[כרזת הסרט: 'הסנדק' - הצעה שאי אפשר לסרב לה... הכרזה המקורית מוצגת בשימוש הוגן. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן]

עודכן ב- 9 באוגוסט 2023

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

פרשת ראה, ראשי פרקים:

1. פרשת השבוע מציינת מספר רב של מצוות, חלקן מצוות שבין אדם לקב"ה וחלקן מצוות שבין אדם לחבירו.

2. פרשת השבוע פותחת במילים "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל מִצְו‍ֹת ה’ אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה’ אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם."

במילים שלנו: ישנה בחירה, ואליה מצטרפת המלצה חמה מהי הדרך הנכונה מסוג ההצעות שלא כדאי לסרב להן.

.

[בתמונה: בנג'מין וסט, יהושע חוצה את הירדן עם ארון הברית, שמן על עץ, 1800. התמונה היא נחלת הכלל]

3. לאחר שבני ישראל יכנסו לארץ ישראל מוטלת עליהם החובה להגיד את הברכה אל מול הר גריזים ואת הקללה אל מול הר עיבל. בפרשת "כי תבוא" שנקרא בעוד שלושה שבועות ישנן הוראות מדוייקות כיצד לבצע משימה זו. העיר שכם נמצאת בין הרים אלו. על ההרים גריזים ועיבל שוכנים מספר יישובים. על הר גריזים נמצא הישוב "ברכה" שקרוי כך כיון שהר גריזים הוא "הר הברכה" ואילו היישוב אלון מורה נמצא על רכס הר כביר שממול להר עיבל. "וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה’  אֱלֹהֶיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ  וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים, וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל, הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה. היישוב גלגל נמצא צפונית ליריחו. יישוב זה שייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת והוקם בשנת 1970 כהיאחזות נח"ל אשר אוזרחה בשנת 1973. גלגל הוא גם המקום הראשון בו חנו בני ישראל לאחר שעברו את הירדן בכניסתם לארץ בימי יהושע בן נון.

4. בפרשתינו שוב חוזרת התורה על האזהרה להשמיד את הפסלים ושרידי העבודה זרה של הגויים בארץ ישראל, וכן האיסור לעבוד את האלילים. עבודת ה' מותרת אך ורק במקום אשר יבחר ה' (בית המקדש אשר בירושלים), שם מותר להקריב קורבנות לקב"ה.

5. על חשיבות המצוה (רק בירושלים -המקום הנבחר) אנו מוצאים בספר מלכים וכך מסופר: לאחר מות שלמה המלך, התפלגה מלכות ישראל לממלכת יהודה בראשותו של רחבעם בן שלמה, כשירושלים נשארת בתחום שיפוטה של ממלכת יהודה וממלכת ישראל שהיתה הגדולה, בראשותו של ירבעם בן נבט שקבע את מקום בירתו בשומרון. היות וירבעם בן נבט, מלך ישראל הבין את חשיבותו של בית המקדש וחשיבותה של ירושלים (כאז כך היום) , הוא מנע מהמוני העם להגיע לירושלים היות וחשש שלאחר שיגיעו לירושלים הם ימרדו בו. וכך כתוב (ספר מלכים א': פרק י"ב ,פסוק כ"ו): " וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם, בְּלִבּוֹ: עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה, לְבֵית דָּוִד.  אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלִַם, וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם, אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַהֲרָגֻנִי, וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה" חשש זה היה כה רב עד שהחליט לתת מענה אלטרנטיבי לצורך דתי-פולחני זה , וכך מסופר בהמשך הפרק  "וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". בנוסף, ירבעם אף "המציא" חג חדש, הוא החליט שחג הסוכות בו ישנה נוכחות רבה של עם ישראל בירושלים  לא יהיה בט"ו בתשרי, אלא בט"ו בחשוון והמיקום יהיה בבית אל. "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה". כמו כן, ירבעם מנע מהעם לעלות לירושלים ואף הציב שומרים בגבול הממלכה.

[בתמונה: כשירבעם בן נבט מנע עליה לרגל לירושלים... המקור: ציורי תנ"ך/ עליה לרגל לירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)]

6. פעמיים חוזרת התורה בפרשתינו על איסור אכילת דם (של בעלי חיים כשרים שמותר לאוכלם). כדי להימנע מאיסור אכילת דם, יש להוציא את הדם מבעל החי. ניתן לעשות זאת באמצעות צלייה על האש (כגון כבד) או באמצעות פיזור מלח על הבשר, שהמלח סופח אליו את הדם ומוציאו החוצה.

7. אחד מהניבים הידועים בשפה העברית הינו "כל המוסיף גורע". במילים אחרות, צריך לעשות ולקיים בדיוק מה שצריך ולא יותר מכך. המקור נמצא בפרשתינו "אֵת כָּל הַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ, לַעֲשׂוֹת: לֹא תֹסֵף עָלָיו, וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ. אם התורה אומרת לנו לצום ביום כפור אנחנו לא צריכים להיות צדיקים יותר מידי ולצום יומיים. אנו מוצאים בהלכה שני פירושים שונים לאיסור זה: הפירוש הכללי, הוספת מצווה חדשה על מצוות התורה, בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה; והפירוש המצומצם, הוספה במעשה המצווה, בין הוספה על כמותה של מצווה ובין הוספה על זמנה, כגון שאין להוסיף על ארבעת המינים הניטלים בחג הסוכות מין חמישי ואין לשבת בסוכה בארץ ישראל גם ביום השמיני של החג.

8. בזמן מלחמת העולם השנייה העניק הקונסול היפני בקובנה שבליטא, לכ-5,000 יהודים אשרות כניסה ליפן, חלקם תלמידי ישיבה, שנמלטו לקוֹבה שביפן דרך סיביר ברכבת הטרנס-סיבירית, שם שהו כתשעה חודשים. העיר קוֹבה נמצאת 100° מזרחה לארץ ישראל (135° מזרח לגריניץ'). קיימת מחלוקת בין הסוברים שקו התאריך היהודי נמצא 90° מירושלים, ואז השבת בקובה חלה כאשר בארץ ישראל כבר יום ראשון (מאחר שקובה נמצאת אחרי קו התאריך היהודי, וממילא עוברת ליום הבא), לבין הסוברים שקו התאריך היהודי הוא 180° מארץ ישראל, ולשיטתם יוצא שביפן חל יום השבת שש שעות מוקדם יותר באותו יום כמו בארץ ישראל (בדומה לשיטת קו התאריך הבינלאומי, שהוא 180° מזרחה לגריניץ').

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: בזמן מלחמת העולם השנייה העניק הקונסול היפני בקובנה שבליטא, לכ-5,000 יהודים אשרות כניסה ליפן... התמונה היא נחלת הכלל]

9. בתקופת שהותם בקובה נתעוררה השאלה על ידי תלמידי הישיבות, שידעו שיש מחלוקת בין הראשונים על זמן שמירת השבת במקומות שונים ביפן. הקהילה היהודית המקומית שמרה את השבת בשבת, אך היו שהתנגדו לנהוג כמנהג המקום השנוי במחלוקת הלכתית. השאלה נשלחה אל גדולי הרבנים באותה התקופה. השאלה התעוררה ביתר עוז, כאשר נתעורר הספק באיזה יום צריך לצום את צום יום כיפור ולכן נשלחו  מכתבים לראשי  הרבנים "אל הרבנים .... ירושלים. 350 יהודים מתחננים, הצילו, ענו מיד באיזה יום לצום יום הכיפורים."

בעקבות המכתב כינס הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג הרב הראשי לישראל (ראו תמונה משמאל), אסיפה, וקרא לכל רבני ירושלים להשתתף בה. כל הרבנים פסקו בתום האסיפה, שעליהם לצום יום כיפור כמנהג המקום שם. בפועל נהגו רוב התלמידים כהחלטת הרבנים על פי דברי הרב הרצוג. אך היו יחידים שצמו יומיים, והיו אף שצמו חמישים שעות רצוף.

[בתמונה משמאל: תמונת הרב יצחק הלוי הרצוג. התמונה היא נחלת הכלל]

10. נביאי שקר הינם אנשים הטוענים שהיתה להם התגלות אלוקית שבה (לטענתם) נאמר להם דבר מסויים לומר לעם ישראל. התורה מזהירה לא להתפתות אחר נביאי השקר, ואפילו אם נביא השקר יעשה "מופת" כדי להוכיח את דבריו, אסור לשמוע לו. במשך ההיסטוריה של עם ישראל עמדו נביאי שקר רבים, שניסו להטעות את העם ולהוליכו שולל. נביא השקר הידוע והמפורסם ביותר היה שבתאי צבי אשר הגדיר עצמו כמשיח ואף שינה חלק ממנהגי היהודים, כגון ביטול ימי צומות. רבים מאנשי יהדות תורכיה והבלקן הלכו בעקבותיו. בסופו של דבר, שבתאי צבי התאסלם.

11. הביטוי "עם סגולה" ביחס לבני ישראל מצוי אף הוא בפרשתינו, ובין הפרשנים ישנם ביאורים רבים למושג זה. לכל הדעות העובדה שעם ישראל הוא "עם סגולה" מחייבת אותו להתנהגות רוחנית ומוסרית גבוהה מכל שאר אומות העולם. "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר ה’ , לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"

דוד בן גוריון מרבה להתייחס בספריו ובמכתביו להיות של העם היהודי "עם סגולה". בשנת  1953 לאחד מידידיו: "אחד הדברים הראשונים ששמע משה מפי אלוהיו אחרי יציאת מצרים, הוא כי עם ישראל יהיה 'סגולה מכל העמים, ממלכת כוהנים וגוי קדוש'", והוסיף "וכשהנביאים… דיברו אך ורק על אלוהי הצדק והמשפט, החסד והאמת, לא דרשו בשם ה' 'כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך…'". זו היא התשתית של חברת המופת שעלינו לפעול לאורה. גם בספריו "חזון ודך"  ו-"נצח ישראל"  הוא מרבה להשתמש ברעיון זה.  "הגדרתו של עם ישראל כעם סגולה נגזרת מייחודו הרוחני והמוסרי, והיא מחייבת ומאתגרת, אך אין לה כל קשר לעליונות שלטונית, נביאי ישראל לא בישרו מעולם שלטון ישראל על העולם, אם כי האמינו בייעודו, בייחודו ובעליונות הרוחנית של ישראל ותבעו ממנו להיות עם סגולה, והתנבאו שכל שאר העמים ילמדו מדרכיו וילכו באורחותיו"

[בתמונה: דוד בן גוריון - "עם סגולה"... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

12. כל הגדרות האוכל הכשר מופיעות בפרשה. הבהמות והחיות המותרות הן אלה המפריסות פרסה, שוסעות שסע ומעלות גרה, כמו: שור, כבש, עז, צבי ואייל. בהמות וחיות שאינן עונות על אחד ממבחנים אלו, אסורות באכילה, כמו: גמל, ארנבת, שפן וחזיר. סימני הטהרה בבעלי החיים החיים בימים ובאגמים הם סנפיר וקשקשת(לכן פירות ים אינם כשרים). התורה מונה בשמות (ולא על ידי הגדרות וסימנים) את בעלי הכנף האסורים  אכילה כגון: נשר, עזניה,יען, תנשמת ועוד. בנוסף, שרץ העוף וכל בעלי הכנף הקטנים הרוחשים על הארץ, אסורים  באכילה. בנוסף, חל איסור על אכילת נבלה, כלומר, בעל חי שמת ללא שנשחט כהלכה.

13. אכילת בעלי חיים מותנית גם בתנאי נוסף של "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ". איסור זה מופיע בתורה שלש פעמים ולכן חלים שלושה איסורים: איסור בישול,שפירושו שאין לבשל. אפילו אם האדם לא אוכלו, אסור לו לבשל. איסור אכילה, שפירושו שאין לאכול אפילו אם אדם גוי בישל, וכן איסור הנאה,שאסור לבצע מסחר בתוצרים של בישול בשר וחלב.

14. מצווה מעניינת הקשורה בעסקי שוק ההון הינה מצוות "שמיטת כספים" שבה התורה מצווה אותנו בתחילת כל שנה שמינית (לאחר שנת השמיטה שהיא השנה השביעית) לבצע מחיקת חובות של כל הלוואות. במילים אחרות, כל ההלוואות בטלות ומבוטלות (אנו מכירים מספר אנשים שהיו שמחים לכך) ואולם לאחר שזיהו שזוהי מצווה שקשה מאד לקיימה (ולא רק עקב התנגדות הבנקים) ותגרום לכך שאנשים לא ילוו מכספם לנזקקים, התקין הלל הזקן בתקופת המשנה תקנה הנקראת "פרוזבול" שעיקרו הסכם בין הלווה למלווה ששמיטת הכספים לא תחול על העסקה. הסיבה שהלל תיקן תקנה זו היתה "שלא תנעל דלת בפני לווין" שלא יקרה מצב בו איש הזקוק להלוואה בשנה השישית לא ימצא מקור של מזומנים שילוו לו.

15. אדם שנתפס בגניבה, אך הגניבה אינה בידו ואין לו כסף או רכוש בהם יוכל להשיב את הגניבה, נמכר על ידי בית הדין לעבד. לאחר שש שנים חובה לשחררו אולם התורה מצווה על האדון לשחרר את העבד ולהעניק לו "מענק שחרור" נדיב על מנת שיוכל להתחיל בחיים טובים מעמדה טובה ולא ייאלץ להתדרדר שוב לגניבה. "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶך". (מה שנקרה בימינו "פיצויים מוגדלים").

[בתמונה: שמיטת כספים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

16. מצות הצדקה מוזכרת אף היא בפרשתינו "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ, לוֹ". התורה מציינת את התמורה למי שמקפיד על מצוות הצדקה "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ ה’  אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ". כמו כן אנו לומדים בפרשה את המושג "מעשר כספים" שפירושו מתן 10% מההכנסה למטרות צדקה כגון: עזרה לבני זוג שאין להם די כסף להוצאות החתונה, סיוע למשפחות במצוקה כלכלית, ארגוני צדקה ועוד.

17. הבסיס לכל נושא שנה מעוברת נמצא בפרשתינו שנאמר: "שָׁמוֹר, אֶתחֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח". כידוע, הלוח העברי בנוי על שנת ירח (כ 354 יום), ולוח עונות השנה (הכללי) בנוי על שנת שמש (כ 365 יום). אנו, בכל מחזור של 19 שנה מגדירים 7 שנים מעוברות ומוסיפים חודש נוסף (אדר ב') לפני חודש ניסן שבו חג פסח, על מנת שחג הפסח יצא בחודש האביב. (בפרשת בא הבאה עלינו לטובה (בין חנוכה לפורים) נסביר יותר על משמעות הלוח העברי והכללי)

18. בני ישראל מצווים שלש פעמים בשנה להגיע לירושלים לבית המקדש בחג פסח, בחג השבועות ובחג הסוכות (שלש רגלים על שם העליה ברגל) וכל איש צריך להביא קורבנות בהתאם ליכולתו הכספית שנאמר "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה’ , רֵיקָם. אִישׁ, כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת ה’  אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן לָךְ."

19. המצווה המעניינת והבעייתית במקצת מופיעה בסוף הפרשה. מצווה זו היא מצוות השמחה. התורה מצווה עלינו לשמוח (קצת קשה לאדם עני וגלמוד). המצווה מופיעה בהקשר של חג הסוכות שנאמר: שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה’, כִּי יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ." נשאלת השאלה מה פרוש המילה "אַךְ" ואחד הפירושים הינו: "אַךְ" לרבות את חג שמחת תורה (לאחר שבעת ימי חג הסוכות) וכעת ניתן להסביר גם את משמעות מצוות השמחה. כידוע חג שמחת תורה מגיע לאחר הימים הנוראים (ראש השנה ויום כיפור) שבה נדון כל אחד ואחד על מעשיו וכשמגיע חג שמחת תורה סביר להניח שדנו אותנו לחיים טובים.

[בתמונה: יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pavlofox לאתר Pixabay]

20. בפרשה שלנו ישנם שלש מובאות:

• א. "כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה"
• ב. "וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם"
• ג. "כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם"

במובאות אלו התורה חוזרת ומדגישה שישנו מקום וירטואלי שהוא המקום הנבחר בו יש לעבוד את ה'. אנו יודעים כיום שהכוונה לבית המקדש בירושלים והסיבות להסתרת המקום הם שלוש במספר:

הראשונה:  נדל"ן,  או יותר נכון ערך הנדל"ן. ידועה החשיבות של חשאיות בעסקאות ויותר מכך מי השכנים והיכן המיקום ואכן הקב"ה לא רצה שערך הנדל"ן במקום שייבחר ירקיע שחקים. וכך אנו מוצאים שאברהם אבינו בשביל חלקת אדמה לקבר, לא לבית מקדש שילם 400 שקל כסף עובר לסוחר, דהיינו, שילם במטבע קשה. " וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת--אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר" ואצל יעקב אנו מוצאים ששילם עבור חלקת השדה באיזור שכם 100 קשיטא " וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה. "

אז אם אלו המספרים ומתוך הנחה די מבוססת שערך הקרקעות רק יעלה כשבני ישראל יגיעו לארץ, הרי ברור שלא כדאי לספר היכן ימוקם הבית החשוב שבו תתבצע עבודת ה' ואכן אנו רואים שדוד המלך היה כנראה "כריש נדל"ן מדופלם" כשאת כל השטח של הר הבית קנה מידי ארוונה היבוסי ב...50 שקל כסף בלבד כנאמר "וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים."

אגב, לא לחינם שלושת המקומות הללו רשומים בטאבו (בתנ"ך) על שמנו, כדי שלא יגידו אומות העולם ליסטים (שודדים/גנבים) אתם שגזלתם אדמת גויים..." (רק שאנו לאחר מלחמת ששת הימים ויתרנו בקלות על מקומות אלו)..

השניה: שלא יקרה מצב בו אומות העולם ישמידו את המקום או ייצרו מצב בלתי הפיך בו לא ניתן לבנות את בית המקדש (אדמה חרוכה, לא לנו לא לכם) כפי שעשה אדריאנוס לאחר מרד בר כוכבא שהשמיד את כל איזור הר הבית ("נחרשה העיר").

[בתמונה: כפי שעשה אדריאנוס... 'החרבת בית המקדש בירושלים' של פרנצ'סקו אייץ, מתאר את החורבן והביזה של בית המקדש השני בידי חיילים רומאים. שמן על קנבס, 1867. התמונה היא נחלת הכלל]

השלישית: שלא יריבו שבטי ישראל בנחלת איזה שבט ימוקם. ולמה שבני ישראל יריבו? שתי סיבות לכך:

הראשונה, גאווה-אגו, במילים אחרות אותו שבט יטען שהוא השבט הנבחר ועל פיו יישק כל דבר. סיבה שניה היא כלכלית. ניתן לחשב כיצד כלכלת השבט שבשטחו ייבנה בית המקדש תפרח:  השכרת צימרים לעולי הרגל, חנויות למכירת מזכרות וכו'...רק נדמיין את השלטים בחנויות "חול מאדמת המקדש במבצע", "שתי שאיפות של אויר קדוש ב-10 שקלים בלבד" שלא נדבר על מסעדות ובתי קפה...

הרביעית: קשורה לעולם המדיה והפרסום ובעולם הזה קיים המושג "גירוי/טיזינג"  וכדי לגרות את הסקרנות ולגרום לכולם להישאר במתח לא מגלים הכל אלא רמיזות. זה בדיוק מה שמשה עושה, "מטפטף" מידע חלקי כל הזמן על המקום מבלי לגלות מה הוא

"אמרי אמיר"

1. "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים" (י"ד, כ"ג) – הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחה (ראו תמונה משמאל) היה אומר שתחילתו של הפסוק עוסק באכילה גשמית ובסיומו מדובר בהשגת יראת שמים. נמצאנו למדים שגם על ידי אכילה גשמית אפשר לזכות בשפע של יראת שמים. מוסיף הצדיק ואומר: יראת שמים אין רוכשים רק בשעת תפילה ולימוד תורה , אלא גם באורחות החיים הגשמיים של הבריות, ככתוב במשלי: "בכל דרכיך דעהו".

[בתמונה משמאל: רבי שמחה בונים מפשיסחא. התמונה היא נחלת הכלל]

2. "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (ט"ו, ז'- ח') – מעיר על פסוק זה רבנו יעקב בן אשר ("בעל הטורים") שאנו מוצאים שלוש פעמים בפרשה כפל לשון בנוגע למצוות צדקה:

• א. פתוח תפתח את ידך לו (פסוק ח');
• ב. נתון תתן לו (פסוק י');
• ג. העניק תעניק לו (פסוק י"ד).

בכך, באה התורה ללמד אותנו שאין שיעור לנתינת צדקה; ואין להסתפק בנתינה חד פעמית.

שאלו חכמים בעניין זה מדוע אין מברכים על מצוות הצדקה והשיב על כך רבי שמחה בונים מפשיסחה בהומור שטוב שאין ברכה שכן אם הייתה ברכה , חסידים ואנשי מעשה היו עושים הכנות כה רבות לברכה (נטילת ידיים, אמירת "לשם ייחוד"...) ובינתיים העני היה גווע מרעב... נמצאנו למדים לתת צדקה ברוחב יד ובזריזות.

[לקובץ המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.