[בתמונה: ביצורים בקו בר-לב, 26 באוקטובר 1970. מקור התמונה: דובר צה"ל]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול מערבית, לחצו כאן]

 

אביתר בן-צדף[1] הוא עורך לשעבר של כתב-העת מערכות בצה"ל; חוקר מלחמות ישראל – ובעיקר, מלחמת יום הכיפורים; עמית מחקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (ICT) במרכז הבינתחומי הרצליה; חבר בפורום אלפרדו לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים ומרכז סדנאות הפורום.

במאמר זה, דברים שכתבתי על המלחמה הבאה לקראת דבריו של ד"ר חיים אסא בסדנת אלפרדו, על המלחמה העתידית ובעקבותיהם, מ̤עבר לצורך החיוני בניצחון צבאי ברור על חמאס – השמדה מוחלטת של יכולתו הצבאית – אנחנו צריכים להשפיע על תודעת העזתים, כדי שלא יסייעו לתנועה לשקם, אחרי המלחמה הבאה, את יכולתה הצבאית

*  *  *

המלחמה המודרנית החלה עם נפוליאון, והשתנתה מאוד עם המצאת המקלע, הרובה הנטען-מאחור, מנוע בעירה פנימית, הטלגרף, הרדיו, הרכבת, הטנק והמטוס. מאמצע המאה העשרים הופיעו (שוב – לא לפי סדר) פצצת האטום, הטלוויזיה, המחשב, הלוויינים, המזעור, תקשורת סלולרית, תקשורת לוויינית ועוד.

[בתמונה: נפוליאון סוקר את המשמר הקיסרי ערב קרב יינה ב- 1906... המלחמה המודרנית החלה עם נפוליאון, והשתנתה מאוד ככל שהשתנתה הטכנולוגיה... התמונה היא נחלת הכלל]

כלומר, המלחמה מושפעת על-ידי טכנולוגיה, ומי יודע לאן תשתנה עוד הטכנולוגיה ובאיזה קצב. במקביל – היא מושפעת גם על-ידי נורמות חברתיות ועל-ידי אמונות, רעיונות ודעות – כמו דת, לאומיות, סוציאליזם, מרקסיזם, פציפיזם, שוויון, פוסט-מודרניזם וכיו״ב.

משמע, חיזוי המלחמה הבאה הנו מעשה מורכב מאוד – כמו כל מעשה חיזוי. בדרך כלל, מראשית המאה העשרים טעו בו מדינות וצבאות. איני מתיימר להיות תיאורטיקן, או חדשן, אך עסקתי קצת בתחום החיזוי. לכן, אני חושש, שהפקרת המחשבה על המלחמה העתידית בידי מומחים לביטחון, שחלקם אינם מומחים כלל, תביא אותנו אל עברי פי-פחת. כפי שאמר בזמנו ז'ורז' "הנמר" קלמנסו: "מלחמה היא עניין רציני מדי מכדי שתושאר בידי גנרלים".

בדמוקרטיה חשוב, שהציבור – בתנאי, שהוא משכיל, תאב-ידע ואינו פולט שטויות, שהאביסה אותו התקשורת – יביע את דעתו המלומדת בוויכוח הציבורי, כיוון שאין מדיניות ביטחון ללא דעת-קהל מלומדת. ״לאחיך האזרחים יש הזכות לדעת על המלחמה הקרבה – כיוון שבזיעתם ישלמו את מחירה, ובדמם יכפרו על עווֹנה״ – כתב תומאס ג׳פרסון, אז מזכיר המדינה האמריקני, לפני כ-230 שנה, לאחד משגריריו, שהציע להסתיר מהציבור האמריקני עובדות על המלחמה הממשמשת ובאה.

איני מתעלם מהצורך במידור ובחשאיות. עשרות שנים של מחקר ושל עבודה עיתונאית לימדו אותי רבות על הזניית הצנזורה, שבסופה הגולם קם על יוצרו. ובינינו – מרבית החומר, המסווג אצלנו, קיים לתפארת בספריות …

[קרדיט לתמונה: Bundesarchiv, Bild 183-2004-1110-502 / CC-BY-SA 3.0. הכרזה - ייצור ידע]

"מקרה הכל"

חקרתי לא-מעט הטמעה של טכנולוגיות חדשות במערכות קיימות. לרוב, זה תהליך אטי, ואת הישן מוציאים רק אחרי ניסוי-וטעייה של החדש, כשקיימת תקופת מעבר ביניהם, והישן והחדש מתפקדים בה יחד. וָלא – יוצאים קירחים מכאן ומכאן. כך, לדוגמה – הרדיו, הטלוויזיה והמחשב לא ביטלו את העיתונות.

לכן, אני סבור, שמלחמתנו הבאה תהיה היברידית, וישולבו בה עוצבות וחילות מדגם ישן עם עוצבות מתקדמות עתירות בתוצרי היי-טק. יידרש בה שילוב כוחות יצירתי. גיסות יבשתיים (שריון, תותחנים, רגלים, הנדסה וסיור) בנוסח משופר, זרוע אווירית וזרוע ימית מתוחכמות, מודיעין סופר מתקדם, סייבר, לוחמה אלקטרונית, מערכות נגד מטוסים, מערכות נגד טילים, נגד כטב"מים ונגד רחפנים וטילים יהיו בכוח העיקרי – המגן והתוקף. לתמהיל הזה נצטרך לצרף כוחות שיטור מתוחכמים ומיומנים, שייגנו עלינו מפני גיס חמישי, והגנה מרחבית מודרנית – שתסתייע בתוש/בים, בטנקים, בארטילריה ובחטיבות חי"ר מהדרג השני – כדי לשמור על הבית.

מלחמתנו הבאה תאופיין בשפע של טכנולוגיה מתקדמת, שתוטמע במערכות-הנשק ובאמצעי-הלחימה שלנו ושל אויבינו – נשק חכם ומדויק מאוד – כולל מערכות ללוחם הבודד, ובהרבה נשק ״טיפש״. יחד נחווה במלחמה הבאה עומס של תקיפות רצופות עלינו. המלחמה תינטש בקווי המגע עם מדינות אויב (ואני כולל בהן את חמאס ואת חזבאללה) וגם מבית – במדינת ישראל, ביהודה ובשומרון – מול גיס חמישי, שכבר הדגים לנו לא-אחת את יכולתו החתרנית.

זו תהיה מלחמה, שהוגדרה כאן בשנות החמישים של המאה הקודמת כ״מקרה הכל״: התקפה כוללת על מדינת ישראל – תוך התקוממות אלימה של ערביי ישראל ושל ערביי יהודה ושומרון. כלומר, שילוב של מלחמת הקוממיות עם פרעות תשפ״א, שזה עתה חווינו, וטרם הסתיימו – למרות שהממסד מנסה להסתיר זאת.

[הכרזה: ייצור ידע]

ג'יהאד

מלחמתנו הבאה תהיה בכל החזיתות ובעורף – מול צבאות קרובים, רחוקים ורחוקים מאוד, מול ארגוני טרור וגרילה ומול גיס חמישי. זו תהיה מלחמה טוטאלית על קיומה של מדינת ישראל מול ג׳יהאד מוסלמי, שמעולם לא השלים עם קיומנו כמדינה, ושואף להשמידנו, או להחזירנו למעמד בני-חסות (אהל אלד׳ימה), שחיים בהשפלה במרחב המוסלמי (דאר אלאסלאם), ומשלמים מס גולגלת (ג׳יזיה).

אזכיר שוב עובדות, שמנסים להתעלם מהן אצלנו:

• אחרי שאנוואר סאדאת חתם על הסכמי קמפ דיוויד, הנפיקו לו חכמי אלאזהאר פתווה (פסק הלכה), שדינם כ"הסכם חודיבייה".
• אחרי שקיבל את פרס נובל לשלום, אמר יאסר ערפאת (ראו תמונה משמאל) ביוהנסבורג, שדין הסכמי אוסלו כ"הסכם חודיבייה".
• בהזדמנות אחרת אמר, שהוא מחויב גם להסכם בין הח'ליף עומר אבן אל-חטאב ובין סופרוניוס, פטריארך ירושלים.

[תמונתו של יאסר ערפאת משמאל היא צילום מסך]

כלומר, ככתוב בכתבי הקודש המוסלמיים – לכופרים בארצות האסלאם אין שלום, אלא הסכמים לאי-מלחמה, שישררו עד שיאזרו המוסלמים כוח להביסם, ולהשמידם. לפני כן הודיע (רק בערבית, כמובן) ערפאת, כי הסכמי אוסלו הנם רק שלב ב"אסרטגיית השלבים" להשמדת ישראל.

מול האיום המורכב הזה הקטנו את צבא היבשה, צמצמנו את עוצבות הטנקים, וחדלנו לאמן מילואים. במלחמה הבאה לא יינתנו לנו שלושה שבועות המתנה – כמו במלחמת ששת הימים – ושלושה שבועות לא יספיקו לאמן ולהכשיר את העוצבות, שנגרעו מסדר-הכוחות בתכניות הרב-שנתיות בשנים האחרונות. ואיני נכנס כאן לביקורתו המוצדקת של אלוף במיל' יצחק בריק על המצב העלוב של הימ"חים. ביקורתו תככב בוועדת החקירה על הכנותינו למלחמה הבאה ועל ההפתעה בה.

[למאמר: הסכם חודיבייה: הסכמי שלום כתחבולה…', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן]

[התמונה מתוך העיתונות הערבית]

טעות המעריכים

זו חזות שחורה, ואני בטוח, שקהילת המודיעין לא תסכים עמה. הם, שהטעו את מדינת ישראל מתש״ח ועד הנה, יודעים, כמובן, היטב ממני, אך כדאי לקבל את דבריהם בספקנות רה. המעריכים חוטאים במכשלה חמורה: הם משליכים את עצמם על זולתם. מבלי להבין דבר בתרבות ערבית ובאסלאם, מזלזלים המעריכים – שרובם חילוניים, פוסט-לאומיים וחסרי כל רגש דתי – בכוחן העצום של הלאומיות, של הדת ושל הקנאות (רדיקליזם). לצערנו ולאסוננו, כך חונכו במערכת החינוך הממלכתית ובמערכת החינוך הצבאית. בנוסף, אינם מקבלים את הקביעה, שהחברה המוסלמית נגועה מיסודה באלימות ובשנאת זרים.

הם אינם קוראים ערבית, ואינם קוראים שירה ערבית. לו קראו שירה מצרית – אמר לי צבי גבאי, ידידי המנוח, שהיה מבכירי משרד החוץ – לא היינו מופתעים במלחמת יום הכיפורים.

[לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול מערבית, לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Sponchia לאתר Pixabay]

למלחמה הבאה אנחנו צריכים צבא היברידי, שיטמיע את כל החדשנות באופן מושכל, ויהיה צעד אחד, לפחות, לפני אויבינו, תוך שהוא משלב את הטכנולוגיה הקיימת. לא הכל סופר היי-טק. צריכים להפעיל בה עוצבות יבשתיות, שיוכלו לקבוע את ניצחוננו בשטח.

מטוסים ואלקטרוניקה אינם מנצחים במלחמה, ואינם יכולים להתגבר על חתרנות חמושה מבית.

כיבוי מדורה

ב״שומר החומות״ ירה חמאס אל ירושלים, למרות חיל האוויר, והמשיך לירות עד הרגע האחרון, גם כשהיה מוכה. גם ארגון טרור צריך להכחיד ביסודיות. כבעלה של אגרונומית, המתמחה בהגנת הצומח (כלומר, גם בהדברה), אקבע בצניעות, שאין די בכיסוח הדשא, אלא צריכים לעקור, להשמיד, להדביר, לאבד, ולנתץ את הזרוע הצבאית של חמאס.

לא עשינו זאת, ברוב טיפשותנו, מאז שברחנו בבהלה, בסכלות מדינית וצבאית איומה, מגוש קטיף; ושָנינו הלוך-וחזור על הלקח של ד״ר הנרי קיסינג׳ר – ארגון גרילה מנצח צבא כשאינו מובס במלחמה.

נלמד מהכבאים – או את מה שהדרכתי לפני עשרות שנים בצופים: מדורה מכבים רק כשווידאת, שהרמץ האחרון כבה לחלוטין.

לו למדנו מההיסטוריה – היינו זוכרים מה עשו הבריטים ביוון, בקניה ובמלאיה; הרוסים – בצ׳צ׳ניה; וינגייט – ב״מרד הערבי הגדול״ (הקרוי אצלנו "מאורעות 1939-1936"; הצרפתים – באלז׳יריה; וצבא סרילנקה – ל"נמרים הטאמיליים". ויש עוד דוגמאות – למרות שמי שאינם רוצים להתאמץ לנצח, התאמצו מאוד לשכנענו, שצבא אינו יכול לנצח גרילה. בטירונות בגולני לימדו אותנו, ש"לא יכול" הוא אח של "לא רוצה". אבי המנוח היה בנוטרים, ולמד מאורד וינגייט תורה שונה לגמרי (שהצליחה!) ללוחמה בטרור ולהגנת היישוב העברי.

[תמונתו של אור וינגייט משמאל היא נחלת הכלל והועלתה לויקיפדיה על ידי U.S. military photo]

מי שאינו לומד מן ההיסטוריה – קבע הפילוסוף האמריקני, ג'ורג' סַנְטָיָאנָה – נידון לחזור עליה!

[תמונתו של הנרי קיסינג'ר נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי David Shankbone. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0; הכרזה: ייצור ידע]

מלחמת הרצונות

מלחמה נועדה לכפות את רצוננו על האויב. כך אני מפרש את דברי קארל פון קלאוזביץ, שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים. כלומר, ניתן להימנע ממנה אם הצלחנו לכפות את רצוננו על האויב. אין זאת אומרת, שבמלחמה אין ממשיכים בניסיון למוטט את רוחו של האויב, את לכידותו ואת אמונתו במנהיגיו וביכולתו לנצח. לכך נועדה, מאז ומתמיד, לוחמה פסיכולוגית, שליוותה את הלחימה הקינטית. ראו את מעשי גדעון בקרב נגד המדיינים, את קינת דוד על שאול ועל יהונתן ואת דברי רבשקה, שר צבא אשור, במצור סנחריב על ירושלים.

ארגון גרילה נסמך על תמיכת ההמונים מקהל-הבית שלו, ויוכרע כשתמיכה זו תיפסק, או תופרע. חמאס הנו פן אחד של תנועה חברתית אסלאמית ותיקה ומושרשת, שעוסקת לא רק בטרור נגד יהודים. עיקר כוחה נובע מפעילותה בצדקה, בחינוך, ברפואה ובעוד נושאים חברתיים. לכן, נתקשה לפעול נגדה – כפי שפעלו הבריטים נגד החתרנות הקומוניסטית ביוון ובמלאיה, וצבא סרילנקה נגד הנמרים הטאמיליים. אפשר לרכז מאמץ להריסה מוחלטת של התשתית הצבאית – כולל יחידות, מפקדים, מִפקדות ואמצעי-לחימה – ואז להשפיע על דעת-הקהל העזתית לנתק את עצמה מהפעילות הצבאית של הארגון, כדי שלא יוכל לשקם את עצמו. זה מותנה בהריסה מוחלטת ומהירה של התשתית הצבאית של הארגון – בטרם שונאינו באירופה, באו"ם ובאיחוד האירופאי יתארגנו להפעיל עלינו לחץ, כדי להציל את חמאס.

[התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

גיוס נבון של דעת-הקהל העולמית הציל את FLN באלז'יריה, את אש"ף בלבנון, את חמאס ואולי גם את חזבאללה מתבוסה מוחלטת; וממשיך לגונן על ארגוני הטרור. ישראל לא השקיעה די – ליתר דיוק, השקיעה כמעט לא-כלום – במערכה על דעת-הקהל, ואנחנו קוצרים את פירות הבאושים של מדיניות כושלת זו. אנחנו גם כושלים בכל הקשור בגיוס דעת-הקהל היהודית בארצות-הברית לטובתנו – אחרי שהזנחנו א התחום הזה משך כשני דורות.

במקביל לפעולה הצבאית צריכים לנהל מערכה על תודעת קהל האויב, שבתוכה נבט הארגון הצבאי של חמאס, ופועל. כל המחקרים בלוחמה בטרור (לוט"ר) מצביעים על כך, שלוט"ר מחייבת לא רק כוח צבאי, אלא גם מה שנקרא כיום, "כוח רך", ופעם נקרא, לוחמה פסיכולוגית והסברה.

אלה שני תחומים שונים, גם אם משיקים לפעמים (!). בלעדי ה"כוח הרך", ניאלץ לשוב לפרקטיקה הלא-רצויה של "כיסוח דשא", שתחייב אותנו לשוב ולהיכנס לרצועת עזה הלוך-ושוב במחירים מאמירים.

ממשלת ישראל וצה"ל טעו מאוד כשלא ביצעו "חומת מגן" בעזה בראשית שנות האלפיים, במקביל להשקטת יהודה ושומרון. כך, יכולנו להשקיט את הרצועה, ולתת שקט ליהודים, שחיים בקרבתה. זה היה יכול לשנות יסודית את מאזן הכוחות, ולבנות את ההרתעה הישראלית, שאבדה לחלוטין עקב שילוב מסוכן ביותר של טיפשות מדינית עם תפקוד לקוי ביותר של צבאנו – בבריחת-האמוק מלבנון ובגירוש יהודי גוש קטיף!

[בתמונה: חיילי צה"ל בשכם במהלך מבצע חומת מגן; התמונה נוצרה והועלתה לאתר פליקר ולויקיפדיה ב- 2002 על ידי צה"ל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול מערבית, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), הסכם חודיבייה: הסכמי שלום כתחבולה…, ייצור ידע, 19/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.