[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Ri_Ya לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ', לחצו כאן] [לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]

עודכן ב- 19 ביוני 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת בהעלותך, פרק ט', מופיע מועד נוסף לחג הפסח, הנקרא פסח שני. הפרק האמור מתחלק לשלושה חלקים מרכזיים[1].

החלק הראשון - פסוקים א' – ה', מספרים אודות מעשה הפסח הראשון במדבר, ביום הארבע עשר לחודש ניסן, בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים:" וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְמִדְבַּר-סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן--לֵאמֹר.  וְיַעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַפָּסַח, בְּמוֹעֲדוֹ.  בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר-יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ--בְּמֹעֲדוֹ; כְּכָל-חֻקֹּתָיו וּכְכָל-מִשְׁפָּטָיו, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשֹׂת הַפָּסַח.  וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֵּין הָעַרְבַּיִם--בְּמִדְבַּר סִינָי:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[2].

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Ri_Ya לאתר Pixabay]

בחלק השני – פסוקים ו' – ח', נאמר כי היו אנשים במחנה בני ישראל שהיו טמאים לנפש, ולכן לא יכלו ליטול חלק בהקרבתו של קורבן פסח. אנשים אלו התלוננו לפני משה וזה והאחרון מביא את דברם לפני ה' :" וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן--בַּיּוֹם הַהוּא.  וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֹשֶׁה:  עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם."[3].

החלק השלישי – פסוקים ט' – י"ד, עוסק בתשובת ה' למשה ולאנשים שהיו טמאים לנפש, משום כך נבצר מהם להקריב את קורבן פסח. המענה האלוהי הוא כדלקמן – אנשים טמאים, או לחילופין שהיו בדרך רחוקה, תהיה באפשרותם להקריב את קורבן פסח חודש לאחר מועד חג הפסח המקורי, כלומר בארבע עשר לחודש השני(=אייר):" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה.  בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:  עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ.  לֹא-יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל-חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.  וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא-הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ:  כִּי קָרְבַּן יְהוָה, לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ--חֶטְאוֹ יִשָּׂא, הָאִישׁ הַהוּא.  וְכִי-יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה--כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה:  חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ"[4].

מפסוקים אלה עולה כי פסח שני מתייחס אך ורק לקורבן הפסח, המוקרב ביום ארבע עשר, ואיננו מתייחס כלל לשבעת ימי חג המצות המתחילים ביום חמישה עשר לחודש הראשון. מדוע המקרא מפריד בין שני החגים הללו? חג המצות, לפי המקור הכוהני במקרא, איננו כרוך או קשור להקרבת קורבן פסח, ולכן אין חג זה מצריך את בני ישראל להיות במצב טהרה בכדי להקריב את קורבן הפסח. גם הטמאים לנפש הנזכרים בפרשתנו, יכולים לקיים את חג המצות בבתיהם, אולם אסור להם כאמור להקריב את קורבן ה' כל זמן שהם שרויים בטומאתם. לפי המסופר בספר דברים עולה כי לאחר הקרבת קורבן הפסח חזרו האנשים לביתם, שם הם המשיכו לקיים את מצוות חג המצות[5]:" וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם...  לֹא תוּכַל, לִזְבֹּחַ אֶת-הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.  כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב:  כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם.  וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ."[6].

[מקור התמונה המקורית: Photo by cottonbro from Pexels]

אשר על כן, אותם טמאים לנפש אדם, טומאה הפוסלת אותם מהקרבת קורבן פסח, חייבים כמו שאר בני ישראל בביעור החמץ מביתם, ובאכילת מצות כל שבעת ימי חג המצות, ורק קורבנם נדחה בחודש תמים. אסמכתא לכך שפסח שני נחוג יום אחד בלבד אנו מוצאים גם במשנה כדלקמן:" מה בין פסח ראשון לשני? הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני, מצה וחמץ עמו בבית. הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו. זה וזה טעון הלל בעשייתן, ונאכלין צלי על מצות ומרורים, ודוחין את השבת"[7].

ההפרדה בין חג הפסח לחג המצות יכולה להצביע על האפשרות, שהמדובר בשני חגים שונים במקור שאוחדו וצורפו יחדיו בתקופה מאוחרת יותר. לפי השערה זו, נחוג הפסח מימי קדם על ידי רועים נוודים שמחייתם הייתה תלויה בעדריהם, ואילו את חג המצות חגגו איכרים עובדי אדמה, לציין את ראשית הקציר. שני החגים חוברו כאשר בני ישראל נכנסו לארץ כנען ועברו מחיי נדודים להתיישבות של קבע. לבסוף צורפה לחג משולב זה מצוות העלייה לרגל בחג המצות. ברם, השערה זו מוטלת בספק גדול, היות ולפי פשט הפסוקים בפרקנו, האירוע של מתן מועד נוסף להקרבת קורבן הפסח - פסח שני, מתרחש במהלך שהותם של בני ישראל במדבר, בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, וכבר אז אנו מוצאים את חג הפסח ולאחריו מייד את חג המצות, כחג משולב.

למרות תשובתו של ה' שיש לקורבן פסח מועד ב', לא נשתמרו במקורות עדויות כתובות לקיומו של פסח שני, חוץ ממעשה המלך חזקיהו כדלקמן:" וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וְגַם-אִגְּרוֹת כָּתַב עַל-אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, לָבוֹא לְבֵית-יְהוָה, בִּירוּשָׁלִָם--לַעֲשׂוֹת פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל-הַקָּהָל, בִּירוּשָׁלִָם, לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי. כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ, בָּעֵת הַהִיא:  כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא-הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי, וְהָעָם לֹא-נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם. וַיִּישַׁר הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וּבְעֵינֵי, כָּל-הַקָּהָל. וַיַּעֲמִידוּ דָבָר, לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל-יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר-שֶׁבַע וְעַד-דָּן--לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בִּירוּשָׁלִָם:  כִּי לֹא לָרֹב עָשׂוּ, כַּכָּתוּב"[8].

הסיפור אודות פסח שני בימי חזקיהו מביא במפורש את שני הטעמים המרכזיים לדחיית קורבן פסח המקורי בחודש ניסן, טומאה וריחוק ממקום המקדש. אלא בניגוד להלכה המקובלת, נחוג פסח שני זה עם חג המצות. לא ידוע מדוע נחוג פסח שני זה עם חג המצות, וחז"ל טענו כי חזקיהו נאלץ לעבר את השנה על ידי תוספת של חודש ניסן שני:" תנו רבנן, ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו כיתת נחש הנחושת והודו לו גנז ספר רפואות והודו לו ועל שלשה לא הודו לו קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור ולא הודו לו סתם מי גיחון העליון ולא הודו לו עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו"[9].

[התמונה המקורית: Photo by cottonbro from Pexels]

הטעם להקריב קורבן פסח שני בי"ד באייר מובן לגבי מי שהיה טמא לנפש. אולם קיימת סיבה נוספת להקרבת קורבן פסח במועד השני שלו, בעטיה של המצאות במקום רחוק מהמקדש. על פי הפסוקים אין אנו יודעים באיזה ריחוק מדובר, וחז"ל היו חלוקים בדעתם בשאלה עד כמה מרוחק אמור להיות אדם מישראל מהמקדש, כדי שיהיה פטור מהקרבת קורבן פסח במועדו הרגיל. ר' אליעזר ור' יוסי פוטרים כל אדם מישראל שאיננו יכול להגיע לסף המקדש בי"ד בניסן, בעוד שר' עקיבא טוען כי הפטור חל על כל מי שמקום מגוריו מצוי מעבר לעיר מודיעין, היינו רדיוס של כעשרים ושמונה ק"מ ממקום המקדש:" איזו היא דרך רחוקה? מן המודיעים ולחוץ, וכמידתה לכל רוח, דברי רבי עקיבא.רבי אליעזר אומר, מאסקופת העזרה ולחוץ. אמר רבי יוסי: לפיכך נקוד על ה', לומר: לא מפני שרחוקה ודאי, אלא מאסקופת העזרה ולחוץ"[10].

אחרית דבר

בפרשת בהעלותך, בפרק ט', מסופר על אנשים שהיו טמאים לנפש אדם שמנע מהם להקריב את קורבן פסח במועדו בי"ד בניסן. ההכרעה האלוהית בעניינם הייתה מפתיעה, ונתנה מועד נוסף להקרבת קורבן פסח, חודש תמים מאוחר ממועדו המקורי. אין תקדים לכך שקורבן חשוב בחג מרכזי המוגדר כרגל, מקבל אפשרות לחוג אותו במועד ב'. לפי האמור בפסוקים, מועד מיוחד זה נתון אך ורק למי שהיה טמא לנפש או שהיה בדרך רחוקה ממקום המקדש. לגבי הטעם השני נחלקו חז"ל באיזה מרחק מדובר, האם בטווח קרוב או מרוחק. כך או אחרת, פסח שני נחוג אך ורק באמצעות הקרבת קורבן פסח בלבד, במשך יום אחד, ללא חגיגת חג המצות הנמשך שבעה ימים תמימים.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ', לחצו כאן] [לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ';
• אוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים.

מקורות והעשרה

[1] עולם התנ"ך, במדבר, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1997, עמודים:60  – 63.

[2] במדבר, פרק ט', פסוקים: א' – ה'.

[3] שם, פסוקים: ו' – ח'.

[4] שם, פסוקים: ט' – י"ד.

[5] על ההבדל בין חג הפסח לחג המצות ראה – אבי הראל, חג הפסח וחג המצות – שני חגים שונים? ייצור ידע, אפריל 2016.

[6] דברים, פרק ט"ז, פסוקים: ב', ה' – ז' בהתאמה.

[7] פסחים, פרק ט', משנה ג', וראה מקבילה נוספת – תוספתא, פסחים, פרק ג', הלכה ז'.

[8] דברי הימים ב', פרק ל', פסוקים: א' – ה'.

[9] בבלי, פסחים, דף נ"ו עמוד א'.

[10] משנה, פסחים, פרק ט', משנה ב'.