[התמונה היא צילום מסך מהמערכון של אריק איינשטיין ואורי זוהר - העולים החדשים, 1973. הכרזה: ייצור ידע]

[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עולים ועליה, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

שר התפוצות נחמן שי הסביר בראיון לקלמן ורועי שרון, (כאן 11, 9.8.21) כי מייעוד תפקידו הוא אינו תובע עלייה מיהודי הגולה. מדינת ישראל לדבריו, חזקה ומשגשגת, קיבוץ גלויות הוא "חלום שהיה מימשנו אותו". בדבריו, הסתייג גם מהשימוש במילה "גולה".

השר אינו איש הציבור היחיד שחדל לתבוע מיהודי הגולה עלייה. לפני כחודשיים, בדיון משותף, שמעתי חברת כנסת לשעבר מסבירה כי אין יותר צורך בעלייה. כבר חיים כאן מספיק אנשים, ומתחיל להיות צפוף. 

.

[בתמונה: אין צורך יותר בעלייה? באמת? עולים חדשים מגיעים למעברת טבריה. צילום של רוברט קאפה 1950-1949. התמונה היא נחלת הכלל]

מדובר בהפניית עורף לתכלית הציונות ולמטרתה, כפי שהובנו והודגשו על ידי רוב מנהיגי דור המייסדים ובמיוחד בן גוריון!

בפסח תש"י בכנס תל יוסף עין חרוד, הקדיש  את כל נאומו למשמעותה של העלייה. כותרת הנאום הייתה: "התפקיד החלוצי בקיבוץ הגלויות". קיבוץ הגלויות הוצג בדבריו כיסוד גאולת ישראל, כמעשה בראשית. כדברי חז"ל במסכת ברכות שהוזכרו במפורש בנאום: "גדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמיים וארץ". בהקשר התפיסתי הזה, חזר והגדיר את מטרת הציונות בשאיפה: "לגאולת ישראל, קיבוץ גלויות, קוממיות לאומית".  במודע, השתמש בסוגיה זו באורח עקבי, בביטויים יהודיים דתיים מובהקים.

בהמשך הנאום הסביר: "לא ביטחון ולא פיתוח הארץ הם עיקרה של המדינה. הם אינם אלא תנאים חיוניים מוכרחים לעיקר. כי לא ככל המדינות מדינת ישראל...העם כולו נשא תוחלת הגאולה בליבו, והמדינה אינה אלא ראשית בוא התוחלת. וקיבוץ גלויות הוא משאתה וייעודה ושליחותה של מדינת ישראל. בלי ייעוד זה, היא מתרוקנת מתכנה ההיסטורי ומתכחשת לעם היהודי בימינו, בדורות שקדמו לנו ובדורות שיבואו."

[התמונה: לע"ם. שם הצלם אינו מוזכר. הכרזה: 'ייצור ידע']

חובת העלייה לארץ ישראל היא חובה דתית לאומית והיא מחייבת יום יום גם את היהודים שכבר חיים בארץ ישראל. מדינה כמו זוגיות ואהבה אינן תופעה שמרגע שהוקמו מוצבות על מסלול יציב. אלה תופעות הנדרשות להתחדשות מידי יום. גם מדינה, ובמיוחד מדינת היהודים, היא ישות הנתונה בתהליך הקמה מתמיד. גם כשהיא חזקה ומשגשגת קיומה לעולם אינו מובטח. מדינת ישראל  שכמובן זקוקה לעוד מיליוני עולים, מחויבת לכך קודם כל מתוקף תכליתה וייעודה.

כדאי לשים לב,  המושג "עלייה" אינו ניתן לתרגום. הוא אינו קיים באף שפה אחרת. "עלייה" כמושג, איננה שקולה כלל ל"הגירה". רק לארץ ישראל עולים. באופן לגמרי ייחודי, בשפה העברית המילה "עליה" מתייחסת ליהודים בלבד. יהודי שעבר מבריה"מ לארה"ב הוא מהגר. יהודי שעבר מבריה"מ לארץ ישראל הוא עולה. כך גם להיפך: יהודי שעוזב את ארץ ישראל הוא יורד. זה היה עד לפני כמה עשורים מובן מאליו לכל יהודי ישראלי. זה ההקשר בו מוגדרת הגולה כתיאור לכל מקום בעולם בו חי יהודי מחוץ למולדת האחת היחידה.

גם בעליית עזרא ונחמיה בראשית ימי בית שני, בחרו רוב היהודים להישאר בגולת בבל. על כך עמדו חז"ל בנוסח תפילת שלוש רגלים: "ומפני חטאינו גלינו מארצנו והתרחקנו מעל אדמתנו". ראוי לדייק: זה אנחנו היהודים שגלינו מעצמנו והתרחקנו  מעל אדמתנו. הסופר א. ב. יהושוע התמסר לתיאור הפיתוי היהודי לחיי גולה,  כפגם גנטי יהודי עתיק יומין. עליו מתפללים שלוש פעמים ביום: "תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותינו".

[בתמונה: עליית עזרא ונחמיה... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

את הפגם הזה באה הציונות לתקן; ואת התיקון הזה יש לתבוע מחדש בכל יום מכל יהודי.

[לאוסף המאמרים על עולים ועליה, לחצו כאן]