תקציר: בפרשת המרגלים מוזכר כי הם ראו במהלך סיורם בארץ כנען בני ענקים. אין זו הפעם היחידה שאנשים בעלי מידות נזכרים בתנ"ך, ואנו יכולים למצוא אודותיהם החל מספר בראשית ועד לתקופתו של דוד. האמונה בענקים הייתה נפוצה מאוד במהלך ימי הביניים, הן בגלל המחסום התאולוגי של פרשנות הפשט של המקרא, והן בגלל ממצאים שונים שיוחסו לענקים…

עודכן ב-24 ביוני 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו [1]

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על ילידי הענק במקרא. למאמר האחר:

• אבי הראל: ילידי הענק במקרא.

*  *  *

פרשת 'שלח לך' ידועה בגלל חטא המרגלים, שבעטיו נגזר על בני ישראל להישאר במדבר במשך ארבעים שנה. על מהות החטא הקדשנו דיון נפרד [1], ובהמשך הדברים כאן, נדון בנושא ילידי הענק המוזכרים בפרשתנו. בתיאור של המספר המקראי על הסיור של תריסר המרגלים מוזכר שהם פגשו ענקים כדלקמן:" וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם" [2].

ילידי הענק הנקראים גם בני ענק, נמנו עם תושבי ארץ כנען לפי הכיבוש של בני ישראל. בשל מידות גופם, הם הטילו מורא ופחד על כל הרואים אותם:

"וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק--מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" [3]. ספר דברים מזהה את הרפאים עם ענקים:" רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף-הֵם, כָּעֲנָקִים; וְהַמֹּאָבִים, יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים" [4]. בניהם של ענקים אלה, שרד בשפלת החוף גם לאחר כיבוש הארץ על ידי בני ישראל בראשותו של יהושע:" וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיַּכְרֵת אֶת-הָעֲנָקִים מִן-הָהָר מִן-חֶבְרוֹן מִן-דְּבִר מִן-עֲנָב, וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה, וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל:  עִם-עָרֵיהֶם, הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ. לֹא-נוֹתַר עֲנָקִים, בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  רַק, בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד—נִשְׁאָרוּ" [5].

המקרא מדווח שארבעה ענקים נהרגו על ידי דוד ולוחמיו [6]:" וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַתְּהִי-עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב, עִם-פְּלִשְׁתִּים; אָז הִכָּה, סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי, אֶת-סַף, אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה.  וַתְּהִי-עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב, עִם-פְּלִשְׁתִּים; וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן-יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי, אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי, וְעֵץ חֲנִיתוֹ, כִּמְנוֹר אֹרְגִים.  וַתְּהִי-עוֹד מִלְחָמָה, בְּגַת; וַיְהִי אִישׁ מדין (מָדוֹן), וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר, וְגַם-הוּא, יֻלַּד לְהָרָפָה. וַיְחָרֵף, אֶת-יִשְׂרָאֵל; וַיַּכֵּהוּ, יְהוֹנָתָן, בֶּן-שמעי (שִׁמְעָה), אֲחִי דָוִד. אֶת-אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה, בְּגַת; וַיִּפְּלוּ בְיַד-דָּוִד, וּבְיַד עֲבָדָיו" [7].

מותו של גוליית שהומת בידי דוד מסופר נקודתית גם במקור מקראי נוסף: "וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה. וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן-הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ; וְחֶרֶב, אֵין בְּיַד-דָּוִד. וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת-חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ, וַיְמֹתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת-בָּהּ, אֶת-רֹאשׁוֹ; וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי-מֵת גִּבּוֹרָם, וַיָּנֻסוּ" [8].

כאמור בני הענק שראו המרגלים נקראו בשמות נוספים על פי האמור בספר דברים. המדרש מסכם את שמות הענקים במקרא באופן הבא: "הנפלים היו בארץ בימים ההם ז' שמות נקראו להם: אימים, רפאים, גבורים, זמזומים, ענקים, עוים, נפילים.

• אימים, שכל מי שראה אותן הייתה אימתן נופלת עליו. רפאים, שכל מי שראה אותן היה לבו רפה כשעוה.
• גבורים, רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר: מוח קוליתו של אחד מהם, היתה נמדדת י"ח אמה.
• זמזומים, אמר רבי יוסי בר חנינא: מנטרומין מגיסטי מלחמה.
• ענקים. רבנן אמרו: שהיו מרבים ענקים על גבי ענקים (= תכשיטים).
• עוים, שצדו את העולם.
• נפילים, שהפילו את העולם ושנפלו מן העולם ושמלאו את העולם נפלים בזנות שלהם"[9].

בדיון נפרד [10] דנו בדמותו של עוג מלך הבשן, שאף הוא נחשב לענק עצום ממדים, שלפי אחד מהחישובים אודותיו הוא התנוסס לגובה של 240 (!) מטר [11].

התשובה איננה חד משמעית האם היו קיימים ענקים בעולם

בשנת 1342, נמצאו באזור סיציליה שרידים שנראו כמו שרידיו של אדם ענק. על פי צורת הגולגולת, הייתה לו רק עין אחת, ומומחי הענקים של התקופה קבעו כי המדובר בפוליפמוס [12], הציקלופ המפורסם.

בשנת [13] 1613, נמצאו עצמות של ענק בטירה הרוסה בצרפת. השיניים של הענק היו בגודל של פרסת שור, גדולה פי 200 משן טוחנת אנושית רגילה. בסוף המאה ה – 18, הוצג בלונדון שלד של יד ענקית, ובמאה ה – 19, ר' אברהם דיין סיפר כי בתוך שער העיר חלב נמצאת ציפורן של אחד הענקים, שגודלה כגודל כרית. בהמשך דבריו טוען ר' דיין כי קיים סיפור אודות השיניים של אנשי המידות הללו, שגודלן הוא פי מאה מהשיניים שלנו [14].

בחלוף הזמן, התגלה כי השיניים הגדולות שנמצאו היו בעצם שייכות לפיל, או ממותה, וגם גולגלות הענקים שייחסו לענקי המקרא אף הן היו של פילי ענק. גם במקרה של פוליפמוס, הציקלופ המפחיד, המדובר היה בגולגולת של ממותה, ופתח האף הגדול הוא שגרם לאנשי התקופה לשער כי המדובר בענק בעל עין יחידה. אחת הסיבות שלקח זמן ממושך לחשוף את המקור האמיתי של ממצאים אלה היא, שחוקרי התקופה ההיא, לא היו מודעים לכך, שביבשת אירופה הפרה היסטורית, חיו יצורים שונים בתכלית מאלה שחיים כיום. בנוסף, המחסום הדתי תיאולוגי, שנוצר מפשט הכתובים במקרא, היה גורם משמעותי לכך שאנשי התקופה האמינו כי היו ענקים, וכי האל לא היה נותן להם להיכחד סתם כך.  אשר על כן, חוקרים אלה לא ידעו למשל, על הממותות שחיו באירופה, ולכן במהלך ימי הביניים האמונה בענקים הייתה נראית סבירה לחלוטין.

גם לאחר חשיפת מקורם האמיתי של הממצאים האמורים, היו אנשים שראו בהן עדות חותכת לקיומם של ענקים בעבר הרחוק. שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), בן המאה ה- 19, היה מודע לממצא המדעי כי הממצאים הללו היו של ממותות. ברם, הוא עדיין החזיק באמונתו כי תגליות אלה מהוות עדות לכך כי התקיימו בעבר גם ענקים לצד חיות ענק:" והנה מציאות קצת ענקים גבוהי קומה יותר משאר בני אדם לא יתכן להכחישה, כי משה הזכיר עוג והמרגלים...ומלבד עדות ספרי הקודש עיינינו הרואות במעי האדמה עצמות פילים ושאר בעלי חיים גדולים... והנה איננו מן הנמנע שימצאו כמו כן קצת בני אדם גדולים כפילים במדתינו"[15].

כמובן שהמדע המודרני לא קושר בין הדברים, ועצם הימצאותם של יצורי ענק פרה - היסטוריים, איננו מחייב שהיו בעולם בני ענק.

אחרית דבר

בפרשת המרגלים מוזכר כי הם ראו במהלך סיורם בארץ כנען בני ענקים. אין זו הפעם היחידה שאנשים בעלי מידות נזכרים בתנ"ך, ואנו יכולים למצוא אודותיהם החל מספר בראשית ועד לתקופתו של דוד.

האמונה בענקים הייתה נפוצה מאוד במהלך ימי הביניים, הן בגלל המחסום התאולוגי של פרשנות הפשט של המקרא, והן בגלל ממצאים שונים שיוחסו לענקים. בעת החדשה התברר במחקר שאותם ממצאים היו שייכים לחיות פרה – היסטוריות ולא למין האנושי. ובכל זאת, היו שטענו כי אם בעולם הקדום היו חיות בעלות ממדים עצומים, לא מן הנמנע שהיו גם בני אנוש שכאלה, זיקה שהמחקר עצמו דחה מכל וכל.

[לאוסף המאמרים על פרשת 'שלח לך', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת 'שלח לך'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת שלח לך באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 16/6/19.

[1] אבי הראל, דפוסי ריגול במקרא, ייצור ידע, יוני 2020.

[2] במדבר, פרק י"ג,  פסוק כ"ב.

[3] שם, פסוק ל"ג.

[4] דברים, פרק ב', פסוק י"א.

[5] יהושע, פרק י"א, פסוקים: כ"א – כ"ב.

[6] עולם התנ"ך, במדבר, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1997, עמוד 84.

[7] שמואל ב', פרק כ"א, פסוקים: י"ח – כ"ב.

[8] שמואל א', פרק י"ז, פסוקים: מ"ט – נ"א. על גוליית ראה – אבי הראל, וחרב אין ביד דוד, ייצור ידע, ינואר 2017.

[9] בראשית רבה, פרק כ"ו, ז'.

[10] אבי הראל, כל התורה ירדה מן השמיים? סיפורו של עוג מלך הבשן, ייצור ידע, אוגוסט 2016.

[11] נתן סליפקין, יצורי הפלא במדרש ובמדע, הוצאת מגיד, 2018, עמוד 87. (להלן – נתן, יצורי הפלא).

[12] פּוֹליפֵמוֹס ,  דמות מן המיתולוגיה היוונית, בנו של אל הים פוסידון. התגורר בגפו במערה באי הקיקלופים ועסק ברעיית צאן.

[13] נתן, יצורי הפלא, עמודים: 96 – 99.

[14] ר' אברהם הדיין, זיכרון דברי ארץ, עמוד ע"ו.

[15] שמואל דוד לוצאטו, פירוש על התורה, בראשית, פרק ו', פסוק ד'. שמואל דוד לוּצאטוֹ היה משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, מראשוני אנשי חכמת ישראל וראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה. 1800 – 1865.