תקציר: מלחמת לבנון השנייה הייתה אולי מופע אחרון של תקופה בה יכלה ישראל להתמקד בלחימה בזירה אחת. המלחמה הבאה עלולה להיות מלחמה אזורית. למערכת החדשה ההולכת ומתהווה, הצטרפה לאחרונה גם זירת הפנים. למשוואה החדשה ראוי להוסיף את הנוכחות הרוסית בסוריה שלא הייתה קיימת במלחמת לבנון השנייה. לאינטרסים הרוסיים באזור תהיה בוודאי השפעה מאלצת על חופש הפעולה הישראלי במלחמה. 

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל, גיליון אוגוסט 2021. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

זהו מאמר שני, מתוך שניים, העוסק במלחמת לבנון השנייה. למאמר האחר, לחצו כאן:

• פנחס יחזקאלי: תא"ל ערן אורטל מספר איך הוחמצה מלחמת לבנון השנייה.

*  *  *

תרחיש המלחמה הבאה בין צה"ל לחיזבאללה הולך ומתפתח עם השנים, מתוך נקודת הסיום של המלחמה האחרונה. הלקחים שהפיקו שני הצדדים מעצבים קווי מתאר ללחימה הצפויה בהתפרצות הבאה.

ביומיים האחרונים למלחמת לבנון השנייה, ההחלטה להוציא את צה"ל למתקפה הייתה שנויה במחלוקת. שרת החוץ דאז, ציפי לבני, שייצגה את ישראל בגיבוש הסכם הפסקת האש בהחלטת או"ם 1701, טענה כי מרגע שגובשה הצעת ההסכם, המהלך ההתקפי היה מיותר.

אולם במבט לאחור, ניתן להעריך כי מהלך ההתקפה האחרון, שיצא לדרכו בתמיכת שר הביטחון עמיר פרץ וראש הממשלה אהוד אולמרט, תרם לא מעט ליציבות היחסית שנוצרה מאז בגבול לבנון. הנהגת חיזבאללה היטיבה להכיר במשמעותו המערכתית של מהלך ההתקפה. אילו לא נעצרה תנופת מתקפת צה"ל, עם תחילת הפסקת האש, כוחות צה"ל היו מגיעים לנהר הליטני בתוך פחות מיממה; ולוכדים בטבעת כיתור את מרבית כוחו הלוחם של חיזבאללה.

מתוך הבנה זו של ההחמצה הישראלית, הזדרזה הנהגת חיזבאללה לקבל את הפסקת האש. הם הכירו כי כפסע היה בינם לבין תבוסה.

הם מיהרו להפיק לקחים בהערכות מערכתית מחודשת, שניתן לזהות בה ארבע מגמות:

1. שכלול ההערכות לקרב ההגנה בכפרים, בשמורות הטבע ובצירים ההרריים; במלוא המרכיבים שהוכיחו עצמם בלחימה ובהם: מערכי הגנה בסבך ההררי, ביצורי תת קרקע בכפרים, מערכי נ"ט ניידים ומערכת אש לסיוע.
2. פריסת כוחות ונכסי-אש בדרגים מערכתיים, במלוא המרחב הלבנוני, עד ביירות וגם בבקעת הלבנון, באופן המונע מצה"ל יכולת ללכוד את מרבית הכוח של חיזבאללה במהלך קצר ומהיר אל נהר הליטני. צה"ל - שיתייצב לאחר קרב הבקעה בגדת הליטני - ימצא מולו דרגים, שני ושלישי, של מערכי עומק, פרוסים במלוא המרחב. בכך ביקשו חיזבאללה למנוע מצה"ל השגת ניצחון מהיר; ולהטיל ספק בתוחלת המתקפה הישראלית.
3. התעצמות כמותית ואיכותית רחבת היקף בכוח האש הרקטי. לקראת מלחמת לבנון השנייה הוערך כוח האש של חיזבאללה כמונה פחות מ-15,000 רקטות. מאז, התרחב המערך באיכות וכמות ומונה מעל 150,000 רקטות, בכללן רקטות מדויקות. הכמות מעניקה לחיזבאללה יתירות משמעותית. גם אם יצליח צה"ל כמו ב-2006, להשמיד במהלומת מנע חלק ממערכי הרקטות בתקיפת חיל האוויר, עדין לא תישלל מחיזבאללה יכולת התקיפה באש.
4. שכלול ופיתוח כוחות הקומנדו "כוחות רדואן" כמהלומה יבשתית מקדימה, לעבר יישובים ושטחי מפתח מעבר לגבול לאורך קו העימות. פעולה כזו - מלבד ההלם שהיא יכולה לחולל בישראל - מכוונת לשיבוש ולעיקוב המתקפה היבשתית של צה"ל לתוך לבנון.

המטכ"ל ומפקדת פיקוד הצפון בצה"ל מודעים היטב להתפתחויות, שחלו ברעיון המלחמה של חיזבאללה; ונערכים מולו בשיטות פעולה מותאמות. בהיבטים אלה, נקודת הפתיחה למלחמה הבאה בגבול לבנון, עלולה להיות אתגר חדש ומטלטל לצה"ל ולאזרחי ישראל.

 רעיון המלחמה של חיזבאללה

המלחמה ב-2006 תפסה את חיזבאללה בעיצומו של תהליך הערכות והתעצמות, שהתחיל עם נסיגת צה"ל מלבנון במאי 2000.  כבר בימים ראשונים, בהשראה סורית ואיראנית, נבנה הגיון המלחמה של חיזבאללה על שלושה נדבכים מערכתיים:

1. הפעלת מהלומת אש רציפה במשך יממות ארוכות, בכל קשתות הטווחים, מתוך מערכי אש מוסווים וחפורים המוכנים ומוצבים בהכנה מוקדמת. מערכים אלה מכוונים בתכליתם לפגיעה בעורף הישראלי האזרחי והצבאי, ביכולת לפגיעה גם בנכסים ובמתקנים בעלי משמעות אסטרטגית.
2. הערכות הגנתית רב ממדית - כולל תת-קרקע - במלוא המרחב, מתוך הנחה שבפעולת מהלומת האש, הם למעשה מזמינים את כוחות צה"ל היבשתיים להתחכך עמם חזיתית בעומק מערכיהם, בשאיפה לגביית מחיר גבוה מכוחות צה"ל התוקפים וליצירת מבוכה מערכתית לעצם תכלית המתקפה.
3. הפעלת כוחות פשיטה חודרים לשטחנו כמהלומה מקדימה או מקבילה, בכל רוחב החזית, באופן המחייב את צה"ל להשקעת מאמץ הגנתי רצוף בעורף המרחב הישראלי.

בפריצת המלחמה ביולי 2006, חיזבאללה טרם השלים את מלוא מרכיבי תפיסת הפעולה החדשה. בשני הנדבכים הראשונים, הוכיחו כוחות חיזבאללה בשלות מבצעית. בכל הקשור לנדבך השלישי, מערך כוחות הקומנדו היה עדין בשלביי הקמה ראשונים.  בתנאים אלה, לא נדרש צה"ל בקיץ 2006, לאתגר ההגנה על היישובים והמוצבים בקו הגבול.

בחלוף השנים מקיץ 2006, התארגנו כוחות רדואן בהיקף משמעותי מעל עשרה אגדים {פוג'ים), וצברו ניסיון קרבי עשיר בלחימה בסוריה. גם בשני הנדבכים הראשונים חלו שינויים משמעותיים. הגידול הכמותי במערכי האש - ופריסתם במלוא הרצף המרחבי בלבנון, בתמיכת מערכי הגנה קשיחים במלוא המרחב מקו הגבול ועד ביירות - מעניק לחיזבאללה יתירות מערכתית. 

הוא מאפשר לו בתכנית אופרטיבית מוכנה מראש, להמשיך במערכה על פי התפתחותה, גם אם יאבד בהתקפת צה"ל חלק נכבד משטחו וממערכיו. לחימה הגנתית כזו - הערוכה בדרגי העומק, לספוג את חדירת צה"ל  גם מעבר לליטני, יחד עם התמשכות  האש הרקטית לעורף האזרחי הישראלי - עלולה לחולל במהלך הלחימה מבוכת רלבנטיות בצד הישראלי.

מהות השינוי: ממלחמה זירתית למלחמה אזורית:

המלחמה בקיץ 2006, לא חרגה מזירת לבנון. אמנם גם בזירת רצועת עזה התרחשה לחימה, אולם פיקוד הדרום ניהל אותה בעצמו, מבלי להידרש לתשומת לב מטכ"לית ולמשאבים מטכ"ליים. באותם ימים, ארגון החמאס לא התחמש עדין ברקטות בכמות ואיכות המסוגלת לשבש את שגרת החיים בערים הישראליות שמעבר לגזרת עוטף עזה. מאז חמאס הפך לאיום שאין להתעלם ממנו.

בהשראת לחימת חיזבאללה, אומץ בעזה רעיון מלחמה דומה. שני הארגונים מקיימים ביניהם למידה משותפת והפיקו לקחים ארגוניים ותפעוליים רבים, מתוך עיון משותף עם משמרות המהפכה האיראניים, בסדרת המבצעים שערך צה"ל בעזה בעשור האחרון.

נוצרה בכך תפנית משמעותית במצב האסטרטגי של מדינת ישראל. מאז חתימת הסכם השלום עם מצרים, החל ממלחמת לבנון הראשונה, מדינת ישראל נהנתה מההנחה כי מלחמה תתרחש במיקוד עיקרי לזירה אחת. במצב החדש, בעת מלחמה כנגד חיזבאללה בלבנון, מדינת ישראל עלולה להיות מותקפת באש מערכתית על עריה ועל מתקניה האסטרטגיים דוגמת מתקני תשתית, סמלי שלטון, נתב"ג ונמלי ישראל ובסיסי חיל האוויר, גם מרצועת עזה.

גם הזירה הסורית

בקיץ 2006, הלחימה בזירה הצפונית התמקדה רק בחזית לבנון. בחזית רמת הגולן נותרו כוחות מועטים; ולא נשקפה סכנה להצטרפות צבא סוריה למלחמה. בעידן החדש, לאחר מלחמת האזרחים בסוריה, הצבא הסורי אמנם נחלש, אך נכנסו לזירה כוחות מליציה איראניים, בסיוע כוחות חיזבאללה. צה"ל עדין שואף להצליח לבדל את חזית סוריה מהצטרפות למלחמה בשעת מלחמה בלבנון.

אולם, פוטנציאל האיום ההולך ומתבסס בסוריה, מחייב את צה"ל למוכנות משמעותית במקביל למאמץ העיקרי בלבנון, ללחימה גם בזירת סוריה. לכך יש להוסיף את מגמת קאסם סולמאני, שיצרה טבעת אש נגד ישראל מכל שכנותיה, בכלל זה פריסת טילים איראניים ורקטות של חיזבאללה בעיראק, ואיומים לשיגור טילי שיוט מתימן. 

בהיבט זה מלחמת לבנון השנייה, הייתה אולי מופע אחרון של תקופה בה יכלה ישראל להתמקד בלחימה בזירה אחת. המלחמה הבאה עלולה להיות מלחמה אזורית. למערכת החדשה ההולכת ומתהווה, הצטרפה לאחרונה גם זירת הפנים.

למשוואה החדשה ראוי להוסיף את הנוכחות הרוסית בסוריה שלא הייתה קיימת במלחמת לבנון השנייה. לאינטרסים הרוסיים באזור תהיה בוודאי השפעה מאלצת על חופש הפעולה הישראלי במלחמה. 

בתפנית אסטרטגית זו, נדרש שינוי משמעותי בהיקף סדר הכוחות של צה"ל. כמובן נדרשת הכנה מתאימה של הציבור הישראלי למלחמה שלא הכיר עד כה, ולמחיריה.

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא המלחמה הבאה;
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• הרחבה על הדרג האופרטיבי – אומנות המערכה;
• אוסף המאמרים על על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הדרג האופרטיבי – אומנות המערכה, ייצור ידע, 2/5/14.