[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]
ניצב אורי בר לב שימש בעבר כמפקד המחוז הדרומי וכנספח המשטרה בארצות הברית ובצפון אמריקה. היה בעצמו מועמד למפכ"ל. הוא כיום איש עסקים, המשמש בהתנדבות כיו"ר עמותת יחידות החילוץ.
* * *
היה זה ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה, וינסטון צרצ'יל, שתאר - להבדיל - את אלה שמוכנים לשלם עוד ועוד תמורת עוד יום של שקט, באמרה: "פייסן הוא זה שמאכיל את התנין, בתקווה שיאכל אותו אחרון...".
גם אצלנו מסתבר, הפייסנות כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל פורחת. הם 'מרטיבים' אותנו בקשת ואנחנו מתפללים את תפילת הגשם; ומשחקים בדו קיום בדיוני, שהופך הזוי מיום ליום, בעוד האינתיפאדה השלישית - זו של ערביי ישראל - נמשכת בכל עוזה, במינונים ובחוצפה גוברים והולכים.
[הכרזה: ייצור ידע]
הפלסטינים אזרחי ישראל - המשולהבים מניצחונם בפרעות תשפ"א - מבינים היטב את משמעות התרפסות התקשורת; את הפחד המופגן שמגלה צה"ל בהתמודדותו עימם (או ליתר דיוק מבריחתו מהתמודדות עמם) - ואת נכונות המגזר היהודי להתנהג כאילו לא מרד המגזר הערבי במדינה. הם מזהים זאת, ובצדק, כמצב שבו מדינת ישראל קורסת לתוך עצמה. גם התלות הפוליטית במפלגות הערביות רק מחדדת את התחושה, שכל מה שצריך זה לבעוט בדלת והכל יקרוס.
וכך, אנחנו חווים, בעוצמה גדלה והולכת...
- רכישות מוגברות של נשק שזורם לישראל משכנתנו פושטת הרגל שבצפון;
- חוצפה של ממש לאור היום בדרישות פרוטקשן בצפון, שכוללות ירי על מסעדות והצתות של כלי רכב בחוות ורד הגליל;
- השתוללויות של רכבים רביים בדרום בכביש 6 ואפילו בכביש 1 בואכה תל אביב;
- על מה שעוברים החקלאים חבל אפילו להרחיב את הדיבור...
ומי שסבור, שהנשק - שזורם ונאגר ביישובים הערביים לא יופנה הנשק ביום הדין כלפי המגזר היהודי, חי בלה לה לנד!
[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]
[התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]
כדאי להיתעורר רגע ליפני…
tאכן, התפתחה תקווה שערביי ישראל הגיעו להחלטה לקשור את עתידם עם העם היהודי בישראל. מפלגת רע"מ הרשימה בטיעונים פרגמטיים השונים מאלו של המנהיגות הפוליטית המסורתית. אבל יחסים נבחנים בעת משבר, והמלחמה הקצרה עם החמאס הייתה בבחינת נייר לקמוס לבחינת השינוי שהישראלים כול כך מייחלים לו- והאכזבה רבה.
שאלת הזהות עומדת במרכז הדיון הפנימי בקרב ערביי ישראל, ככול שהם מקפידים לציין את הזהות הפלסטינית שלהם- שאינה רק תרבותית דתית- אלא תומכת באופן פעיל במדיניות השוללת את זכות קיומה של הישות הציונית במזרח התיכון- כך עלינו להתפכח מאשליות. אין זה אומר לחדול מהמאמץ לקרב ניגודים – ולזכור שדי במטורף אחד שיצית אש בהר הבית- כדי שהם יקומו עלינו
את זה הרוב המכריע כבר מבין אך איך אתה מציע להתמודד כאיש משטרה ?