[בתמונה: יגאל אלון ויצחק שדה כאלופי צה"ל, 1948. אלון נכנס בסערה ובהצלחה לנעליו הגדולות של שדה... התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים 'החודש לפני' של קובי ביטר, לחצו כאן]

עודכן ב- 2 באוגוסט 2023

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

‏הפעם באירועים של אוגוסט לפני: 

• הרצל מציג את 'תכנית אוגנדה';
• נפטר ישעיהו ליבוביץ, מחשובי הוגי הדעות היהודיים;
• נפטר יצחק שדה, ממפקדי "ההגנה" וממקימי הפלמ"ח וצה"ל;
• נפטר הרב ריינס, מיסד תנועת 'המזרחי' הציונית
• הפרוטוקולים של זקני ציון מתחילים להתפרסם;
• התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל;

9.8.1903 הרצל מציג את 'תוכנית אוגנדה'

בשנת 1903 לאחר הפרעות והפוגרום שאירע בקישינב ולאחר שהרצל התייאש מהבטחותיהם של שליטי גרמניה ותורכיה, הוא החליט לאמץ את ההצעה הבריטית לכונן מושבה יהודית באפריקה המזרחית לקידום מצב העם היהודי. ממשלת בריטניה הסכימה להחכיר לציונים אזור גדול (כיום דרום קניה וחלק מאוגדה). באיזור זה הסכים שר המושבות הבריטי דאז, צ'מברליין, להעניק ליהודים 'ממשל עצמי' באזור גדול דיו לקלוט מיליון מתיישבים.

[בתמונה: הודעתו של קלמנט היל ממשרד החוץ הבריטי לעוזרו של הרצל על תמיכה ב"תוכנית אוגנדה", פורסמה בשער העיתון הציוני "די ולט", ב-27 באוגוסט 1903. התמונה היא נחלת הכלל]

הרצל (ראו תמונה משמאל) הגיע לכלל החלטה שלמרות שאוגנדה איננה 'ציון', קיימת סכנה קיומית לעם היהודי, ואסור לבזבז זמן. הוא שיתף רק ממקצת ממקורביו בתוכנית זו; ולאחר נאום הפתיחה - שבה תיאר את כישלון שיחותיו עם התורכים והגרמנים - 'זרק פצצה' לאולם הועידה; וכך אמר: "הטריטוריה החדשה (אוגנדה) אין לה ערך היסטורי, פיוטי, דתי וציוני, שהיה אפילו לסיני ('תוכנית אל-עריש'); אבל, איני מטיל ספק כי הקונגרס, כנציג ההמונים היהודים, יקבל את ההצעה ברגשות תודה חמים ביותר. הממשלה הבריטית יודעת היטב כי מטרתה הסופית של הציונות היא שיבת העם לארץ ישראל. אוגנדה איננה, ולעולם לא תהיה, ציון. אוגנדה תשמש כאתר ארעי להתיישבות על בסיס לאומי".

[בתמונה משמאל: בנימין זאב הרצל. התמונה היא נחלת הכלל]

הרצל ציפה להתנגדות, אך לא שיער את עוצמתה. חלק מצירי רוסיה הכריזו שביתת רעב. מקס נורדאו ניסה לתמוך בהרצל והכריז, ש'תוכנית אוגנדה' היא זמנית; וכל תפקידה הוא "מקלט לילה", על מנת לפתור מיידית את מצוקת היהודים במזרח אירופה וברוסיה. היות והיה חשש רב לפילוג בתנועה הציונית, התקבלה החלטת פשרה ובה הוחלט על שיגור משלחת לאיזור המוצע, אשר תעביר את רשמיה לצירי הקונגרס. הרצל, בנסיון נוסף לשכנע את צירי הקונגרס, הכריז שהוא רואה את אוגנדה כפתרון זמני; ולפני כל באי הוועידה, הרים את ידו הימנית ונשבע בעברית: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". לא לחינם, בחר הרצל להגיד פסוק זה הלקוח מתוך ספר תהילים פרק קל"ז: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי". פסוק זה מבטא יותר מכל את הקשר שלנו כעם יהודי לארץ ישראל וירושלים ובכל הדורות מאז חורבן בית שני (בתשעה באב, שנת 70) נהגו היהודים גם בימי שמחה להזכיר פסוק זה, גם בעת טקס הנישואים בעת שבירת הכוס אומר החתן פסוק זה שגם מבטא את העובדה שהקמת בית יהודי קשורה לבניין ירושלים.

ההתנגדות לתכנית הגיעה גם מכיוון המתיישבים הבריטים שהיו בקניה ולא כל כך אהבו את הרעיון לראות את היהודים באיזור (ובאיזה איזור כן שמחים לראות אותנו??). לאחר שצ'ברליין הודיע להם על הצעתו, הם כתבו בעיתון המקומי שלהם, שאין ברצונם לראות "רוכלים יהודים שיציעו למכירה, מתוך האוצרות שבכיסי סחבותיהם, כל דבר החל במסרק וכלה בחפיסת סבון שאין הם נזקקים לו". סופה של תוכנית אוגנדה היה, כשהמשלחת פסקה כי הפתרון אינו ישים; ובקונגרס השביעי ירדה תוכנית זו מעל הפרק; ושוב, הופנו כל המאמצים למימוש הפתרון ליהודים בארץ ישראל.

18.8.1994 נפטר ישעיהו ליבוביץ, מחשובי הוגי הדעות היהודיים

ישעיהו ליבוביץ נולד בריגה (בירת לטביה) בשנת 1903. בגיל צעיר התגלה כבעל יכולות שכליות מדהימות וכבר בגיל 21 קיבל תואר ד"ר לפילוסופיה. עשר שנים לאחר מכן הוסיף לייבוביץ תואר ד"ר ברפואה ובביוכמיה. בשנת 1935 עלה לארץ והצטרף לסגל ההוראה של האוניברסיטה העברית.

ישעיהו ליבוביץ כתב ספרים רבים, בעיקר ספרי מדע ופילוסופיה, ובעיקר סביב ספריו והגותו של הרמב"ם (רבי משה בן מיימון) מגדולי היהדות. בנוסף, עקב הכרתו שחשוב להנחיל לציבור הרחב את עיקרי היהדות ערך והגיש תוכנית רדיו במסגרת האוניברסיטה המשודרת. ישעיהו ליבוביץ היה דמות שנויה במחלוקת. לאחר שהוחלט להעניק לו את פרס ישראל קמה התנגדות שהביאה לכך שהוא ויתר על הפרס.

[מקור תמונתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ משמאל, באדיבות האוניברסיטה העברית]

לייבוביץ, למרות היותו אדם דתי ומאמין שהקפיד על קיום מצוות קלה כחמורה התחבב בעיקר על גופי השמאל בארץ עקב התנגדותו הרבה לשליטה של ישראל באזורי יהודה שומרון וחבל עזה. לייבוביץ גם הטיף להפרדת הדת מהמדינה ואף היה לו וויכוח גדול עם בן גוריון בנושא. לייבוביץ היה גם ידוע כאחד שלא חסך בקורת מאף אחד ובלשונו החדה השתלח לא אחד במראייניו ובמתנגדיו. ידועות גם אימרותיו בנושא חיילי צה"ל ששרתו ביהודה ושומרון אותם אף כינה "יודונאצים". כמו כן התנגד לכל ההתלהבות של עם ישראל מהכותל המערבי ואף הציע בציניות להפוך את רחבת הכותל ל"דיסקו-כותל". אין ספק שאישיותו ששלבה בין ציניות עזה לכל הסובב אותנו לבין אמונה חזקה בבורא עולם וכל זאת שהוא בעל מספר תוארי ד"ר במדע ובפילוסופיה היתה מרתקת.

20.8.1952 נפטר יצחק שדה ('הזקן')

יצחק שדה היה ממפקדי "ההגנה" וממקימי הפלמ"ח (פלוגות המחץ) שהיוו את התשתית לבניית צה"ל. הוא נולד בפולין ושירת בצבא הרוסי ובמסגרתו אף קיבל אות הצטייינות. בהיותו ברוסיה חבר ליוסף טרומפלדור וסייע לו בהקמת תנועת "החלוץ"  עלה לארץ בשנת 1920 והיה ממייסדי וראשי גדודי העבודה. לאחר פרעות תרצ"ו (1936) הצטרף להגנה והיה ממפקדי הפלוגות המיוחדות (פו"ם) שדגלו בשיטה של אורד וינגייט ("הידיד") "לצאת מהגדר" קרי, לתקוף ולא להגן. במסגרת זו הצטרף לאליהו בן חור והקימו  את "הנודדת" (הסיירת הראשונה, פלוגה שתקפה את בסיסי האוייב הערבי). בשנת 1937 הקים את פלוגות השדה (הפו"ש) שהיוותה את הבסיס להקמתו של הפלמ"ח (פלוגות המחץ) שהיה הכח הצבאי של ההגנה.

[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'חרדת החורבן של יצחק שדה', לחצו כאן]

[בתמונה: האלוף יצחק שדה. התמונה צולמה והועלתה לויקיפדיה על ידי טדי בראונר, ארכיון התמונות הלאומי, והיא נחלת הכלל]

בשנת 1945 התמנה לראש המטה הכללי של הפלמ"ח והיה האחראי למבצעים רבים כנגד השלטון הבריטי ולהבאת מעפילים. במלחמת העצמאות פקד יצחק שדה על הכוחות שהגנו על משמר העמק ותקף את "צבא ההצלה" שהיה מורכב מכנופיות ערביות וחיילים סדירים של הצבא העירקי ברשותו של קאוקאג'י. בהמשך פיקד על מבצע "יבוסי" אשר הרחיב את שליטתינו בירושלים לקראת יציאת הבריטים מהארץ. הוא היה בין האלופים הראשונים בצה"ל והקים את חטיבת השריון הראשונה של הצבא.

אלוף יצחק שדה נפטר בתל אביב בשנת 1952 ונקבר בגבעת ברנר. על שמו הקיבוצים ניר יצחק ומשאבי שדה בנגב, מוסדות חינוך ורחובות רבים ברחבי הארץ. כמו כן מידי שנה נערכת הקפת התבור הקרויה על שמו.

[בתמונה: שילוב הרוח והחומר - יצחק שדה ובנו יורם יושבים עם יוצרים ואנשי צבא בקפה מאור בתל אביב, במחצית השנייה של 1948. (מימין לשמאל: יצחק שדה ובנו יורם, ישראל זמורה, יצחק שנהר, יעקב הורוביץ, נתן אלתרמן, יודל מרמרי (שלישו של יצחק שדה), צילום: בנו רותנברג, ומאוספו של יורם שדה, יפו. התמונה הועלתה לויקיפדיה ואושרה לשימוש חופשי ע"י יעלי]

20.8.1915 נפטר הרב ריינס מיסד תנועת "המזרחי" הציונית

[נלקח ככתבו וכלשונו מהאתר "עמלנט" http://www.amalnet.k12.il/meida/masa/articles/jews0076.asp?bit=1&tat=8]

הרב יעקב יצחק ריינס (ראו תמונה משמאל) נולד בקרלין שליד פינסק ברוסיה. הוא היה רב והוגה דעות תורני, מגדולי התורה ביהדות ליטא ומייסדה של תנועת  "המזרחי". הוא שימש גם כנשיאה הראשון של התנועה. כבר בנעוריו קנה לו שם של עילוי בישיבות בהן למד ובראשן ישיבת וולוז' ין שבליטא. הוא הכיר את ספרי המדע של תקופת ההשכלה והחליט לבאר את התלמוד ואת ספרות המפרשים והפוסקים בעזרת כללי ההגיון המדעיים. כך יצר דרך לימוד חדשה שרבים ניסו ללכת בעקבותיה בשל קרבתה לרוח הזמן. בעיירה שווינדיאן ייסד ישיבה בה שילב בתוכנית הלימודים גם לימודים כלליים אולם בשל התנגדותם של קנאים נהרסה הישיבה והרב עבר לעיר לידא (מחוז וילנה שבליטא) בה כיהן כרבה של העיר.

[תמונתו של הרב ריינס, משמאל, אושרה לרשות הציבור]

בשנת 1905, הצליח להגשים את חלומו וייסד בעיר ישיבה המשלבת לימודי חול על מנת לגרום לצעירים תאבי ההשכלה הכללית שלא לעזוב את עולם הישיבות ובכך היה חריג בקהילה החרדית בת זמנו. הישיבה נקראה "תורה ומדע", תוכנית הלימודים בישיבה נמשכה שש שנים וכללה לימודי קודש, לימודים עבריים (תנ"ך, דקדוק, תולדות ישראל) ולימודים כלליים. שבע שעות ביום הוקדשו ללימודי קודש ושלוש שעות הוקדשו ללימוד שאר המקצועות.

מטרתו בייסוד ישיבה זו הייתה לחנך דור של יהודים חרדים בעלי השכלה והשקפה ציונית שיוכלו להתפרנס בכוחות עצמם. הבעיות האקטואליות של העם היהודי העסיקו אותו רבות והוא שילב בדרשותיו את נושאי הגלות והגאולה והצטרף לתנועת "חיבת ציון". הוא אף ניסה להגיע לועידת קטוביץ של אנשי חיבת ציון אך נאסר על ידי השלטונות בדרכו לשם. הרב היה מהרבנים הראשונים שתמכו בתנועה הציונית ואף הציע תוכנית ליישובה של ארץ ישראל המתבססת על שילוב של תורה ועבודה.

[בתמונה משמאל: בית מאיר ברחוב המלך ג'ורג', בין בית הכנסת הגדול לבית המוסדות הלאומיים, בירושלים, שם שוכנים משרדי המזרחי העולמי. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יאיר ליברמן. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

הוא תמך בהרצל והשתתף בקונגרס הציוני הראשון בשנת בעיר באזל 1897, על מנת למשוך אליה את היהודים החרדים ייסד בשנת 1890 את תנועת "המזרחי", אולם לא הצליח בכך. (תנועת "המזרחי" נוסדה לבסוף ב- 1902 ע"י הרב בר-אילן). באותה שנה חיבר את הספר "אור חדש על ציון", בו שטח את משנתו הציונית המבססת את הקשר שבין ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, וסתר את טענות הרבנים שהתנגדו לציונות. ברוח זו פרסם באותה שנה בכתב העת "הצפירה" את הכתבה הבאה: "התאחדות המפלגות השונות היא אצבע אלוהים ...כל מה שאחרים חושבים לחיסרון, אנוכי חושב ליתרון. אחרים רואים במפלגות הציוניות פירוד הלבבות, ואני רואה בזה התאחדות הכוחות. אם מפלגה אחת עובדת להשגת תכלית ישועה אין זה פלא, אבל אם מפלגות שונות בדעותיהן ושאיפותיהן הפרטיות מתאחדות תחת דגל כללי אחד - דגל הלאום, הרי זה אצבע אלוהים, חיזיון בלתי רגיל" .

הרב ריינס חיבר ספרים רבים אם כי רובם לא הודפסו: ספר דרשות, ספרות תלמודית, ספרי הגות ומחשבה על בעיות הזמן ועל בעיות יהודיות ואנושיות כלליות וספרים המתווים דרך חדשה ומקורית ללימוד התלמוד באופן המבוסס על חוקי ההגיון המתמטיים. מקוריות חדשנית זו גררה מאמרי התפעלות רבים ברחבי העולם כמו גם בקורת שלילית חריפה מצד חוגים שמרניים ביהדות שחששו משיטות מודרניות בדרכי הלימוד. בניגוד לעמדותיהם של מבשרי הציונות הדתית הראשונים שראו בציונות תנועה של גאולה בשלבים, ראה הרב יעקב יצחק ריינס בציונות תנועת הצלה וגאולה, תנועה לאומית הבאה להציל את נרדפי ישראל ולהבטיח את עתידם הרוחני כיהודים ואת עתידם הפיסי שהאנטישמיות המתגברת מאיימת עליו. מאותה סיבה בדיוק היה מתומכיה המובהקים של  "תוכנית אוגנדה".

בקונגרס הציוני השישי (1903) הוא אומר אמנם שארץ ישראל היא המקום היחיד להגשמת שאיפות העם אך:  "צורכי העם חביבים עלי יותר מן הארץ ובהצעת אוגנדה אני רואה אפשרות להצלת העם כתנאי הכרחי קודם לשיבת ציון". מגמתו של הרב ריינס הייתה להפריך את הטיעונים של החוגים החרדיים המתנגדים לציונות בדבר הסכנות הנשקפות לדת מתנועה זו. הוא ביקש לשכנע את הציבור היהודי המסורתי בכך שהשתתפות החילונים בתנועה הציונית יש בה מן החיוב ואין בה שלילה או סכנה מבחינה דתית. לשם כך הדגיש כי התנועה הציונית מכוונת את עצמה קודם כל להצלה פיסית של יהודים מרדיפות ופרעות ומתנאי המצוקה של הגלות. יותר מכך, דווקא פעילות היהודים החילוניים בתנועה הציונית היא השומרת עליהם מפני התבוללות ולכן יש לראות בפעילות הציונית פעולה מבורכת מכל הבחינות.

23.8.1929 החלו מאורעות תרפ"ט

במאורעות תרפ"ט תקפו הערבים את אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל. הטענה העיקרית היתה ויכוח על מקום תפילה ליהודים בכותל המערבי. בתאריך זה שהיה יום ששי החלה הסתה המונית של כוהני הדת המוסלמים בהר הבית והחלו מהומות שבמהלכן ניסו הערבים לפרוץ לשכונות היהודיות בעיר החדשה. למחרת פשטו התנגשויות אלימות על פני כל הארץ ונמשכו שבוע ימים, ובמהלכן הותקפו יהודים בעיקר בערים המעורבות ובכמה יישובים קטנים. בימי המאורעות נהרגו למעלה מ- 130 יהודים ומאות נפצעו.

[בתמונה משמאל: הלוויות ההרוגים שנפלו בהגנת תל אביב (כ' באב תרפ"ט). התמונה היא נחלת הכלל]

ההתפרעויות החמורות ביותר אירעו בחברון שבה נטבחו ביום השני למהומות 66 יהודים ושאר יהודי העיר פונו בחסות הצבא הבריטי לבית רומנו ולאחר מכן מחוץ לעיר.  חלק מהישוב היהודי בחברון כיום, יושב בבתים הרשומים בטאבו על שמם של נרצחי ומפוני חברון כמו: בית הדסה, הבתים בשכונת אברהם אבינו ועוד. גם העיר צפת סבלה מפרעות אלו שבהם נרצחו ביום השביעי 18 יהודים.

מאורעות תרפ"ט הוכיחו ליישוב היהודי על חשיבות הקמת כח מגן יהודי עצמאי. ואכן במקומות בהם פעל ארגון "ההגנה" לא הצליחו הפורעים הערבים לטבוח ביהודים לדוגמא בחיפה.

[בתמונה: הר-טוב עולה באש במאורעות תרפ"ט. התמונה היא נחלת הכלל]

26.8.1903 החלו הפרסומים של 'הפרוטוקולים של זקני ציון'

התחיל פרסום ראשון (בהמשכים) של "הפרוטוקולים של זקני ציון, בעיתון רוסי בפטרבורג. פרוטוקולים אלו משמשים במאה השנה האחרונות את ההסתה האנטישמית של שונאי ישראל מאז ועד היום הזה. את הפרוטוקולים חיברו כנראה אנשי המשטרה החשאית הרוסית על בסיס כתבים קדומים שהיו מכוונים נגד הקיסר נפוליאון. הם ערכו וזייפו את הכתבים כך שיראו כיוזמה של היהודים להשתלט על העולם על ידי הסתה של העמים האחרים אחד כנגד השני וערעור הכלכלה העולמית. בפרסום ישנם כ-24 דוחות אשר מתארים כביכול רישום מפגשים של יהודים המכונים "זקני ציון". לפי הפרוטוקולים, פגישות אלו התקיימו באמצע הלילה בבית הקברות היהודי בפראג שם הוחלט על הקמתה של מלכות היהודים בכל העולם תוך כדי השחתת הממסד הקיים, על מנת שיתמוטט ובכך יסלול את הדרך לשלטון היהודים. כרגיל כמו בכל גילויי האנטישמיות, היהודים מוצגים כרודפי בצע ושלטון.

[בתמונה משמאל: המהדורה המצרית משנת 1976 לפרוטוקולים של זקני ציון. התמונה מובאת בשימוש הוגן]

המסמך הודפס לראשונה בשנת 1905 בימי המהפכה ברוסיה אך לא השיג את מטרתו. בשלהי מלחמת העולם הראשונה ולאחר המהפכה הרוסית ב-1917 החלה תפוצה רבה של הפרוטוקולים. השלטון הנאצי עשה שימוש נרחב בפרוטוקולים אלו כחלק מהטלת הדופי ביהודים. גם ארצות "נאורות" כצרפת ואנגליה השתמשו בנתונים אלו על מנת "לנגח" את היהודים. מפתיעה במיוחד תפוצת הפרוטוקולים בארה"ב שם הופצו על ידי לא אחר מאשר הנרי פורד (מקים מפעל המכוניות הידוע) אשר היה אנטישמי לא קטן. כמובן שהארגון הגזעני הקו קלוקס קלן השתמש בחומר זה בשנאתו ליהודים. כיום אנו רואים שימושים נרחבים ואף רענון של החומר על ידי משכילים בארצות ערב. לפני מספר שנים פורסם במצרים ספר חדש אשר מחזק את הנאמר בפרוטוקולים הישנים ומוסיף להם גם את כל מהלך הציונות כחלק מתוכנית היהודים להשתלט על העולם ואולם פרסומים אלו נתקלו בהתנגדות חריפה של הממשל האמריקאי.

28-8-1953 הוקמה יחידת ה-101

עקב החמרה במצב הביטחוני לאורך גבולות סוריה וירדן, הסתננויות ופעולות חבלה הפרו את שלוות האזרחים, ביקש אל"מ מישאל שחם מפקד חטיבת ירושלים מרס"ן אריאל שרון (לימים אריק שרון שר הבטחון וראש הממשלה) לארגן פשיטה נגד מחבלים בכפר נבי סמואל שליד ירושלים. פעולה זו נכשלה ובעקבות כך הציע אריק שרון להקים יחידה צבאית מקצועית וקטנה אשר תתמחה בפשיטות על מחנות ומתקנים מעבר לקווי האויב. הרמטכ"ל מרדכי מקלף וכן קצין אג"ם (אגף מבצעים) משה דיין התנגדו לכך ואולם דוד בן גוריון הורה על הקמת היחידה בפיקודו של אריק שרון. לאחר קבלת ההנחיה ריכז אריק שרון לוחמים ממספר יחידות ובהם שלמה באום כסגנו, מאיר הר ציון מי שנחשב "לחייל מספר 1" מאיר קהנר (קאצ'ה), ועוד.

[בתמונה: לוחמים מיחידה 101 נטמעים בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, לאחר פעולת התגמול בכונתילה (28 באוקטובר 1955).  עומדים משמאל: סגן מאיר הר-ציון, סגן אלוף אריאל שרון, הרמטכ"ל רב אלוף משה דיין, סרן דני מט, סגן משה עפרון, אלוף משנה אסף שמחוני. כורעים משמאל: סרן אהרן דוידי, סגן יעקב יעקב, סרן רפאל איתן. התמונה היא נחלת הכלל]

במהלך פעולות התגמול נפגעו רבים מהלוחמים ואולם יחידת ה-101 נחשבת עד היום ליחידה שחוללה את המפנה בפעולות הצבא כנגד המחבלים. בין פעולותיה ניתן למנות את חטיפת הקצינים הסורים כקלף מיקוח לשחרור חיילים ישראלים, התקפה על משטרות ירדניות וכן חיסול מחבלים בבסיסם. יחידת ה-101 פעלה כארבעה חודשים בלבד ואולם היא הנחילה לכלל הצבא עקרונות של דבקות במשימה ומקצועיות למרות מערך הפיקוד הא-פורמאלי והפעלת המערך לא בצורה צבאית סטנדרטית. יחידת ה-101 הוטמעה בתוך חטיבת הצנחנים והיוותה בסיס להעלאת רמת החיילות של החטיבה.

[חוברת זו נכתבה על ידי ליאור בריכטה, עפרון רזי ופנחס יחזקאלי. להורדת החוברת לחצו: Unit 101]

29.8.1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל

הקונגרס הציוני הראשון התכנס בעיר באזל שבשוויץ, פרי יוזמתו של ד"ר בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה. הרעיון בדבר כינוסו של קונגרס יהודי לא היה חדש, אבל הרצל היה הראשון שהצליח לממש רעיון זה ולהוציאו אל הפועל. הקונגרס הציוני הראשון ליכד את כל הגופים הציוניים שפעלו באותה תקופה (משימה בלתי אפשרית גם כיום). במקור היה הקונגרס אמור להיות במינכן שבגרמניה ואולם עקב התנגדות נחרצת של רבני המקום האורתודוקסים והרפורמים אשר התנגדו לרעיון הציוני, הועבר לבאזל. הקונגרס הציוני הראשון נפתח בטקסיות ביום ראשון, א' אלול תרנ"ז בהשתתפות מאה תשעים ושבעה צירים, נציגי  ארגונים ציוניים ברחבי העולם. בשבת לפני הפתיחה, ביקר הרצל בבית הכנסת (למרות שהיה רחוק מהדת) ואף עלה לתורה. הרצל היה הדמות המרכזית באירועי הקונגרס.

הקונגרס נפתח בנאומיהם של הרצל ומקס נורדאו (ראו תמונה משמאל) שהגדיר את מטרות התנועה הציונית אשר עיקרה הקמת מולדת לעם היהודי בארץ ישראל.

[תמונתו של מקס נורדאו משמאל היא נחלת הכלל]

לאחר מכן השתתפו הנציגים בדיונים והחליטו החלטות שהיו לבסיס הפעילויות העתידות של ההסתדרות הציונית ובהם: דגל התנועה הציונית יהיה דגל לבן ובו שני פסים ומגן דוד בצבע כחול לפי הצעתו של וולפסון לדגל המסמל את הקשר החזק ביותר ליהדות (וכמו שכתב וולפסון "באיזה דגל נקשט את בית הקונגרס ? אין לנו דגל ! ומחשבה ניצבה במוחי : והרי יש לנו דגל, וצבע כחול לבן לו. טלית זו שאנו מתעטפים בה, היא הסמל העברי". הצעתו של הרצל לדגל אשר יהיו בו שבעה כוכבים רמז לשבע שעות העבודה (הלוואי עלינו) לא התקבלה. בנוסף הוחלט על ייסוד בנק לאומי ליהודים וקרן לאומית למימון פעילויות התנועה הציונית ועל יסוד הקרן הקיימת לישראל למטרת רכישת אדמה בארץ ישראל.

[בתמונה: צירי הקונגרס הציוני הראשון. התמונה היא נחלת הכלל]

הסיבות העיקריות לכינוס היו: כישלונו של הרצל לקדם את הרעיון הציוני באמצעות יהודים עשירים בעולם (רוטשילד, הברון הירש ועוד), הרצון של הרצל להופיע בפני שליטי המדינות כנציג של גוף מאורגן ולא כאדם פרטי והרצון לעורר דעת קהל בעולם לתמיכה ברעיון הציוני (ואכן, כתבים רבים מאד סיקרו את האירוע). הרצל נבחר לנשיא הקונגרס הציוני ושימש בתפקיד זה עד יום מותו (לאחר הקונגרס השישי). משפט המפתח בקונגרס היה "אם תרצו אין זו אגדה". לאחר הקונגרס הראשון כתב הרצל ביומנו "לו נדרשתי לסכם את קונגרס באזל במשפט אחד ואותו אשמר ולא אבטא בציבור – הייתי אומר זאת כך: בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים."

מקורות והעשרה

• גרשון הכהן (2021) חרדת החורבן של יצחק שדה, ייצור ידע, 18/7/21.