[לאוסף המאמרים על אפגניסטן ועוללותיה, לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים.
* * *
בתור אחד הצדדים הנפגעים מהמהלך האמריקני באפגניסטן אנו נוטים להתייחס בבוז לצעד האמריקני, לארוז לברוח משם, ויפה דקה אחת קודם; ויהיה מחיר הנטישה אשר יהיה.
כך למשל כתב ארז לין ב'ישראל היום', ב- 18 באוגוסט 2021: "התנהלות ביידן בימים האחרונים והאירועים באפגניסטן עשויים ללמד עד כמה ממשל ביידן פזיז בענייני חוץ, ולמעשה לא מתעניין בנעשה בזירות סכסוך כל עוד הן לא קשורות ישירות לארה"ב • בטהרן ובפיונגיאנג ודאי מהדהד מסר זה היטב..."
ובאמת, מחיר הבריחה מאפגניסטן כבד, ויגרום לגלי הדף באיזור ובעולם.
- מיליוני פליטים מאפגיסטאן יאבדו את רכושם; ויברחו למדינות הגובלות לאפגניסטאן ומשם למערב.
- נצחון הטאליבן הוא זריקת מרץ לארגוני הטרור המוסלמי העולמי, ארגונים שפעילים כעת בכל העולם.
- אם הבריחה האמריקאית מהמחויבות להגנה על בנות בריתם לא תימשך אזי קיימת סכנה גדולה לקריסה והשתלטות איראנית על עיראק וירדן.
- מכאן נוצרה גם סכנה גדולה למדינת ישראל.
ואלה הם רק חלק מהבעיות הצפויות. אבל...
[לכתבתו של ארז לין ב'ישראל היום', לחצו כאן]
העלות השקועה של המלחמה באפגניסטן
כשיתפוגגו אדי הבושה, וכשבתחילת שנת 2023 יישא ביידן את נאום מצב האומה לקראת בחירות האמצע, הוא יוכל לטעון, ובצדק, שגאל את אמריקה מהמלחמה האבודה הארוכה בתולדותיה; ויזכה על כך לתשואות!
[בתמונה משמאל: העלות השקועה של מלחמת אפגניסטן... מקור התמונה: Photo by Karolina Grabowska from Pexels]
ההשקעה האבודה הזו באפגניסטן, לאורך שנים, קרויה בעגה המקצועית, עלות שקועה: הוצאה שגויה, שכבר בוצעה ולא ניתנת להחזר; ולכן לכאורה, כבר אינה רלוונטית לקבלת החלטות עתידיות.
אולם, ככל שהוצאה זו הייתה משמעותית יותר, כך תהיה השפעתה הפסיכולוגית גדולה יותר על ההחלטות הבאות, גם אם הדבר יגרום להחלטות הללו להיות לא רציונליות ורעות עבור המחליט, ולהצטברות 'מפעל הזבל' גדל והולך בארגון. בין אם נאהב זאת ובין אם לאו, ביידן, גאל את אמריקה מכל אלה.
ויש גם את ההיבט המוסרי ציבורי האמריקני: האמריקאים לא יכולים להמשיך ולהילחם, ולהקריב את חייהם, עבור מדינות, שהצבאות שלהם מסרבים להילחם ולהגן על מדינתם. בטח לא כנגד צבא של לוחמי טרור רכובים על טנדרים ואופנועים.
הטליבן אינו עוצמתי ואינו מצויד באמל"ח מודרני וכבד, כמו צבא רוסיה - שכבש בזמנו, כמעט ללא התנגדות, את אוסטיה ואבחזיה מגאורגיה; ולאחרונה, גם את חצי האי קרים מאוקראינה - או כמו הצבא הסיני על מיליוני החיילים שלו.
וצריך להבין, שלשם מתגלגלים הדברים, במהירות של כדור שלג, גם בעיראק. גם שם, צבא עיראק כמו הצבא האפגני שאינו קיים עוד הוא צבא של מחפשי פרנסה, אין לו רצון לסכן את החיים...
[להרחבה על 'ההיגיון הפרדוקסלי של העלות השקועה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אפגניסטן ועוללותיה, לחצו כאן]
![[בתמונה: חבורת הבוגרים הראשונה של הצבא הלאומי האפגני החדש (ANA) בשנת 2002. מקור התמונה: משרד ההגנה האמריקני]](https://en.wikipedia.org/wiki/Afghan_National_Army#/media/File:First_ANA_graduates_in_2002.jpg){kind=link}
סביר שארהב הייתה צריכה לצאת מאפגניסטן, טראמפ התחיל ב"חוזה שלום" עם הטאליבן על פינוי ארהב מהמקום, שאמור היה להמשיך במשא ומתן ישיר בין הטאליבן וממשלת אפגניסטן. ביום שנחתם ה"הסכם" הזה, כבר נכתבו מאמרים רבים שהביעו תמיהה על תמימות והאיוולת של האמרקינים חוסר הבנתם את המנטליות המוסלמית ובכול זאת האמריקנים המשיכו בכך אולי כברירת מחדל. והתוצאה הצפויה אכן התממשה במלואה!!
ארהב היתה צריכה לצאת מאפגניסטן – השאלה היא כיצד עושים זאת. ארהב למדה את שגיאת ישראל באופן בו נמלטה מלבנון, ועשתה זאת בהסכם הדדי – גם זה לא עזר והכתים את ארהב לדורות
ביידן יכול לטעון כל דבר, והתקשורת המפרגנת וחלק גדול מהעם האמריקאי ימחא כף.
אבל ביידן לא היה חייב לבצע נסיגה מלאה. זה לא הכל או לא כלום, כלומר לא נוכחות אמריקאית מסיבית ותשלום עתק מול נסיגה מלאה ומבישה עם תוצאות קשות לאמינות האמריקאית בכל העולם.
היה יכול לבחור דרך ביניים, בה יש נוכחות צבאית לא גדולה, ומימון לא מאד גדול, אם איזשהו גיבוי צבאי באש מרחוק.
מול הלחץ של הטליבאן זה היה יכול להספיק.
הדרך בה בחר עלולה להוביל לקריסה רבתי של בריתות בהן קשורה ארה"ב, ועידוד גדול לאויבי הבריתות הללו. אני חושב למשל על הברית של הסכמי אברהם למשל. הפיתוי לשלם לבריון האיראני ולנטוש את הברית הזו, עלה פלאים כעת.
זאת אכן סוגיה מעניינת שמבחן התוצאה ראוי לה. למיטב הבנתי, חלק מהתוצאות כבר ניכרות באיזורנו. השפעתן על עוצמתה ומעמדה של ארה"ב תתבהר עם הזמן. השפעתה הצפויה על ישראל מטרידה מאוד.