[בתמונה: המלך יאשיהו. היוצר: יוליוס שנור פון קרולספלד. התמונה היא נחלת הכלל]

עודכן ב- 29 באוגוסט 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת ראה, בפרק י"ב, ישנה התייחסות לפולחן האלילי, בעיית ריכוז הפולחן של בני ישראל, ולסיום שוב דיון בפולחן האלילי על סכנותיו השונות. לפי דעתו של יחזקאל קויפמן, ריכוז הפולחן בימיו של יאשיהו בירושלים ועל סמך ההנחה כי ספר דברים [1], הוא המקור הבלעדי במקרא התובע את ריכוז הפולחן במקום אש הנבחר על ידי ה', היינו בבית-המקדש, מביא אותנו למסקנה כי ספר דברים התגבש והגיע לצורתו הנוכחית בימיהם של חזקיהו-יאשיהו, אם כי הוא אינו מתעלם מן העובדה שחומר מקראי עתיק גנוז במצע החוקתי האמור, לפי דבריו אלה: "הרעיון (של אחדות הפולחן) נולד כנראה בזמן חזקיהו והלך ונתגבש בזמן שבין חזקיהו ובין יאשיהו. בין קנאי ה' בימי מנשה היתה כנראה תסיסה גדולה וגברה בקרבם השאיפה לעשות מעשה רב לאמונת ה' ופרי התסיסה הזאת הוא ספר דברים... אם רעיון אחדות הפולחן נמצא רק בס' דברים, הרי שהוא הוא הספר שנמצא בימי יאשיהו" [2].

האם קביעה זו של קויפמן נכונה, ויש לאחר את סיום עריכתו של ספר דברים למאה השמינית – שביעית לפני הספירה? בחקר המקרא ביובל השנים האחרונות יש גם דעות נוספות שחולקות על קביעה נחרצת זו של קויפמן. במקום אחר [3] התחלנו לעסוק בשאלה מתי נכתב ספר דברים, ובדברינו הבאים נמשיך את הדיון בנושא.

בספר מלכים מסופר על עריכת בדק הבית בשנה ה – 18 למלכותו של יאשיהו, בו מצא הכוהן הגדול חלקיהו ספר תורה:" וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ"[4]. לפי המסופר בהמשך, המלך יאשיהו הופתע מהטקסט שקרא, ועל פי עצתה של חולדה הנביאה [5] החליט לטהר את בית המקדש ואת הארץ כולה מהפולחן האלילי.

[בתמונה משמאל: כריכת כרכים ד-ח של הספר: "תולדות האמונה הישראלית" ליחזקאל קויפמן, שראה אור בהוצאת מוסד ביאליק ודביר. אנו סבורים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ברם, במקור מקראי נוסף, בספר דברי הימים עולה תמונה שונה מזו המוצגת בספר מלכים, כדלקמן: "בֶּן-שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ; וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו, וְלֹא-סָר, יָמִין וּשְׂמֹאול, וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ, וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר, הֵחֵל, לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו; וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֵחֵל לְטַהֵר אֶת-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, מִן-הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים, וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת, וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו, אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים, וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר-לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם, גִּדֵּעַ; וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת, שִׁבַּר וְהֵדַק, וַיִּזְרֹק עַל-פְּנֵי הַקְּבָרִים, הַזֹּבְחִים לָהֶם, וְעַצְמוֹת, כֹּהֲנִים, שָׂרַף, עַל-מזבחותים (מִזְבְּחוֹתָם); וַיְטַהֵר אֶת-יְהוּדָה, וְאֶת-יְרוּשָׁלִָם, וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן, וְעַד-נַפְתָּלִי, בחר בתיהם (בְּחַרְבֹתֵיהֶם), סָבִיב. וַיְנַתֵּץ אֶת-הַמִּזְבְּחוֹת, וְאֶת-הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק, וְכָל-הַחַמָּנִים גִּדַּע, בְּכָל-אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וַיָּשָׁב, לִירוּשָׁלִָם" [6].

[בתמונה: אנשי המלך יאשיהו מטהרים את בית המקדש. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

לפי המסופר כאן ובהמשך הפרק, הדאגה של המלך יאשיהו לטיהור הארץ התחילה עוד קודם למציאת ספר התורה בעת עריכת בדק הבית. נכון שגם במקור זה מסופר על מציאת ספר התורה כפי שמסופר בספר מלכים:" וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֶל-שָׁפָן הַסּוֹפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת-הַסֵּפֶר, אֶל-שָׁפָן"[7], אולם בהשפעת מציאת ספר זה כרת יאשיהו ברית משולשת בין העם, השרים וה' :" וַיִּשְׁלַח, הַמֶּלֶךְ; וַיֶּאֱסֹף, אֶת-כָּל-זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יְהוָה וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וְכָל-הָעָם, מִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, הַנִּמְצָא, בֵּית יְהוָה, וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-עָמְדוֹ, וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה, לָלֶכֶת אַחֲרֵי יְהוָה וְלִשְׁמוֹר אֶת-מִצְוֺתָיו וְעֵדְוֺתָיו וְחֻקָּיו, בְּכָל-לְבָבוֹ וּבְכָל-נַפְשׁוֹ--לַעֲשׂוֹת אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית, הַכְּתוּבִים עַל-הַסֵּפֶר הַזֶּה, וַיַּעֲמֵד, אֵת כָּל-הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן; וַיַּעֲשׂוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת-כָּל-הַתֹּעֵבוֹת, מִכָּל-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲבֵד אֵת כָּל-הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל, לַעֲבוֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם:  כָּל-יָמָיו--לֹא סָרוּ, מֵאַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם"[8].

מכאן עולה בבירור כי טיהור הארץ מעבודת אלילים, החלה זמן ניכר לפני מציאת הספר במהלך עבודות בדק הבית, מה גם שהמקור בדברי הימים איננו מזכיר ולו ברמז את עניין ריכוז הפולחן בירושלים. הריסת הבמות שנזכרת כאן הינה חלק ממפעלו של יאשיהו לביעור הפולחן של האלילות ביהודה , ולא קשור דווקא לריכוז הפולחן במקום אחד. אשר על כן יש לומר כי ריכוז הפולחן שבו נקט יאשיהו היה חלק קטן מהמאמץ המרכזי של השלטון שהוא כאמור ביעור העבודה האלילית.

אם נרצה לסכם בקצרה את תולדות הפולחן הישראלי, נבחין בשלושה שלבים מרכזיים[9]

השלב הראשון -  שלב הכיבוש וההתנחלות, כפי שהדבר משתקף בספר יהושע עד ספר שמואל א', פרק ד'. לפי המסופר בשלב זה,  עולה כי עבודת ה' הראויה היא הקרבת קורבנות לפני ה', ומשמעות הדבר הקרבת קורבן לפני ארון ה' באוהל מועד. נכון הוא שספר שופטים מזכיר מקומות פולחן פרטיים אולם הוא מנסה להילחם כנגדם לא בהצלחה יתרה.

השלב השני -  מחורבן המשכן בעיר שילה עד בניית בית המקדש, שמואל א', פרק ה', עד ספר מלכים א', פרק ג'. במקבץ סיפורים זה משתמשים לראשונה במושג במה, לציון מקום פולחן קבוע. במקביל, הפולחן של ריבוי הבמות והמזבחות היה חוקי, כדוגמת המזבחות שבנו שמואל ושאול.

השלב השלישי -  הימים שבית המקדש היה קיים. בתקופה זו גוברת ההכרה על איסור הפולחן בבמות ובמזבחות השונים, היות שהם גם שימשו להפצת עבודת האלילים.

[בתמונה: המלך יאשיהו. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

אחרית דבר

בפרשת ראה, בפרק י"ב, מופיע לראשונה חוק בדבר ריכוז הפולחן. לפי חוקרי המקרא של המאה ה- 19, רקעו של החוק האמור מגיע מהאירועים שפקדו את ממלכת יהודה בסוף המאה השמנית ותחילת המאה השביעית לפני הספירה. חזקיהו מלך יהודה (726 – 697 לפני הספירה), ביצע רפורמה דתית מהפכנית בה הסיר את כל הבמות, ובעצם צמצם את הפולחן למקום אחד המקדש בירושלים.

ברם, מנשה בן חזקיהו (697 – 642 לפני הספירה), שב ובנה את הבמות אשר הסיר אביו בארץ יהודה, והחזיר את הגלגל אחורנית. לאחר מכן, בזמנו של המלך יאשיהו, בזמן פעילות שיקום נרחבות בבית המקדש(בדק הבית), נמצא ספר תורה שהיה טמון במקדש, שעל הנאמר בו בוצעה הרפורמה הדתית של יאשיהו. לפי חוקרי המקרא הספר שנמצא היה ספר דברים, או חלק ממנו, הדורש, על פי האמור בפרשתנו ובמקומות נוספים, את ביטול מקומות הפולחן השונים, ומתיר אותו רק במקום אחד – במקדש. בתוצר מחייב מכך, אותה אסכולה של חוקרי המקרא טענה כי ספר דברים נערך באופן סופי בתקופתו של יאשיהו. אולם כנגד תפיסה זו קמו עוררים, היות ובחוק ריכוז הפולחן נאמר המקום אשר יבחר, כלומר אין הוא מכוון כלפי מקום ייחודי, אלא למקומות שונים אשר יבחר ה', והתנאי העיקרי בו הוא בחירת האל. לכן לא ניתן לטעון כי קיימת כאן דרישה לריכוזו של הפולחן במקדש בירושלים, אלא תביעה לקיים פולחן זה על פי בחירת ה'. אשר על כן, הקביעה כי ספר דברים נכתב במאה השביעית לפני הספירה מתערערת מהייסוד, ויתכן שרק חלק קטן ממנו נערך סופית באותה תקופה, היות וגם חוקרי המקרא שמאחרים את זמן כתיבתו, מודעים היטב לחומר הקדום שספר דברים מכיל בתוכו.

[לאוסף המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ראה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ראה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/8/19.

[1] את ספר דברים זיהו חוקרי המקרא עם הספר שנמצא בבית המקדש בימי יאשיהו ולאורו התנהלה הרפורמה הפולחנית משנת 622  לפנה"ס ואילך. ראה - אלכסנדר רופא, ההיסטוגרפיה בשלהי תקופת המלוכה: החיבור האפרתי כנגד החיבור המשנה תורתי, בית מקרא, ל"ח,  תשנ"ג.

[2] יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך א', עמוד 110.

[3] אבי הראל, מתי נכתב ספר דברים, ייצור ידע, יולי 2018.

[4] מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק ח'.

[5] חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה היא דמות מקראית של נביאה מימי המלך יאשיהו. חולדה ניבאה נבואת זעם כיוון שהעם חטא, אך הבטיחה ליאשיהו שהיא לא תתקיים בזמנו. שמה מופיע בתנ"ך פעמיים בלבד.

[6] דברי הימים ב', פרק ל"ד, פסוקים: א' – ז'.

[7] שם, שם, פסוק ט"ו.

[8] שם, שם, פסוקים: כ"ט – ל"ג.

[9] בנימין אופנהיימר, לשאלת ריכוז הפולחן, תרביץ, כרך כ"ח, תשי"ט, עמודים: 138 - 153.