה להגנת העורף, היא תאושר ותמומן. למה מחכים? לאסון שמתדפק בפתח, ויכול לקרות כל יום, גם אם מישהו לא תיכנן אותו?
אני קורא לכל מי שנוגע לעניין - אנא עורו מתרדמתכם, לפני שיהיה מאוחר!
אין לי תשובה ישירה לענות לך, אז אענה לך בעקיפין. אפנה אותך לנאום הפרידה של הנשיא איזנהאור, שהתריע מעוצמת התעשיות הביטחוניות, שמהוות סכנה לביטחון הלאומי של ארה"ב:
Eisenhower’s farewell
speech, Jan. 17, 1961
אז למה באמת לא מפתחים לייזר כהצעתך ? סתם אטימות ?! מכותב רציני מצופה לענות גם על שיקולי הנגד. תודה.
אין לי תשובה ישירה לענות לך, אז אענה לך בעקיפין. אפנה אותך לנאום הפרידה של הנשיא איזנהאור, שהתריע מעוצמת התעשיות הביטחוניות, שמהוות סכנה לביטחון הלאומי של ארה"ב:
Eisenhower’s farewell
speech, Jan. 17, 1961
חוסר טיפול רציני בהגנת המדינה נגד איום אלפי הרקטות והטילים אופיני לכל תחומי חיינו . בכולם נמצא חוסר מחשבה רצינית ומעמיקה עם תכנון לטווח ארוך וכמובן שחיתות. מקווה ומתפלל , שהממשלה שתקום תדאג לשיקום המדינה היחידה שיש לנו , כשהנושא הקריטי הוא הגנתה והתכוננותה למלחמה . מניסיוננו , מלחמה עלולה לפרוץ ללא הודעה מוקדמת ולעלות במחיר דמים כבד – הן בפצועים והרוגים והן ברכוש. איננו צריכים פרוט של המקרים כדוגמת האסון במירון , אותם חווינו ומהם לא למדנו. התנהלותנו הנ"ל משדרת לאויבינו חולשה והם מנצלים אותה עד הסוף.
המקובעות, השמרנות, הראייה האינטרסנטית – הם אלו שמכשילים את הדבר.
לאורך ולרוחב כל השרשרת – מרוה"מ, דרך שר הבטחון ועד הגורמים הרלבנטיים בצה"ל ובמשהב"ט.
ומדובר פה בחיי אדם רבים… בנוסף כמובן לאיכות החיים במדינה שמאויימת כל הזמן.
שני דברים חייבים לקרות פה ומייד:
1. שינוי הדיסקט ביחס להגנה (כנאמר במאמר) – להוציא את העוקץ של הירי תלול המסלול, האיום האדיר הזה עלינו.
2. שינוי המישוואה מול חמאס – כך שלמשל על כל שריפה אצלנו תהיה לפחות שריפה אחת אצלם אם לא עשר, כאשר אנחנו מוכנים לשלם בספיגת זעם בינ"ל תוך מאמץ הסברתי מקיף. כמוכן קיצוץ "הדשא" של יכולות החמאס כל הזמן, לא בזמן מבצע גדול.
עוז לתמורה בטרם פורענות.