[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי NickyPe לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

חקלאות היא נכס לאומי אסטרטגי, וקיומה לא יכול להיות כפוף רק לשיקולי עלות תועלת שמוגבלים למבט כלכלי מוכוון לטווח הקצר.

משק החלב והביצים בארץ ישראל זקוק לתכנון והכוונה ממשלתית. לכן, הוא מנוהל בכפיפות למכסות ייצור. הוא גם מחויב ליצור למדינת ישראל עצמאות בתחום המזון, בתלות מינימלית ביבוא. על הגישה הזו הרפורמה מטילה איום.

בהשפעת רעיונות "מתקדמים" של חסידי כלכלת השוק החופשי, במאמץ לבסס במדינת ישראל גישת ימין כלכלי אמריקאית, נוצרה בהנהגה הישראלית הסתייגות אידיאולוגית מכל מה שנותר מכלכלת השוק של מפא"י. ביד אחת, עם חברי פורום קוהלת, גם ראשי מפלגת ימינה, פנו עורף למוסכמות היסוד, שהכווינו בעשורים הראשונים למדינה את בנין החקלאות הישראלית. עורערה בכך גם המוסכמה - שהייתה מובנת מאליה - כי למשק הביצים, כמו למשק החלב, יש תפקיד לאומי, נוסף על עצם החובה לייצור מזון לתושבי המדינה.

[לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Skitterphoto לאתר flickr]

מומחי כלכלת השוק החופשי, משתעשעים ברעיון, שאפשר כמו בסין, לבנות רפת אחת או שתיים גדולות בנגב, ועוד מספר לולים חדשניים, עם פועלים סינים או תאילנדים ולסגור את הרפתות והלולים המשפחתיים במושבים. הם רק שוכחים, שמשפחה שמחזיקה רפת או לול לגידול ביצים, מחזיקה בעבודת יומה גם את הנוכחות הנחוצה במרחב הכפרי במיוחד בפריפריה ובסמיכות לגבול. בלעדיהם, כל תושבי המושבים בגבול הצפון היו נדרשים בכל בוקר לצאת לעבודה במפעלי חיפה. ככה נראה פרוור. מערכת התכנון הישראלית מתכחשת להבדל שיש לשמר בין כפר לפרוור. כרוך בכך עולם שיקולים רחב.

בנוסף לכך, במגמות הרפורמה, עם מערכת האילוצים התשתיתיים המוטלת כיום על בעלי הלולים,  החקלאי היהודי נדחף לאובדן רווחיות. התוצאה המידית היא שהלולים לביצים עוברים למגזר הערבי. שם, אף פקח לא יוכל להיכנס בלי גדוד יס״מ. בכל דרך, הביצים האלה יהיו חסרי פיקוח, ומהווים סכנה לבריאות הציבור. כדאי להוסיף את מה שלמדנו בפרעות חודש מאי, במצב מרי ערבי אלים, מי ישלח ביצים לשווקיי הערים?

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

בשורה התחתונה, היהודים הולכים ומאבדים את האחיזה במרחב הפתוח והכפרי. חלק גדול מאדמות הקיבוצים מוחכרות לערבים. היהודים מתכנסים כמו בגולה לעבודות צווארון לבן. הבעיה הדמוגרפית תלויה גם בפריסת ההתיישבות הגיאוגרפית. אם יחיו בארץ בין הירדן לים 20 מיליון יהודים למול 5 מיליון ערבים, נקבל רוב יהודי מובהק. אבל אם 80 אחוז מהיהודים הולכים ומתכנסים למגדלי רצועת החוף בין חדרה לראשון לציון, גם אם נהיה רוב מספרי, נאבד את השליטה והריבונות במרחבי הארץ.

הפריסה ההתיישבותית בגליל ובנגב אינה יכולה להתקיים רק עם יישובי ווילות פרווריים, דוגמת להבים עומר וכפר וורדים. הנגב והגליל זקוקים נואשות לנוכחות חקלאים יהודים, העוסקים בדבקות בחקלאות ובמרעה. חסרים לנו יהודים אנשי עמל וחובה לטפח אותם. אחרת נהיה בארץ ישראל כמו בגולה תלויים בחסדי האחרים.

[לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), חקלאות וביטחון לאומי באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 26/4/18.