[הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]

"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).

הדף הזה מביא לכם את האוסף השמונה עשר של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות.

לכרזות האחרות, לחצו כאן.

תיהנו; ואתם מוזמנים לתרום עוד...

כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]

*  *  *

כרזה ראשונה (בראש העמוד) עד שלישית: מחירה של פייסנות כלפי המגזר הערבי בישראל...

ניצב בדימוס אורי בר לב: הפלסטינים אזרחי ישראל - המשולהבים מניצחונם בפרעות תשפ"א - מבינים היטב את משמעות התרפסות התקשורת; את הפחד המופגן שמגלה צה"ל בהתמודדותו עימם (או ליתר דיוק מבריחתו מהתמודדות עמם) - ואת נכונות המגזר היהודי להתנהג כאילו לא מרד המגזר הערבי במדינה. הם מזהים זאת, ובצדק, כמצב שבו מדינת ישראל קורסת לתוך עצמה. גם התלות הפוליטית במפלגות הערביות רק מחדדת את התחושה, שכל מה שצריך זה לבעוט בדלת והכל יקרוס.

• המאמר הרלוונטי באתר: אורי בר לב: אצל הפלסטינים הישראלים, פרעות תשפ”א נמשכים!

כרזה שניה באותו הקשר: להאכיל את התנין...

ניצב בדימוס אורי בר לב: היה זה ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה, וינסטון צרצ'יל, שתאר - להבדיל - את אלה שמוכנים לשלם עוד ועוד תמורת עוד יום של שקט, באמרה: "פייסן הוא זה שמאכיל את התנין, בתקווה שיאכל אותו אחרון...".

גם אצלנו מסתבר, הפייסנות כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל פורחת. הם 'מרטיבים' אותנו בקשת ואנחנו מתפללים את תפילת הגשם; ומשחקים בדו קיום בדיוני, שהופך הזוי מיום ליום, בעוד האינתיפאדה השלישית - זו של ערביי ישראל - נמשכת בכל עוזה, במינונים ובחוצפה  גוברים והולכים.

• המאמר הרלוונטי באתר: אורי בר לב: אצל הפלסטינים הישראלים, פרעות תשפ”א נמשכים!

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

כרזה שלישית באותו הקשר: כבוד לוינסטון צ'רצ'יל, שהמציא את הביטוי...

• המאמר הרלוונטי באתר: אורי בר לב: אצל הפלסטינים הישראלים, פרעות תשפ”א נמשכים!

[התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה רביעית: הוא צודק, ארי שביט??

ארי שביט בספרו החדש  'בית שלישי', מנתח כיצד הפכו הישראלים לאויב הגדול של עצמם: "עם אתגרים ביטחוניים אפשר להתמודד...אבל על התפוררות זהותית אי אפשר להתגבר" (עמ' 192)...

• הספר: ארי שביט (2021), בית שלישי. מעם לשבטים לעם, תל אבב: ידיעות ספרים.
• המאמר הרלוונטי באתר:  גרשון הכהן: החרדה הישראלית לחורבן בית שלישי.

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה חמישית: אין אחריות בלי סמכות למי שלוקח את האחריות!

היה זה ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, שטבע - אחרי וועדת אגרנט בעקבות מלחמת יום כיפור את האמרה: "אין אחריות בלי סמכות למי שלוקח את האחריות!". הוא חזר על כך גם בנאום הניצחון בבחירות, ב 23 ביוני 1992. משמעות הדברים פשוטה: אם אין לך סמכות ישירה לגבי X גם לא יכולה להיות לך אחריות כלפיו...

• המאמר הרלוונטי באתר: פיל בחנות חרסינה: על אחריות סמכות וקרנפים.

 

[בתמונה: רבין צודק. התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה שישית: אנחנו 'מערבבים'... את עצמנו!

היה זה הסופר הבריטי, ג'ורג' אורוול, שאמר ב- 1946, לאחר מלחמת העולם השנייה, כי: 

"כולנו מסוגלים להאמין בדברים שאנו יודעים שאינם נכונים. וכאשר מסתברת טעותנו לבסוף, אנו 'מערבבים' בעזות מצח את העובדות, כדי להוכיח שצדקנו בכל זאת.

מבחינה אינטלקטואלית, אפשר להמשיך בתהליך זה לזמן בלתי מוגבל. הבעיה היא, שבמוקדם או במאוחר, אמונה כוזבת מתנגשת במציאות מוצקה, בדרך כלל בשדה הקרב..."

• המאמר הרלוונטי באתר: עמר דנק: דיסוננס קוגניטיבי א’: לא מודים בטעויות…

[תמונתו של ג'ורג' אורוול נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Cassowary Colorizations. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

כרזה שביעית: הדיסוננס הקוגניטיבי והבעיה הפלסטינית

כותב עומר דנק: 

בראייתי, הדיסוננס הקוגניטיבי ומנגנון ההצדקה העצמית, קשורים גם לסכסוך הישראלי-פלשתיני. הפעלת אלימות הדדית מחייבת כל אחד מהצדדים להצדיק את מעשיו. זה מתחיל בהאשמת הצד השני שהוא התחיל באלימות, והוא האשם בסכסוך, ונמשך במעגלי הסלמה כבר מאה שנים לערך. זה נכון לטיעונים הסימטריים של שני הצדדים.

אפשר לטעון שבאוסלו "הוכחנו" שלא ניתן לפתור את הסכסוך הזה; אבל בעיני, אוסלו הראה שניתן להביא להפחתת העוינות (וכך הראו מחקרי העומק על ישראלים ופלשתינים), ושנדרש תהליך ארוך, אך הוא נקטע באיבו (רצח רבין אינו הסיבה היחידה, הוא רק אחת מהן).

מנגנון ההצדקה העצמית ימשיך להזין את שני הצדדים, כך לכל נערה בת 14 עם מברג אנחנו חייבים לקרוא מחבלת, כדי להצדיק את האמירה שצריך לחסל אותה (סליחה לנטרל). הפלשתינים ימשיכו לראות בה גיבורה, לקרוא רחובות על שמה, ולראות בחיילי צה"ל והמתנחלים כובש אכזר, כדי להצדיק את האלימות מהצד שלהם.

זאת גם הסיבה שאיני סבור שניתן להגיע ל'הסכם שלום' עם הפלשתינים, ונדרש תהליך הדרגתי וארוך של הפחתת העוינות, השנאה ושאיפת הנזק ההדדית. בשונה מההסכמים עם מצרים וירדן, בהם האוכלוסייה לא הייתה מעורבת באלימות, כאן חלקים רחבים משני הצדדים היו מעורבים במעגל האלימות. לכן, המעורבות הרגשית רבה יותר.

[ייצור ידע]

כרזה שמינית: מה קורה כשהממשלה לא מחליטה (והיא בדרך כלל לא החליטה)?

ניצב אליק רון, מי שהיה מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, עם פרוץ האירועים בסוף ספטמבר 2000. בראיון שהעניק ניצב רון לנחום ברנע מ"ידיעות אחרונות", ב-6 אוקטובר 2001:

מישהו צריך לקבל החלטה, מה נחשב כאן ל'קו אדום'. האם חסימת כביש היא 'קו אדום'? האם התקפה על מתקן ביטחוני? האם התקפה על ישוב? אין 'קוים אדומים'. רק עמימות. גומרים דיונים עם ראש הממשלה, עם השר לביטחון פנים, ולא יודעים. אין קביעה נחרצת. צריך לפרט, מה זה בדיוק ביטחון המדינה. אין פירוט. כשהממשלה לא מחליטה - אני מחליט. אני החלטתי שיישובים זה 'קו אדום'...

• המאמר הרלוונטי באתר: יוסי בן ארי: ביטחון לאומי – מושגי יסוד ויישומם.

[תמונתו של אליק רון משמאל היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: "הקמת שדה תעופה בינלאומי בלב עמק יזרעאל". הכרזה: ייצור ידע]

כרזות תשיעית ועשירית: מעידן ההרתעה לעידן המלחמות בהפתעה...

האלוף גרשון הכהן: "מבצע 'שומר החומות', פתח עבור חמאס וחיזבאללה דלת לאופקים חדשים: הפוטנציאל למהלומה בהפתעה!"

הישגיו אלה של צה"ל למול שלושת המאמצים המערכתיים של חמאס נלמדים היטב על ידי חזבאללה. מדובר בלקחים טקטיים שבהצטרפותם יחד לבחינת מכלול תפיסת הפעולה, יכולים לנתב ללמידה מערכתית; ואמנם, מבחינה מערכתית, חמאס יכול לסמן עבור חזבאללה ניצוץ של תקווה, שדרכו יבקשו ראשיו בעתיד להעצים את הישגי מהלומת הפתיחה. מדובר בהישג ההפתעה.

מאז התגבשה הערכת המודיעין על בסיס מעקב שיטתי וצמוד לסימנים מעידים. כאן טמון השינוי המהותי המחולל את פוטנציאל ההפתעה של חמאס וחזבאללה. בניגוד לארגונים הצבאיים המסורתיים, חמאס וחזבאללה נערכים בהיגיון שמצמצם את זמן ההכנות לפעולה. מרבית הרקטות פרוסות בקרקע, בנקודות השיגור, כבר במצב השגרה. כך גם לגבי חלק ניכר מהכוחות המבוססים על בני המקום. בצורה הזו, המעבר משגרה לחירום הוא מהיר ביותר ומותיר לגורמי המודיעין בצה"ל זמן התרעה קצר. המשמעות היא שכבר במצבי השגרה, פוטנציאל הלחימה, במרכיבים משמעותיים, חייב להיות פרוש במוכנות מתמדת לפעולה. הזמן הנדרש לפעולת אויבים אלה, מרגע ההחלטה של ההנהגה ועד לפעולה, מאפשר פתיחה במהלומת אש בהפתעה. שינוי זה קורא תיגר על בסיס הנחות היסוד של תפיסת הביטחון של בן־גוריון, זו שהתלות בהתרעה הייתה בה אחת מאבני היסוד.

• המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: שומר החומות והלקח של חיזבאללה.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה עשירית באותו הקשר: "מעידן ההרתעה לעידן המלחמה בהתפעה"!

• המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: שומר החומות והלקח של חיזבאללה.

[התמונה המקורית מתוך התקשורת הערבית. הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]