[בתמונה: ניצב בדימוס אריה עמית... מקור התמונה: פייסבוק]
[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
זהו מאמר חמישיי בסדרה של ארבעה מאמרים בהקשר זה. המאמרים האחרים הם:
- יאיר רגב: אין יותר עיכוב משטרתי סתם!
- יאיר רגב: סוף עידן ההזדהות ללא סמכות – עתה גם בבית המשפט;
- יאיר רגב: משטרת אונטריו קנדה נותנת לנו שיעור בשיטור במדינה דמוקרטית;
- יאיר רגב: סוף עידן ההזדהות ללא סיבה!
* * *
נתחיל מהכותרת: ניצב אריה עמית ממליץ לא להתגייס לשרת במשטרה כשוטרים, מאחר ופסיקת בג"צ לא מאפשרת לשוטרים לעבוד...
ניצב בדימוס אריה עמית שוחח ביום ראשון, ה- 18.07.2021 עם גולן יוכפז וענת דוידוב ברדיו 103FM והתייחס להנחיה החדשה ,לצמצום סמכות השוטרים לדרוש מאדם להציג תעודת זהות ברחוב, ללא סיבה, כאשר אין לשוטר חשד סביר שהאדם ביצע עבירה כלשהי.
הוא תקף ואמר "נתניהו עם חבורתו העלובה חבטו במשטרה בצורה בלתי רגילה; כל יפי הנפש שכל מה שחשוב להם זה זכויות העברייניים - לא מאפשרים למשטרה לעבוד"...
כשנשאל, מה הסכנה בלקיחת חובת ההזדהות בפני שוטר השיב עמית: "הסכנה כפולה, זו חבטה מאוד קשה בשאריות המוטיבציה של השוטרים. שוטר ייגש לאדם ברחוב והוא יגיד לו 'מי אתה? אין לך סמכות לבדוק אותי', לא יראו את השוטרים ממטר. כובלים את ידי השוטרים עוד ועוד. השוטרים מאבדים כוח שליטה מאוד חשוב".
ניצב עמית התייחס לבג"צ טבקה 4455/19, שבו קבע בית המשפט העליון, כי שוטר רשאי לדרוש מאדם להזדהות בפניו, גם ללא חשד שהאדם ביצע עבירה פלילית, רק באותם מקרים שיש הסמכה מפורשת לכך בחוק, או עילה סבירה אחרת.
בניגוד לניצב עמית, אני משוכנע שעבודת השיטור היא מעניינת, חשובה ואינה מבזה את העוסקים בה, כל אימת שהם אינם מבזים את עצמם בהתנהגותם... ביטחון הוא זכות, לה ראוי כל אזרח, ומשטרה מקצועית, אפקטיבית והוגנת, הדואגת לסדר ולשלום הציבור, היא צורך בסיסי של כל קהילה.
מכל גופי אכיפת החוק הממלכתיים, המשטרה היא הבולטת והנוכחת ביותר. היא אחד הראשונים שמגיעים לכל מקרה חירום, אליה פונים בשעת מצוקה, והיא מי שאמורה להעניק לאזרחים את תחושת הביטחון האישי.
לא לחינם ארגוני משטרה רבים בעולם חרתו על דגלם את הסיסמה "לשרת ולהגן" (To Serve and Protect). ואכן, חזונה של משטרת ישראל נפתח במשפט - "נפעל מתוך שליחות ומתוך מחויבות כדי להקנות ביטחון אישי וביטחון חברתי לאזרחי המדינה".
[בתמונה: הסיסמה 'לשרת ולהגן' מוטבעת על ניידת משטרה. התמונה היא צילום מסך]
על השוטרים להפנים, שבמדינה דמוקרטית באיזון שבין זכויות האדם, לבין סמכויות המשטרה והשוטרים, גובר האינטרס הפרטי (זכות האדם) על פני זה הציבורי (סמכות המשטרה).
עמיקם הרפז ומרים גולן היטיבו לתאר את הדילמות בסיפרם: "משפט ושיטור: זכויות אדם וסמכויות משטרה", המכון הישראלי לדמוקרטיה 2018.
"חוקים רבים מקנים למשטרה סמכויות בעלות השלכות מרחיקות לכת על זכויות האדם. כמובן, בלי הסמכויות הללו השמירה על הסדר הציבורי ועל הביטחון האישי והחברתי בלתי אפשרית. המורשת המשפטית של מדינת ישראל מכבדת את זכויות האדם ומטילה סייגים על הכוח השלטוני כדי שלא ינוצל לרעה.
אזרחים המוּדעים לזכויותיהם ושוטרים המכירים במגבלות סמכויותיהם הם הערובה לשלטון חוק הוגן. הספר מפגיש את המעיינים בו עם הדילמות המורכבות העולות בנקודת המפגש של אכיפת החוק באמצעות הפעלה של סמכויות המשטרה עם המחויבות המוסרית והחוקית של אותה משטרה לשמירה על זכויות אדם" --- מן המעטפת האחורית בספר.
[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'משפט ושיטור – הספר הנכון בזמן הנכון!', לחצו כאן]
[הכרזה: ייצור ידע]
"מדובר אפוא בזירה שמתגוששות בה שתי מערכות ערכים. היטיב לתאר אותה הרברט פאקר באמצעות שני מודלים תאורטיים: מודל הפיקוח על הפשיעה ומודל ההליכים ההוגנים; שני עולמות שלכאורה תהום פעורה ביניהם — סמכויות אכיפת החוק לעומת זכויות אנשים במשפט. המודלים מסבירים את דילמת האיזון בין האינטרס הציבורי ושמירת הסדר החברתי מול האינטרס הפרטי של שמירת הזכויות הבסיסיות של אנשים במשפט.
גישתו התאורטית של פאקר נודעה כבר לפני למעלה מיובל שנים, ומומחי המשפט נעזרים בה עד היום כדי להבין ולנתח את המגמות השולטות בחקיקה ובשפיטה. היום ברור כי שני המודלים מביאים לידי ביטוי את חשיבותו העצומה של האיזון במשפט הפלילי. המאבק בין הסמכות לַזכוּת צף ועולה בכל נקודות המפגש בין המשטרה לאזרח שנקלע להליך הפלילי. המסקנה העיקרית ממאבק זה היא שמשטרה שעושה שימוש הוגן בסמכויותיה היא משטרה מקצועית שיכולה להשיג רבים מיעדיה; בראש ובראשונה המאבק בפשיעה, מתוך שמירה על צלם האדם, גם כאשר הוא חשוד במעשה פלילי."
..."פנים כפולות יש ליחס שבין פעילות המשטרה לזכויות האדם. במסגרת תפקידה של המשטרה להגן על החוק היא מגִנה, כחלק מרכזי משליחותה, על זכויות האדם. כדי למלא את תפקידה אין לה מנוס לעתים מלפגוע פגיעה מוצדקת באחת מזכויות האדם, ואף בחשובות שבהן, כגון חירות ממעצר. במדינה דמוקרטית, הנשלטת על ידי החוק, הפגיעות הללו חייבות להיות מוצדקות, כלומר במצוות חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו; הן צריכות להיות לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. ריסון הפעלת הסמכות המשטרתית, הבא לידי ביטוי בתשתית החוקתית שלנו, גם מבטיח שפעולת המשטרה תיתפס בעיני הציבור כהוגנת ומוצדקת. תפיסה זו של הציבור היא תנאי לאמון שלו במשטרה; ואמון זה הוא יסוד הכרחי להצלחת המשטרה בהשגת יעדיה."
[הכרזה: ייצור ידע]
ברור, שעל מנת שמשטרת ישראל תוכל למלא את תפקידה, על המדינה לדאוג לכך כי בידיהם של שוטרי משטרת ישראל יהיו כלים אפקטיביים - הן נורמטיביים והן פיזיים - למלחמה בפשע ובאלימות. אולם הסמכויות שניתנו למשטרת ישראל הן בבחינת שטר ושוברו בצדו. המשטרה רשאית להשתמש בסמכויות אלה אך ורק על פי המותר בחוק, ותוך שמירת זכויותיו של האדם בחברה. ככלל, כל סמכות משטרתית כפופה למגבלות חוקתיות. אין כוח ללא מגבלה. אין סמכות בלי אחריות.
מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית אשר מעמידה את זכויותיו של הפרט ואת כבודו כאדם במרכז פעולותיהם של כל גופי השלטון. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעגן בנורמה חוקתית על-חוקית זכויות אדם בסיסיות, אשר חובה על כל רשויות השלטון - ובכלל זה משטרת ישראל - לכבדן ולשמרן. פגיעה בזכויות אלה אפשרית במגבלות מסוימות שנקבעו בחוק, אשר נוגעות לתכלית הפגיעה ולמידתה.
מגבלות אלה חלות בראש ובראשונה על הפעלת סמכויות פוגעניות על ידי משטרת ישראל. וכך ציין בית המשפט העליון באחת הפרשות, ע"פ 64/86 אשש: "שוטרי ישראל, מלאכתם קשה ואחראית, מלווה לא אחת סיכונים והתנכלויות, והינם ראויים לכל אהדה שיכולים בתי המשפט לתת להם. אך במה דברים אמורים? כל עוד הם זוכרים וערים לכך שהסמכות והמרות שהוענקו להם, רק לצרכי ביצוע התפקיד ניתנו ואסור שיעשה בהם שימוש לרעה.
עליהם לשנן זאת לעצמם השכם והערב, דוקא משום שמלאכתם מחייבת לעתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכוח. המעבר מ'כח סביר' לאלימות מיותרת הוא מהיר ומפתה וחלילה להם לעבור את הגבול".
בג"צ לא צימצם את סמכויות השוטרים אלא פירש עבור המשטרה את החוק הקיים; ודרש ממנה לעדכן ולשנות את הנוהל הבלתי חוקי בו השתמשו!
בהתאם לנוהל הישן, שוטר היה רשאי לדרוש מאדם להציג בפניו תעודת זהות, גם אם לא קיים חשד שאותו אדם עבר עבירה, וכן לבצע פעולות שיטור נוספות, כגון תשאול, בדיקת פרטים במסוף המשטרתי, קיום בירור טלפוני עם המוקד המשטרתי ועוד.
בג"צ קבע שהעילה לדרישת ההזדהות תהיה בהתאם לסמכויות הקבועות בחוקים השונים, כגון דרישת הזדהות מאדם שיש יסוד לחשוב כי שהייתו בישראל מחייבת רישיון ישיבה לפי סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, בדיקת הזדהות בעת כניסה למקום לפי סעיף 4 חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור או כל סמכות אחרת.
ובהעדר סמכות אחרת ספציפית, ניתן להסתמך על סעיף 2 לחוק תעודת זהות, עם זאת, הדרישה לא יכולה להיות שרירותית, וחייב להתקיים קשר רלוונטי בין הדרישה להזדהות ובין הנסיבות, ובהתאם לכך הנוהל החדש קובע כי דרישת ההזדהות תתאפשר רק אם התקיימה אחת מהעילות המפורטות להלן:
עילה סבירה:
- על פי הנסיבות נדרש לברר אם נושא התעודה הינו אזרח או תושב ישראל.
- קיים חשש לביצועה של עבירה בה נדרש לברר את גילו של האדם כגון במקרה של חשש למכירת אלכוהול לקטינים.
- לצורך הגשת עזרה לאדם השרוי במצוקה שבירור זהותו נדרש לצורך הגשת העזרה.
- יש יסוד לחשש שמדובר באדם שהמשטרה מחפשת אחריו נעדר, עבריין נמלט, דרוש לחקירה.
- קיים חשש שבוצעה או עומדת להתבצע עבירה ומתקיימות נסיבות שיש בהן כדי להצביע על מעורבות אפשרית של האדם בעבירה ויש צורך לברר פרט מן הפרטים המופיעים בתעודת הזהות, כך למשל:
- התנהגותו של האדם מצביעה על מעורבות אפשרית בעבירה או אפשרות להיותו עד לעבירה;
- אדם נמצא במקום, בזמן ובנסיבות שניתן להסיק מהם שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה.
ההנחה שדרישת ההזדהות מהווה עיכוב, כי כל פניית שוטר לאדם בבקשה להזדהות מגבילה את תנועתו ומהווה בפועל עיכוב ולפיכך, טרם בקשת ההזדהות על השוטר לפעול כדלקמן:
- על השוטר להזדהות בפני האדם שתעודתו נתבקשה.
- על השוטר להבהיר לאדם את העילה הסבירה שבגינה הוא נדרש להזדהות.
- על השוטר לעשות מאמץ שלא לעכב את האדם מעבר לפרק הזמן ההכרחי לשם בירור העילה לשמה נדרשה ההזדהות.
בג"צ הבהיר לשוטרים שהחוק אינו מעניק לשוטר את הסמכות לפנות לכל אדם כרצונו, בהעדר כל עילה סבירה ומוצדקת, על מנת לברר זהותו. השופטים הדגישו כי ביסוד הדרישה להזדהות באמצעות הצגת תעודת זהות מצוי הצורך לברר את זהותו של אדם, ולא ניתן לראות בה "כלי" לביצוע "מסע דיג" ביחס לאדם שהתנהגותו אינה מעוררת חשד סביר לביצוע עבירה. ההתנהלות השיטתית וארוכת השנים של שוטרים לעכב אנשים ברחוב, רק מפני שלתחושתם הסובייקטיבית הם נראים "בעייתיים", לדרוש מהם ללא כל הסבר להציג תעודה מזהה ולבדוק במאגר המשטרתי את המידע אודותם, חייבת להיפסק.
העותרים טענו כי הפרקטיקה המשטרתית הזו, נובעת מאפליה בהפעלת סמכויות אכיפה ומפרופיילינג (אפיון גזעי), מופעלת באופן מוגבר כלפי יוצאי אתיופיה, ערבים ובעלי חזות מזרחית. היא יוצרת תחושה קשה של הדרה, ביזוי והשפלה, ויש לה השלכות חברתיות קשות.
עו"ד אן סוציו מהאגודה לזכויות האזרח ועו"ד אייל אבולפיה, שייצג את עמותת טבקה, מסרו בתגובותיהם לתקשורת: "בית המשפט הבהיר למשטרה באופן ברור כי האופן שבו שוטרים פועלים מזה עשרות שנים הוא פסול.
החוק לא מקנה לשוטרים סמכות לדרוש מאדם להזדהות באופן גורף ונרחב כפי שמבוצע על ידם כיום. במיוחד מברכים העותרים על הקביעה של בית המשפט כי בדיקת פרטיו של אדם במסוף המשטרתי ובכלל זה עברו הפלילי אסורה אלא אם קיים חשד סביר לביצוע עבירה. פסק הדין הוא בשורה אדירה לאוכלוסיות המוחלשות בישראל - ערבים, מזרחים ויוצאי אתיופיה - שסבלו זה שנים מהפרקטיקה המשפילה הזו".
עו״ד דוד פורר, שייצג בעתירה את לשכת עורכי הדין שהצטרפה כידידת בית המשפט: "כולנו זקוקים לבית משפט עליון חזק ועוצמתי אשר יוכל לעמוד איתן כנגד הרשויות האחרות ולסייע בהתמודדות של האנשים כנגד המערכות השלטוניות. אנו מודים לבית המשפט העליון על כך שגם בפעם הזאת הוא פעל לשמירה ולהגנה על זכויות האזרח והפרט".
