[התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]
[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]
"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).
הדף הזה מביא לכם את האוסף השישה עשר של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות.
תיהנו; ואתם מוזמנים לתרום עוד...
כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]
* * *
כרזות ראשונה ושניה על חולשות הדמוקרטיה...
לאזרחים, הדמוקרטיה היא הטובה בין המשטרים; אך היא רחוקה מלהיות משטרה טוב ואפקטיבי. ראש הממשלה האייקוני של בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל - שבלעדיו ספק אם הדמוקרטיות האירופיות היו שורדות במלחמת העולם השנייה - לא חסך מילים לתאר את חסרונות הדמוקרטיה.
בנאום שנשא ב־1947 בפני הפרלמנט הבריטי, הוא הגדיר אותה כ"שיטת המשטר הגרועה בעולם, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום". בהזדמנות אחרת, גרס כי "הטיעון הטוב ביותר שניתן להציב, נגד הדמוקרטיה", טען צ'רצ'יל, "הוא שיחה של חמש דקות עם 'הבוחר הממוצע'..." (וזה היה עוד לפני עידן הטוקבקים ברשתות החברתיות...).
- המאמר הרלוונטי באתר: פנחס יחזקאלי: חולשת הדמוקרטיה.
כרזה שנייה באותו עניין: דמוקרטיה גרועה בעיקר בביצוע...
נדיב יותר (יש האומרים, מפוכח יותר...) באשר ליכולותיה של הדמוקרטיה היה המומחה הארגוני החשוב, לטעמי, בעולם המערבי בסוף המאה ה- 20 ותחילת המאה ה- 21 פרופ' יצחק אדיג'ס, כי דמוקרטיה טובה בקבלת ההחלטות וגרועה בביצוען, כי המחלוקות הנחוצות לקבלת החלטה, הופכות למכשלה בביצוע; בעוד דיקטטורה גרועה בקבלת החלטות וטובה בביצוען; כי אין בה מחלוקות המכשילות ביצוע, אך חסרונן מורגש בעת קבלת ההחלטה.
- המאמר הרלוונטי באתר: עופר בורין: קללות שהן ברכות וברכות שהן קללות…
[התמונה המקורית היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה שלישית: כשמאבדים את המטרה...
עמר דנק נותן לנו שיעור באסטרטגיה: "כאשר המטרה שלך הופכת להיות, לשמר את היכולת לפעול למען המטרה שלך, סימן שאין לך מטרה!"
במלחמת ההתשה התעקשה ישראל להסלים, עוד ועוד, כדי לשמור על חופש הפעולה שלה במצרים (שנועד להשיג, מה?); וגררה את הסובייטים למעורבות פעילה במלחמה, ששיאה היה הקרב נגד הטייסים הסובייטיים - מבצע "רימון 20" בסיומו הופלו 5 מיגים רוסיים ו-3 טייסים נהרגו.
למחרת הגיעה מוושינגטון הבטחה רפה שבתמורה להפסקת אש הסובייטיים ימנעו משינוי בסטטוס קוו. ישראל הסכימה להפסקת האש, בכאב ובחוסר רצון. ב-7 באוגוסט, היום האחרון של מלחמת ההתשה ישראל תקפה בחמת זעם, 136 גיחות. בחצות נכנסה הפסקת האש לתוקף. בלילה קידמו הסובייטים את סוללות הטילים לתעלה, פעולה שחרצה את תוצאת מלחמת יום הכיפורים!
- המאמר הרלוונטי באתר: עמר דנק: התשה – ההיסטוריה חוזרת? פרק ג’.
[הכרזה: ייצור ידע]
כרזה רביעית: לפעמים צריך לדעת לבחור גם בין חלופות רעות!
במלחמת ההתשה ישראל סירבה לדון בחלופות רעות (הפסקת אש); ובסופו של דבר, קיבלה את אותה חלופה רעה, ובלי לגיטימציה לפעול, אחרי שהסובייטים הפרו אותה.
בגרסה המודרנית בסוריה, ישראל סירבה (ועדיין מסרבת) לקבל את החלופה הרעה של נוכחות איראנית בסוריה; ועכשיו, אין כבר מי שיהיה מוכן להציע את ההצעה.
- המאמר הרלוונטי באתר: עמר דנק: התשה – ההיסטוריה חוזרת? פרק ג’.
כרזה חמישית: אביהו בן נון מלמד אותנו שמה שלא הולך בכוח, לא בהכרח ילך בעוד יותר כוח!
"גם אז וגם בכמה פעמים אחרות בהיסטוריה, חשבנו בתמימותנו שאם אנחנו יכולים להגיע למקומות הכי רגישים שלהם ולהעיר אותם בבום על-קולי, אולי הם יחשבו מחדש אם כדאי להם להמשיך בתהליך"
- המאמר הרלוונטי באתר: עמר דנק: התשה – ההיסטוריה חוזרת? פרק ג’.
[הכרזה: ייצור ידע]
כרזה שישית: במקום להאדיר סיפורי גבורה, מוטב להפיק לקחים!
עמר דנק כותב, שישראל הפכה את סיפור הגבורה של רימון 20, (הקרב נגד הטייסים הסובייטיים במלחמת ההתשה) למיתוס; ושכחה ללמוד את הלקח של אותו קרב: שעשיית יתר והתגרות במעצמה מביאה לניצחונן פירוס. זה היה נכון במלחמת ההתשה; וזה נכון גם במלחמת ההתשה הנוכחית בסוריה.
- המאמר הרלוונטי באתר: עמר דנק: התשה – ההיסטוריה חוזרת? פרק ג’.
כרזה שביעית: זה מה שקורה כשנותנים פתרונות מהמלה הראשונה לבעיות מהמעלה השנייה...
בספר הקשר הגורדי מתאר אל"ם ד"ר עמנואל ולד, כיצד הפכה מדינת ישראל, ממדינה, לקהילה שבטית שמתבוססת בבעיות הביטחון הלאומי שלה... ושוב, נדמה כאילו נכתבו הדברים היום:
מקבלי החלטות מדיניים, שניסיונם ביורוקרטי - טקטי, ניסו לכפות כוחנות טקטית על מערכת אסטרטגית מורכבת, מרובת דילמות, שאינה מוכרת, ואולי אף זרה להם. הם והמיתוסים שטפחו, אנסו את ביטחונה הלאומי... ולכידותה הפנימית של ישראל. קברניטים - שהתחכמו לנתק קשרים גורדיים דימיוניים וערטילאיים, נותרו עם קצוות מפוצלים של ליבירנט ביטחוני, שבבי אידאולוגיה ורסיסי קהילה וממשל חתוכים, שנגלו וצלחו בקושי ליצור אך מדינה רפאים.
- המאמר הרלוונטי באתר: פנחס יחזקאלי: ממדינה לקהילה שבטית, שמתבוססת בבעיות הביטחון הלאומי שלה…
כרזה שמינית: משה (בוגי) יעלון מגלה את 'קוד הנאמנות'...
בספרו: 'דרך ארוכה קצרה', כתב יעלון: "בחוג של אריאל שרון, יוחסה חשיבות עליונה לערך של נאמנות אישית. הערך של נאמנות ממלכתית - למוסדות המדינה, להחלטות הממשלה ולחוק - לא היה ערך, שחבורת שרון הייתה מסוגלת להבין או להעריך..." (יעלון, 2008, ע' 185).
רק אצל אריאל שרון? בוקר טוב אליהו. האם רק אז גילה בוגי את קוד הנאמנות, הגורס כי בעל תפקיד יהיה נאמן:- בראש ובראשונה למנהלו הישיר. זוהי ברית בלתי כתובה בין המנהל למנוהל, לפיה יפגין המנוהל נאמנות למנהלו; והמנהל יתגמל אותו על בסיס נאמנותו.
- אח"כ לחבריו.
- ולבסוף, לארגונו. מרכיב זה כולל את הדרישה של הארגון מאנשיו גם להיות נאמנים לעמדות, לתפיסות ולאינטרסים של הארגון אותו הם מייצגים, לייצגו מול הציבור ומול אנשי ארגונים אחרים, ולא להוציא דיבתו רעה "בחוץ".
- המאמר הרלוונטי באתר: ‘קוד הנאמנות’ באתר ייצור ידע.
- הספר: משה (בוגי) יעלון (2008), דרך ארוכה קצרה, תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד.
[תמונת הכריכה: הוצאת ידיעות אחרונות. אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה תשיעית: 'הנעליים של בוגי'
ועוד אמירה מפורסמת - ונכונה מאוד - של משה בוגי יעלון על הפוליטיקה הארגונית:
"כאשר שאלו אותי למה אני מסתובב עם נעליים גבוהות בקריה, אמרתי שזה בגלל הנחשים שיש שם... עד שלב מסוים חשבתי שאני תמיד מחפש את האויב מלפנים, 180 מעלות. בשלב מסוים הבנתי שצריך להסתכל גם 360 מעלות מסביב".
[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]