[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PhotoMIX-Company לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת עקב חוזר הסופר המקראי לדבר אודות אהבת האל, המופיעה באופן תכוף ותדיר בספר דברים:

"וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֺתָיו--כָּל-הַיָּמִים, וִידַעְתֶּם, הַיּוֹם, כִּי לֹא אֶת-בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא-רָאוּ, אֶת-מוּסַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  אֶת-גָּדְלוֹ--אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה, וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה, וְאֶת-אֹתֹתָיו, וְאֶת-מַעֲשָׂיו, אֲשֶׁר עָשָׂה, בְּתוֹךְ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וּלְכָל-אַרְצוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת-מֵי יַם-סוּף עַל-פְּנֵיהֶם, בְּרָדְפָם, אַחֲרֵיכֶם; וַיְאַבְּדֵם יְהוָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם, בַּמִּדְבָּר, עַד-בֹּאֲכֶם, עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם--וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת, אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדֹל, אֲשֶׁר, עָשָׂה, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ, וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ"[1].

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 95C לאתר Pixabay]

לפי האמור, פסוקים ב' – ז', הם משפט מורכב אחד שפירושו – דור המדבר שראה את ניסי ה' בעיניו, עליו מוטלת החובה לשמור את מצוות ה' יותר מדור הבנים, שלא צפה בניסים הגלויים הללו. במרכז הדברים גלומה גם התפיסה כי ייסורים מצד אחד, וניסים שאדם ראה בעיניו מצד שני, עשויים לחזק את אמונתו. מוסר או ייסורים לפי דברים אלה יסודם אחד. המדובר בדרכי ענישה או אזהרה לעתיד לצורך חינוכו של האדם, כלומר -  כל מעשיו של ה' יש להם תפקיד חינוכי שכזה[2].

מקבץ הפסוקים האמור מדבר על אויבים חיצוניים ופנימיים כאחד. המפתיע שהכתוב נוקב בדתן ואבירם כאויבים פנימיים מבלי להזכיר את קורח, שלפי ספר במדבר, פרק ט"ז, עמד בראש המורדים. יש מפרשים האומרים כי משה נמנע מלהזכירו היות ובניו חיו בתוך קהל בני ישראל ככתוב:" וּבְנֵי-קֹרַח, לֹא-מֵתוּ"[3].

לפי דעת ר' יוחנן[4], לא נבלע באדמה, אלא מת במגיפה מלפני ה', ומכיוון שהפסוקים אודות דתן ואבירם עוסקים באירוע בו בלעה האדמה את המורדים, קורח לא מוזכר. כך או אחרת, מעיון בפסוקים בספר במדבר, מותו של קורח לוט בערפל[5], וממספר פסוקים עולה שנשרף באש:" וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ, הַשְּׂרֻפִים; וַיְרַקְּעוּם, צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ, זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא-יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ"[6].

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

ככול הנראה יסודם של שני הסיפורים אודות קורח ודתן ואבירם הגיעו ממסורות שונות. מסורות אלה הורכבו על ידי המספר המקראי בספר במדבר לסיפור אחד, אולם ספר דברים, המשחזר בעיקר את המסורת העממית ולא הכוהנית, מתמקד בסיפור של דתן ואבירם בלבד, תוך התעלמות מהמסורת הכוהנית שהשפיע גם על המסופר בספר במדבר.

נחזור למקבץ הפסוקים הפותח בדרישה לאהוב את ה'. במקום אחר[7] עסקנו בדעתו של הרמב"ם בנושא. בתמצית, לדעת הרמב"ם קיימת דרך אפשרית לאהבת האל הנובעת מהסתכלות בבריאה: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד - צמאה נפשי לאלוהים לאל חי"[8]. ברם בספרו הפילוסופי קושר הרמב"ם את אהבת ה' להשגה שכלית:" אבל מי שישים כול מחשבתו אחר שלמותו באלוהיות, והוא נוטה אל האלוה יתברך, והוא מפנה מחשבתו מזולתו, וישים פעולות שכלו כולם בבחינת הנמצאות, ללמוד מהם ראייה על האלוה יתברך, לדעת הנהגתו אותם על אי זה צד אפשר שתהיה- הם אשר באו אל בית המלך וזאת היא מדרגת הנביאים"[9].

תשובתו השנייה והאליטיסטית של הרמב"ם, הייתה יחידה במינה, ורוב הפרשנים של ימי הביניים והעת החדשה, חלוקים על דעתו זו. בספר חובת הלבבות[10] יצירתו של ר' בחיי אבן פקודה[11] נאמר כך אודות אהבת ה':" אבל מה ענין האהבה באלהים, הוא כלות הנפש ונטותה בעצמה אל הבורא כדי שתדבק באורו העליון, והוא שהנפש עצם פשוט רוחני נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחניים, ומתרחקת בטבעה מאשר הוא כנגדה מן הגופות העבות.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

וכאשר קשרה הבורא יתברך בגוף הזה העב אשר רצה לנסותה בו בהנהגתה אותו העיר אותה לחוס עליו ולמשוך התועלות אליו בעבור השתוף והחברה אשר נטבעה ביניהם מתחלת הגידול. וכאשר תרגיש הנפש במה שיש בו תועלת לגופה ותקנה לגויתה תטה במחשבתה אליו ותכסוף לו כדי לבקש המנוחה ממדוי גופה ופגעיו ככסוף האדם לרופא בקי כשהוא חולה יזמן לו מי שישמשהו ויחשוב על אודותיו. וכשתרגיש הנפש בענין שיוסיף לה אור בעצמה וכח בנפשה תטה במזמתה אליו ותדבק בו במחשבתה ותעבירהו ברעיוניה ומתאוה אליו ונוספת לו וזאת תכלית האהבה הזכה... וכאשר יבקע לה אור השכל ויגלה לה גנות מה שנטתה אליו באהבתה ונמשכה עדיו ברעיוניה מאשר בו הצלתה בשני המעונים תשוב מזה ותניח כל עניניה אל הבורא החונן ותטה במחשבתה לבקש אופני הצלתה מעוצם מה שנוקשה בו וגודל מה שנוסתה בו. ואז תפרוש מן העולם ומכל תענוגיו ותבזה הגופות וכל תאותם וסמוך לזה. יפקחו עיניה ויזכו רואותיה מענן הסכלות באלהים ובתורתו ותכיר האמת מן השקר ויגלו לה פני אמתת בוראה ומנהיגה.

וכאשר תבין גודל יכלתו ועוצם מעלתו (ס"א גדולתו) תכרע ותשתחוה לו ביראה ופחד ואימה מעצמתו וגדולתו ולא תסור מזה עד אשר יבטיחנה הבורא יתעלה וישקיט פחדה ומוראה ואז תשוקה כוס האהבה באלהים ותתבודד בו ליחד לבבה לו ולאהבה אותו ולבטוח עליו ולכסוף לו, ולא יהיה לה עסק בלתי עסק עבודתו ולא יעבור על רעיוניה זולתו ולא יעלה במחשבתה בלעדיו ולא תשלח אבר מאברי גופה אלא במה שתמשך בו רצונו ולא תתיר לשונה כי אם בזכרו ושבחו והודאתו ותהלתו מאהבה בו ומכסוף לרצונו יתברך"[12].

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Fredrik Rubensson לאתר flickr]

לפי דברים אלה, האדם מגיע לאהבת ה', רק לאחר שהוא שומר את מצוות ה', מכיר בעוצמתו, וירא אותו. בסוף התהליך האמור, האדם מכיר בעליונות הבורא, ומנסה להתחבר אליו, דרך החלק הרוחני שבו. חיבור שכזה מוגדר כאהבת ה', והוא פתוח בפני כל אדם ללא קשר להשגה שכלית כזאת או אחרת.

אחרית דבר

פרשת עקב מזכירה שוב את נושא אהבת ה'. ידועה דעתו של הרמב"ם, כי אהבה זו יכולה לבוא בעיקר לאחר שהאדם מוציא את שכלו מהכוח אל הפועל. דא עקא שדרך זו סגורה בפני רוב האנשים. מפרשים אחרים כמו ר' בחיי, התוו דרך לא אליטיסטית לאהבה שכזאת, המתבססת על קיום מצוות התורה, יראה והכרה בעוצמתו של האל. או אז, החלק הרוחני שבאדם ינסה להתחבר ולדבוק בה', וזו ההגדרה של אהבת ה', שאיננה תלויה בהשגה שכלית עליונה, ופתוחה בפני כל אחד.

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

הערות 

[1] דברים, פרק י"א, פסוקים: א' – ט'.

[2] עולם המקרא, דברים, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמודים: 102 – 103.

[3] במדבר, פרק כ"ו, פסוק י"א.

[4] בבלי, סנהדרין, דף ק"י, עמוד א'.

[5] אבי הראל, המרד של קורח, ייצור ידע, יוני 2021.

[6] במדבר, פרק י"ז, פסוקים: ד' – ה'.

[7] אבי הראל, ואהבת את ה' אלוהיך, כיצד? ייצור ידע, יולי 2018.

[8] רמב"ם, משנה תורה, הלכות יסודי התורה, פרק ב', הלכה ב'.

[9] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק א', פרק ל"ד.

[10] תורת חובות הלבבות, או חובת הלבבות ( كتاب الهدايه الي فرائض القلوب [والتنبيه علي لوازم الضماير) הוא ספר פילוסופיה פרי עטו של רבי בחיי בן יוסף אבן פקודה .החיבור, המהווה ניסוח של תורת המוסר היהודית, נכתב בערבית בשנת 1080  ותורגם לעברית בידי רבי יהודה אבן תיבון בשנת 1161.

[11] רבי בחיי בן יוסף אִבְּן פַּקוּדָה, הידוע בשם רבינו בחיי, היה דיין ופילוסוף יהודי שגדל וחי בעיר סרגוסה שבספרד המוסלמית בתור הזהב של יהדות ספרד, ומחבר הספר תורת חובות הלבבות. 1050 – 1120.

[12] רבינו בחיי, חובת הלבבות, שער אהבת ה', פרק א'.