אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים.
* * *
מצטער להפריע באמצע חגיגות הממשלה החדשה; והלוואי שאתבדה... אבל, אחרי הניצחון החמאסי בנקודות, במלחמה האחרונה (מישהו, אגב, חוץ מדובר צה"ל היוצא ומאלופי המטכ"ל, יש עוד מישהו שחושב שניצחנו??) שעון החול הולך ומתקצר לקראת המלחמה, האמתית, הגדולה.
מדוע? מארבע סיבות עיקריות:
- האחת, כי בעיני מנהיגים, פרשנים ואזרחים, במזרח התיכון כולו, ישראל הובסה במלחמה האחרונה, היא הולכת וקורסת פנימה ומחשבת את קיצה לאחור. זה בדרך כלל המצב התודעתי שמזמין מלחמה מהצד הערבי-איראני.
- השנייה, כי תקופת הטירונות, המבולבלת משהו, של קברניט חדש היא הזדמנות שכדאי לנצל תמיד;
- השלישית, כי לבנון ממילא על סף התפוצצות, ולפי התקדים החמאסי, מלחמה זה סטארט אפ מצוין לעשות אקזיט ולקבל סיוע בינלאומי.
- והרביעית, כי מזמן לא הייתה הזירה הבינלאומית נוחה לפעולה עבור אויבינו, כמו עכשיו.
[בתמונה: לבנון בדרך ל'אקזיט' נוסח חמאס בעזה? התמונה היא נחלת הכלל]
אחרי שבזבזנו יותר מעשור, ולא השכלנו להתכונן אליה, המלחמה הבאה תתרחש תחת נחיתות אסטרטגית מביכה ופגיעות חסרת תקדים של העורף הישראלי. היא לא תהיה קלה בלשון המעטה ותגבה מחירים נוראים.
אבל, הבשורה ה'טובה' היא שעדיף להילחם עכשיו. כל יום שעובר, מעבה את חגורת הטילים נגד ישראל ומגדיל את מלאי המשגרים והטילים המדויקים; וככל שיתארך הזמן עד המלחמה, כך יגדל המחיר בטור הנדסי. רק לשם פרופורציות, פגיעתו של טיל מדוייק שווה בעוצמתה לפגיעה של עשרה טילים 'סטטיסטיים'. כל יום נוספים לאויבינו טילים מדוייקים; ורקטות וטילים שמוסבים למדוייקים. תעשו את החשבון לבד...
יתרה מכך, ההמתנה למלחמה תחת מטריה גרעינית איראנית תהיה סיפור שונה לחלוטין בממדיו ועלולה להסתבר כמקח טעות נוראי, גם אם האיראנים יימנעו מלעשות בגרעין שימוש...
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
האתגר החשוב ביותר של מדינת ישראל, מאז היווסדה, מתקרב והולך; ואין אפשרות להתחמק מלהתמודד עם האתגר הזה, כי האויב נחוש להילחם!
בעולם הדמוקרטי (ולא רק בו), אין אדם רציונאלי או מדינה שבוחרים מרצון בדרך המלחמה; אבל מלחמה לעיתים, היא כורח המציאות. לעיתים, מלחמה היא הדרך היחידה שמאפשרת למדינה ולעם לשרוד, לשמור על הקיום של המדינה; ועל הקיום הפיזי של האזרחים. את הברירה הישראלית - בבחירת עיתוי המלחמה הבאה - אכנה בחירה בין:
- הדוקטרינה הצ'רציליאנית, שגורסת שאם אין ברירה, צריך להילחם מהר ככל האפשר לפני שיסיים האויב את הכנותיו.
- לדוקטרינה הצ'מברליאנית שמאמינה שככל שנמשוך זמן, כך נרוויח עוד ימי שקט; ולהילחם, נילחם ממילא כאשר נותקף.
המודל הוא, כמובן, אירופה של שנות ה- 30: אז העדיפו בעלות הברית להמתין, ומה שיכול היה להיגמר כאירוע מקומי זניח - אחרי הכניסה הגרמנית לחבל הריין, ב- 1936 - או כמלחמה מקומית עם גרמניה - אחרי האנשלוס במרץ 1938; או במשבר צ'כוסלובקיה, בספטמבר אותה שנה - הפך למלחמה עולמית מדממת של 4 שנים תמימות, שבה נהרגו לא פחות מכ-66 מיליון בני אדם, יותר מבכל מלחמה אחרת בהיסטוריה; ונחרב העולם הישן כליל.
איפה אנחנו בלוח הזמנים הזה? אולי אפשר להשוות את המצב הנוכחי ליוני 1941, ערב מבצע ברברוסה, שבו הופתעה רוסיה העוצמתית; כמעט אבדה, אבל הצליחה להתאושש ולנצח.
בזכות המלחמה...
מדינת ישראל איננה במצב, שבו היא מסוגלת ליזום מלחמה. יתרה מכך, במצב הפוליטי-כלכלי הנוכחי, אין גם סיכוי שברגע זה יופנו המשאבים הנדרשים למיגון ולרכש רלוונטי.
אבל גם מלחמות פורצות, לעתים, מהסיבות הלא נכונות. ובמצב הנוכחי של נחיתות אסטרטגית הולכת וגוברת, ככל שתפרוץ מהר יותר, סיכויינו להיחלץ ממנה באופן סביר, גדלים בהתאמה...
![[בתמונה: הקרב על מוסקבה: חורף 1941. קרדיט: ארכיון RIA Novosti, תמונה # 887721 / Knorring / CC-BY-SA 3.0]](https://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Moscow#/media/File:RIAN_archive_887721_Defense_of_Moscow.jpg){kind=link}
חייבים ליזום מלחמה בהקדם, אבל באופן הנוח לישראל. זה אומר למזער את אפקט הרב-זירתיות. כלומר:
1. קודם עזה וקיני המחבלים בתוככי ישראל.
2. החזית הצפונית.
לפני המלחמה חייבים הכנה של העורף והגבולות וגם המילואים – בניגוד לעמדת הרמטכ"ל היום, שמזניח את המילואים.
אם יש לייזר בטווח של שנה אפשר אולי לנסות לדחות את מס' 2 (הצפון), אבל ממש לא יותר מזה.
מאמר מצוין. ההשוואות ההיסטוריות לא מדויקות אבל מבהירות את הכוונה. ההצעה שלא ליזום מלחמה כעת היא במקומה. חסרה המלצה כיצד להיערך בינתיים למלחמה הגדולה. לדעתי, יש להכריע את הפשיעה הערבית בתוך ישראל בדחיפות.