[בתמונה: מושחתים נמאסתם... כרזת מחאה המשמשת לוגו של דף פייסבוק בשם זה... אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

עודכן ב- 3 ביולי 2024

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

פרשת קורח, ראשי פרקים

1. פרשת קרח היא מהמעניינות שבתורה והיא מספרת לנו על תאוות שלטון, תככים, ניסיון להפיכה אזרחית וגם מסופר לנו על אישה אשר בחוכמתה הצילה את בעלה.

2. הדמות המרתקת היא קרח שהיה אחד מבכירי שבט לוי, קרוב משפחה של משה ואהרן ובנוסף היה איש עשיר מאד (ומכאן הביטוי "עשיר כקרח").

בשלב מסוים הבין קרח שלמרות שהוא איש בכיר, חכם ומקורב למשפחת המנהיגות הרי שעם ישראל בעצם "לא סופר אותו" ובעתיד לא יזכרו אותו. לצורך כך יצר ברית עם שלושה אנשים: דתן ואבירם שעוד מימי מצרים היו ידועים כאנשים הרבים כל הזמן ומכים אחד את השני, ואליהם הצטרף און בן פלת. שלושתם היו בני שבט ראובן שגרו בסמיכות לקרח ועל כך גם נאמר "אוי לרשע ואוי לשכנו". לא לחינם אומרים חכמינו במסכת אבות "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה לְהִתְקַיּיֵם ושאינה לשם שמים, אין סופה לְהִתְקַיּיֵם.  איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קורח וכל עדתו", היות וקרח רק חיפש תרוץ על מנת שיוכל להשיג עבורו כבוד ושררה. (מחלוקת של אינטרסים).

[בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

[בתמונה: אוי לרשע ואוי לשכנו... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ShaunNameNotTaken לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

3. המטרה של קרח הייתה להציג את משה ואהרן כשרלטנים אשר לקחו לעצמם את המנהיגות ללא בחירות, ללא פריימריז וללא ועדה מסדרת ולצורך כך צרף אליו קרח מאתיים חמישים איש נשיאי העדה ומנכבדי העדה ובכך הקים את קואליציית "המדוכאים עלי אדמות" אשר היה להם נושא אחד משותף והוא הרצון ולבצע הפיכה אזרחית, להדיח את משה ולקבל פיקוד על עם ישראל.

4. בוקר אחד מארגן קרח את קבוצת המורדים, מגיע לאהל של משה ואהרן ומתחיל לתקוף אותו. המדרש מספר שקרח השתמש גם בטקטיקות שאמורות להביך את משה ולהציג אותו כ-"ידען מוגבל". כמו: משה הסביר לעם ישראל שבכל כניסה לחדר צריך שתהיה מזוזה ועל כך שאל קרח את משה: האם חדר מלא ספרי קודש צריך שתהיה מזוזה בכניסה לחדר? על כך ענה משה שצריך. ואז שאל קרח מה ההגיון? מזוזה המכילה רק שתי פרשיות מהתורה מכשירה את החדר אז חדר המלא בפרשיות מהתורה לא יהיה פטור מהמזוזה?! דוגמא נוספת: בפרשה הקודמת למדנו שצריך לשים בכל בגד פתילים (חוטים בצבע תכלת. כיום היות שאנו לא יודעים מה צבע התכלת האמיתי אנו משתמשים בפתילים לבנים, אם כי ישנם הנוהגים לשים לפחות פתיל תכלת אחד). מה עשה קרח החכמולוג? הביא לפני משה בגד בצבע תכלת ללא פתילים (בקיצור לא פתילי הציצית) ושאל את משה האם הבגד כשר? כמובן שמשה ענה לו שלא, ואז שאל קרח: אם בגד שנשים בו פתילים בצבע תכלת מכשיר את הבגד, כיצד בגד שכולו תכלת לא יהיה כשר? ושוב, קרח ניסה בתחבולות שונות לערער על מנהיגותו של משה על מנת שהעם יכתיר אותו כמנהיגו.

5. הסיסמא של קרח היתה "מושחתים נמאסתם", או בצורה יותר משכנעת שואל קרח את משה "למה, מי אתה, מי שמך?" (וכנראה אמר זאת תוך כדי תנועת יד סיבובית) או בלשון התורה "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל קְהַל ה’". בשלב הראשון משה מנסה לשכנע אותם "לרדת מהעץ" כי הרי גם הם קיבלו תפקיד מכובד של עבודה בבית המקדש ומדוע עינם צרה באהרן? כפי שנאמר "וְאַהֲרֹן מַה הוּא, כִּי תַלִּינוּ עָלָיו".

[בכרזה: מושחתים נמאסתם... המקור: בלוג אחמד כהן, קפה דה מרקר שנסגר. אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

6. בהמשך, קורא משה לדתן ולאבירם לבוא לעימות מולו (עוד הרבה לפני שהטלוויזיה ניהלה את עימותי הבחירות לראשות הממשלה), אולם דתן ואבירם מסרבים להגיע למשה ובמקום זה הם שולחים אנשי יחסי ציבור, אנשי תקשורת ואנשי פרסום אשר "מריצים" קמפיין שלילי נגד משה ואהרן ומעצימים את העימות. וכך הם אומרים: מה תרמתם לעם ישראל בתקופה שלכם? המצב הכלכלי ורמת החיים ירדה שהרי במצרים היינו בארץ זבת חלב ודבש, הבטחון האישי בשפל המדרגה שהרי אנו מתים במדבר, והחמור מכל, ההבטחות שלכם בדבר הגעה לארץ ישראל הן ללא כיסוי, שהרי לא הגענו... ומעל הכל אתם רוצים רק שררה עבורכם ומוליכים שולל את העם, ובלשון התורה "הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר:  כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם הִשְׂתָּרֵר.  אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר". סביר להניח שהיו גם שלטים של "העם דורש צדק חברתי", " הלאה השחיתות" ועוד

7. משה כועס מאד על הדברים האלו וביחוד על הטלת הדופי בו, באישיותו ובתלונתם של אנשי קורח בנושא השררה ולכן הוא אומר "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם, נָשָׂאתִי" במילים שלנו, אני משה, איש הציבור לא השתמשתי כהוא זה בקופה הציבורית, לא נסעתי במכונית מפוארת ואפילו במכונית פשוטה (לא חמור אחד נשאתי), וכמו שכתב חברי בני גל: "למרות שהייתי בשליחות ציבורית והגיע לי רכב ממשלתי, נסעתי ברכב הפרטי שלי ולא השתמשתי ברכוש ציבורי". (רק להתגעגע למנהיגים ולמנהיגות מסוג זה).

[בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

[בתמונה: רק להתגעגע למנהיגים ולמנהיגות מסוג זה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי JACLOU-DL לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

8. בנקודה זו משה מבין שיש לו בעיית מנהיגות קשה ולכן הוא מזמין את קרח ועדתו לתחרות ואשר בתחרות זו הקב"ה יבחר את המנהיג, וכך הוא מגדיר את הדו קרב: מצד אחד אהרן ומצד שני "המורדים" וכל אחד יגיע להקטיר קטורת ומי שהקב"ה יקבל את מנחתו הוא המנהיג. משה קובע שתחרות זו תהיה למחרת בבוקר. הסיבה לכך הינה שמשה קיווה שבמהלך הלילה יבצעו המורדים "חשיבה חוזרת" ויחזרו בם ואולם במהלך הלילה קרח שלח את פעילי השטח שלו על מנת להמשיך ולהמריד את העם כנגד משה. למחרת בבוקר הולכים משה ואהרן וכל העם למקומם של קרח, דתן ואבירם. בנקודת זמן זו נעלם לפתע און בן פלת ולא הצטרף למורדים. מסופר במדרש שאשתו של און בן פלת, שהייתה אישה חכמה, הבינה שמכל המהלך הזה לא ייצא טוב והסבירה לבעלה שבכל מקרה, בין שמשה מנהיג ובין שקרח מנהיג, הוא לא ירוויח מזה כלום. כשבאו דתן ואבירם לקרוא לו התיישבה בפתח האהל והסבירה להם שאון חולה ולא יצטרף אליהם ובזכותה הוא ניצל.

9. כעת הגיע שלב הבחירה של הקב"ה. משה פונה לכל העם ומציע להם להתרחק מקרח ומעדתו על מנת שלא יפגעו. משה אומר לעם שעצם היותו המנהיג אינה בחירה שלו אלא ציווי של הקב"ה וכהוכחה הוא מודיע לעם שיקרה משהו לא טבעי, נס. משה אומר שהאדמה תפתח את פיה ותבלע את קרח ועדתו ומייד כשמשה מסיים לדבר נבקעת האדמה ובולעת את משפחות קרח, דתן ואבירם ואת כל רכושם, חוץ מבני קרח שבשלב מסויים הבינו שהם טועים, התחרטו על מעשיהם ולכן ניצלו.

10. בני ישראל התלוננו כלפי משה ואהרן שהם אלו שהמיתו את המורדים ותגובתו של הקב"ה היתה מגיפה שהתפשטה במהירות בקרב העם והביאה למותם של 14,700 איש, עד שמשה ציווה לאהרן לקחת קטורת מהמזבח לעמוד בין החיים ובין המתים.

11. הוכחה נוספת לבני ישראל שהקב"ה בחר באהרן לשמש ככהן גדול, היתה שמשה ביקש מכל 12 נשיאי השבטים להניח את המטה שלהם באהל מועד (במשכן) ולמחרת היום החל מטה אהרן לפרוח "וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים". וכאן ראו כל ישראל שבאמת הבחירה נפלה על אהרן ובניו.

12. מצות פדיון בכורות – תינוק (זכר) בכור שנולד לאשה שאינה משבט לוי, ואף האב אינו משבט לוי, חייב במצות פדיון הבן, שעיקרה היא נתינת סכום של "חמישה סלעים" (מטבעות) לכהן. הסיבה למצוה זו היא הזכרון ליציאת מצרים בה הקב"ה היכה כל בכור בארץ מצרים למעט בכורי ישראל. ומדוע דווקא 5 סלעים? על כך אומר המדרש שזהו המחיר בו מכרו האחים את יוסף (ומשם גם התגלגלה כל הפרשה של ירידת בני ישראל למצרים ויציאתם משם.

[בתמונה: מצות פדיון בכורות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי aleksandra85foto לאתר Pixabay]

13. שבט לוי לא קיבל נחלה בארץ ישראל, אולם תמורת זאת יש לו זכויות אחרות, אחת מהן היא קבלת מעשרות, דהיינו, אדם שיש לו פירות כגון ענבים, חייב לתת מהם עשרה אחוז ללוי. נתינה זו מכונה בשם "מעשר ראשון".

"אמרי אמיר"

1. "וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" (ט"ז , ז') - וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו וטעה? "עינו הטעתו", ראה שלשלת גדולה שיוצאה ממנו, שמואל, ששקול כנגד משה ואהרן, אמר: בשבילו אני נמלט. ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה היה רואה. (רש"י).

מה היה, באמת, מקור תשובתם של בני קרח? שהרי שידל משה רבנו את קרח בדברים ואמר: "רב לכם בני לוי", והשתדל להחזירו למוטב, וכידוע שדיבורו של צדיק אינו הולך לאיבוד. ואם אין דבריו משפיעים על האדם גופו, הריהם משפיעים על בניו. והודות לדיבוריו של משה נעשו בני קרח בעלי תשובה. אבל קרח עצמו שלא האמין בגודל כוחו של משה רבנו ובהשפעה האלוקית הצפונה בדבוריו, לא היה מסוגל איפוא לראות כי בניו יחזרו בתשובה.

ובהמשך לזה מצינו בגמרא שביקשה חנה על שמאול שיהיה לא חכם ולא טיפש (ברכות ל"א) מילא שלא יהיה טיפש – מובן. אבל מדוע שלא יהיה חכם? ברם, נתכוונה לזה שהוא לא יהיה "חכם" כקורח סבו, אשר פקחותו היתה בעוכריו...

2. "זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ" (י"ז , ה') - רב אחד, מתלמידיו של רבי משה – המהר"ם שיק, התאונן בפניו כי קמו לו בקהילתו מתנגדים בעלי מחלוקת היורדים לחייו. הרגיעו רבו ואמר: "כלל יהיה בידך; רק על עצי פרי מתרבים תולעים, על עצי סרק אין תולעים. רב הממלא תפקידו כראוי, קמים לו מתנגדים. רב העושה רבנותו קרדום לחפור בו, יושב באפס מעשה, ורק שומר על משרתו, כמוהו כענף עץ יבש של אילן סרק".

[לאוסף המאמרים על פרשת קורח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת קורח.
• לאוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת קורח באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 22/7/19.
• פנחס יחזקאלי, שרית משיח (2017), הכל על מנהיגות, ייצור ידע, 23/9/17.