[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
חה"כ לשעבר עופר שלח החליט 'להמציא מחדש את הגלגל', וכתב את המסמך האינטליגנטי ביותר, שראיתי ב 16 שנה האחרונות לפחות, על תפיסת ההפעלה הצבאית ודוקטרינת הביטחון במדינת ישראל.
ע"פ שלח (ראו הלינק למטה), "במקרה של מערכה בצפון, ההישג הנדרש מצה"ל יהיה לקצר אותה מאוד. אחרת, הנזק לעורף יהיה בלתי נסבל.
הישג כזה לא יהיה אפשרי בלי תמרון יבשתי רב עוצמה והחלטי - וההחלטות בבניין הכוח שיתקבלו בחודשים הקרובים יקבעו אם צה"ל יהיה מסוגל לתמרון כזה. "
שלח משתדל להנגיש את הדיון הפוליטי / צבאי לציבור הרחב; ועל כך, מגיע לו כל הכבוד. אבל גם שלח מתעלם מכמה דברים:
ראשית, פרויקט התמ"ס ובפרט שדרוגו - עם הקניית יכולות דיוק - משמשים מכפיל כוח קונבנצינלי משמעותי ליריביה של מדינת ישראל.
הם נותנים בידיהם כוח לא פרופורציונאלי. היקף התמ"ס שבידי האויב, ופרויקט הדיוק שלו, משנים את משוואת העליונות האווירית בזירה; ומאפשרים לאויב פעילות נוחה יותר בקו המגע; ופגיעה בעורף הישראלי, הן במטרות אסטרטגיות והן בעורף האזרחי.
[למאמר המלא של עפר שלח ב- INSS, לחצו כאן]
בהקשר זה, כדאי להסתכל על החשיפה של מרכז עלמא, כדי להבין את עומק האתגרים איתם יאלץ להתמודד צה"ל במערכה הבאה בלבנון: מרכז עלמא חושף את רשת המנהרות מסועפת של חיזבאללה, מורכבת מעשרות קילומטרים של מנהרות בין אזוריות המחברות בין שלושת האזורים האסטרטגיים שלו!
[לציוץ של מרכז עלמא בטוויטר, לחצו כאן]
כהערת אגב, אם מישהו כבר החליט לחשוף את אחד מפרוייקטי הדגל החיזבללאים, אז למה לא למנף את זה על הדרך ולקשר את זה למצב הכלכלי המתדרדר בלבנון?
פרויקט הגרעין האיראני - שמגיע להערכתי לסיומו הרועש - יאפשר שימוש באותו מכפיל כוח קונבנציונלי, ההולך ונבנה. החיים במרחב הארץ ישראלי, תחת מטריית האיום הגרעיני האיראני, לא צפויים להיות נחמדים במיוחד. אם תגיע ישראל לנקודת הסיום של פרויקט הגרעין האיראני כשמסביבה מערך תמ"ס אדיר, שרק בלבנון מונה כ- 150,000 רקטות, היא תמצא את עצמה בנחיתות אסטרטגית קשה מנשוא.
תורת הביטחון הישראלית גרסה תמיד שיש למנוע מלחמות ככל האפשר. את הזמן שהרוויחה ניצלה מדינת ישראל על מנת להגדיל את הפער הכלכלי חברתי פוליטי צבאי, בינה לבין אויבותיה. זאת, מתוך תקווה שהפערים שנגדיל, בזמן שנרוויח בלי מלחמה, ימנעו את המלחמה הבאה; כיוון שהאויב יבין שאין תכלית למלחמה.
כדאי לעדכן את הדוקטרינה הזו, מתוך הבנה של השינויים במשוואת הכוח המתרחשים לנגד עיננו; ולא, חיל טילים הוא לא פתרון ראלי לשום דבר (אבל על כך יכתבו אחרים בקרוב).
[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]
בטווח של חמש שנים - ובהתחשב בקצב ההתפתחות הטכנולוגי בעולם (Moore Law) ובהפיכת הטכנולוגיה לזולה יותר וזמינה ('להבה חדה' של רפא"ל עולה כ- 2000 דולר, מול המקבילה האיראנית, שעולה, בקושי 200...) הדרך היחידה (לאחר שתגיע ישראל לעימות קינטי) להסיר את חלקו הגדול של איום התמ"ס המדויק - על שלל המשמעויות שלו אל מול מערך ההגנ"א הישראלי - היא התמרון.
לצורך תמרון יש להגדיל לחזק ולאמן את צבא היבשה. לצורך זה יש לעדכן את כלל תהליכי בניין הכוח הצה"ליים, שהיום מתרכזים במה שהיה עד עכשיו - הספקי תקיפה בעיקר מרחוק; ועכשיו, גם ביבשה.
העובדה שראש אג"ת ראש אגף אסטרטגיה ומעגל שלישי ורח"ט תקיפה רב-זרועית, כולם אנשי חיל האוויר, מעידה לא מעט על הדגשים של תוכנית בניין הכוח הצה"לית. היבשה לא במרכז.
בצה"ל, "מנווטים בנתיים במרחבי הזרות הרשתית", מבלבלים את המוח עם מילים גדולות, מבית היוצר של מכון דדו, ומורידים את העיניים מהכדור. במקום התקציב האדיר המושקע במכון דדו אפשר פשוט להדפיס את מאמרו האלמותי של האלוף יעקב עמידרור מ- 2005 "המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים" ולתת עותק לידי כל סג"מ צה"לי בקייטנת בה"ד 1 שיתחילו להפנים מוקדם!
[למאמרו של האלוף יעקב עמידרור: 'המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים', לחצו כאן]
לפי אותו היגיון עלינו לבצע תמרון יבשתי בעזה מוקדם ככל האפשר כשהמטרה היא הכרעה. היינו הך בלבנון. כל סיבוב שיותיר את איום הטילים בעינו ייחשב ככשלון.
מה המחיר בחיי אדם ? איך מכינים את הציבור למחיר הזה ?
עצום, במדינה מפונקת שבה כל אחד לעצמו… סיפור!