[התמונה היא צילום מסך]
במשך 15 השנה שעברו, מאז שהסתיימה מלחמת לבנון השנייה, הקפידו הכתבים הצבאיים (נציגי דובר צה"ל) במערכות העיתונים השונות, לדקלם שחיזבאללה מורתע ולכן הגבול שקט.
העובדה - ששיקום של ארגון כמו חיזבאללה לוקח זמן; ושבין השנים 2010 ל- 2017, מרבית כוחו של חיזבאללה היה עסוק בלחימה על העורף הלוגיסטי של הארגון בסוריה - לא הפריעה לאף כת"צ לדקלם את עמדת מערכת הביטחון, ולא הניעה אותו לשאול את אחשדרפני המערכת שום שאלה בנושא.
בתוספת כל אבות דוקטרינת הדאחייה - שנזלו כמו נזלת לאולפני הטלוויזיה - חזינו במופע מרהיב של רהב עצמי חסר בסיס וחוסר הבנה קיצוני של המתרחש באזור.
המהומה התקשורתית הזאת הגיעה ב- 7 באוגוסט 2021 אל סופה הרועם, כשחיזבאללה הגיב בירי מטח של 20 רקטות לעבר מוצב צה"לי בהר דוב. למה ירה נסראללה?
ראשית, כי מדינת ישראל קצת שברה את הכלים עם תקיפה אווירית במרחב מרג' א-עיון לפני יומיים. אבל סביר להניח, שגם אם זו הסיבה העיקרית, זאת איננה הסיבה היחידה.
בטהרן יש ממשל חדש. המו"מ עם המערב בווינה תקוע סביב הדרישות האיראניות; ולא סביר בעיני, שנסראללה יירה מטח של 20 רקטות, בלי יידוע הממונים עליו בטהרן, כיוון שהירי הזה בהחלט יכול לזלוג לעבר כמה ימי קרב; ולהתדרדר אף מעבר לזה.
בטקס ההשבעה של הנשיא האיראני, זכו למקום בשורה הראשונה השותפים האסטרטגיים של האומה האיראנית שמעידים לדעתי על סדר העדיפויות של הממשל החדש: יושבים: מוחמד עבדו-אלסלאם, נציג הח'ותים; זיאד נאחלה, מזכ"ל הגא"פ; איסמעיל הנייה, יקירינו מהחמאס; ולידם, אחד החברים היותר טובים שלנו, השייח נעים קאסם המקסים:
[מקור התמונה: התקשורת האיראנית]
הירי של נסראללה בהחלט מהווה גם איתות איראני ומצביע על נכונות איראנית להסלים בכל המרחב; והדרך להתמודדות עם איראן, חייבת לכלול את הסרת האיום הפריפריאלי שמעמידים שלושת אירגוני הח': חמאס, חיזבאללה והח'ותים.
ממשלת בנט עושה רושם החליטה לאמץ את 'דוקטרינת העוצמה הרכה' (Soft Power) שהייתה אבן הראשה של מדיניות החוץ של ממשל אובאמה ואומצה גם על ידי ממשל ביידן. אולי שווה להזכיר לרה"מ בנט שהמדיניות הזאת הובילה להקמת חליפות אסלאמית ברוב שטחה של סוריה, להרחבת ההשפעה האיראנית בתימן עיראק סוריה ולבנון; ולהצפתה של אירופה בפליטים סורים ולחיזוק מעמדה של מוסקבה במזרח התיכון ואירופה.