[בתמונה: אביר איכות השלטון, רפי רותם... התמונה היא צילום מסך]
[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, לחצו כאן]
ד"ר יוסף זהר, הינו הינו מרצה בחוג לקרימינולוגיה, באקדמית גליל מערבי ועמית בפרויקט מחקר יישוב הסכסוכים השיפוטי, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.
מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.
מחבר הספר 'הקבצן השביעי - רשימות מבית המעצר'.
זהו מאמר תגובה למאמר "רפי רותם ראוי להגנה מן הצדק", משה ליכטמן, הארץ 23.06.21.
* * *
ביום שלישי ה- 29.06.21, התכנס הרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון לדיון בערעורו של רפי רותם, חושף השחיתויות ברשות המיסים ו"אביר איכות השלטון" לשנת 2014, על ביטול זיכויו מ- 20 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק.
שופטי העליון אשר ביטלו במאי שנה שעברה את החלטת הזיכוי של בית המשפט המחוזי, הטילו על רותם עונש של חודשיים מאסר על-תנאי, בתנאי שלא יעבור עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת.
הבעיה החמורה היא שבפסיקתם הקודמת, יצרו השופטים תקדים המבטל את סמכותו של בית המשפט המחוזי לקבוע כבר בשלב מקדמי, כי הפגם שבהעמדת הנאשם לדין מצדיק הימנעות מהרשעתו בפלילים, אף כאשר הוא סבור כי ההחלטה להעמיד לדין לוקה בחוסר סבירות קיצוני וחריף.
על מנת לנסות לדלות ולהבין את התפיסות העומדות בלב פסיקתו של בית המשפט העליון, שתי פסקאות מהכרעת הדין עשויות לסייע בכך:
בפסקה 68 לחוות דעתו, קובע כבוד השופט סולברג (ראו תמונה משמאל): ״אין למהר ולהטיל אות קין פלילי על מצחו של חשוד, להעבירו מסע מעיק ומייגע שבו ידרש להוכיח את צדקתו״. מכאן עולה תפיסה שלפיה חשודים ונאשמים הם עבריינים שטרם נגזר עונשם, קריא הלכה למעשה היפוך עיקרון חזקת החפות!
[בתמונה משמאל: שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג. התמונה באדיבות הרשות השופטת של ישראל]
ובפסקה 54 לחוות דעתו, קובע סולברג, ״להליך הבירור המשפטי בבית הדין נודעת משמעות רבה, עד אשר לעיתים, ניתן יהיה להסתפק בהליך זה לבדו, ללא שיושת על הנדון עונש נוסף. עמידתו למשפט, מעשיו וכניעתו יחשבו כריצוי עונשו". ומכאן עולה התפיסה, שהמשפט הוא חלק מהעונש. תפיסה המזכירה דברים שכתב מישל פוקו על החקירות בימי הביניים ("לפקח ולהעניש", עמ' 55):
"הכול מתנהל כאילו התערבבו כאן פעולה של חקירה ואלמנט של ענישה. איך יכול עונש לשמש כאמצעי? איך אפשר לראות כעונש את מה שצריך להיות שיטה של הוכחה? הטעם לכך נמצא בדרך שבה הפעיל המשפט הפלילי בתקופה הקלסית את ייצור האמת. חלקיה השונים של ההוכחה לא היוו אלמנטים ניטרליים.
כל ראיה נסיבתית הביאה עמה דרגה של תיעוב. האשמה לא החלה ברגע איחודן של כל הראיות; היא התהוותה בהדרגה מכל אלמנט שאפשר את זיהויו של אשם.
ההוכחה בפלילים לא התאימה לשיטה דואליסטית, אמת או שקר, אלא לעיקרון של הדרגה נמשכת: דרגה שהושגה בהוכחה כבר יצרה דרגה של אשמה ובעקבותיה דרגה של ענישה. החשוד, ככזה, היה ראוי תמיד לעונש מסוים; אדם לא יכול להיות בתום לב מושא של חשד. החשד קיפל בתוכו, בו בזמן, אלמנט של הוכחה. עינוי החקירה הוא אמצעי ענישה ופעולה של חקירה כאחת."
בזכות אנשים מיוחדים כמו רפי רותם, המוכנים לשלם מחיר אישי עצום כדי לחשוף את האמת, אנו מגלים את פניה המכוערים והמסוכנים של מערכת אכיפת החוק, ומבינים עד כמה חשוב לחירותנו בית משפט עצמאי המבקר ומרסן את המערכות משימוש בלתי סביר בכוחן.
[תמונת המשואה משמאל היא צילום מסך]
אנחנו אלו הראויים להגנה "מן הצדק", רפי רותם ראוי להדליק משואה!
.
.
.
.
[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, לחצו כאן]
