[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]

"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).

הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 21 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות.

לכרזות האחרות, לחצו כאן.

תיהנו; ואתם מוזמנים לתרום עוד...

כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]

*  *  *

כרזה ראשונה בראש המאמר: קצינים בכירים בצה"ל אינם מודחים!

כותב פיל בחנות חרסינה:

נער הייתי וגם בגרתי, ואני לא זוכר מקרה אחד של קצין בכיר שהודח כי לא הביא את התוצאות הרצויות. אני מכיר מפקדי טייסות שהודחו מפקדי גדודים שהודחו. מעבר לזה? אם זה לא סיבה חריגה מאוד בנסיבות חריגות מאוד (מישהו אמר גל הירש?) קצינים בכירים לא מודחים הם פשוט לוקחים אחריות מתפטרים ועוברים לתפקיד הבא שתוכנן מראש כנספח צה"ל בבירה אירופאית כלשהי."

הוא מביא, לדוגמה, אנקדוטה. על מסקנות וועדת החקירה של חיל האוויר - שבדקה את ההצפות בבסיס חצור: "אמר לי אחד מחברי עוד לפני שהתנהל הדיון הראשון: מדובר במזרחי אישה וצל"שניק. אף אחד לא יודח ולא יהיו מסקנות אישיות. אני בתמימותי האמנתי שהוא טועה. גיא צור למשל שהביא כמפקד אוגדה 162 אפס תוצאות, או קרוב לזה, בלבנון 2; וזכה לקיתונות של ביקורת; קודם והפך לראש חטיבת האסטרטגיה באג"ת לאחר המלחמה; ואת הקרירה שלו סיים כאלוף. למה? ככה ואל תפריעו עם שאלות."

• המאמר הרלוונטי באתר: פיל בחנות חרסינה: בין המטרו לקאבול – אנטומיה של רמייה עצמית.

כרזה שנייה: חובת ביצוע הפקודה גוברת על מחוייבות המפקד לחייליו!

כותב האלוף יעקב עמידרור:

"... בברירה בין ביצוע פקודה, גם כשהיא נראית בלתי הגיונית, לבין המחויבות לחיי החיילים, יש להעדיף את חובת ביצוע הפקודות. זאת משום שצבא, שאין בו תרבות ברורה וחדה של ביצוע פקודות, יתפרק תחת לחץ, שהרי אין לדבר סוף. אם למפקד האוגדה מותר לא למלא פקודות אין הוא יכול לדרוש (מוסרית ומעשית) ממפקד החטיבה לבצע את פקודותיו וכן הלאה. לכן, אף על-פי שהמסקנה נראית מנוגדת לעדיפות של מחויבות המפקד לחייליו על-פני מחויבותו למפקדיו, עליו לבצע את פקודות המפקדים משום המחויבות למשימה. צבא שלא מבצעים בו פקודות, עקב הערכת מצב שונה, אי רצון לסכן חיילים באופן שנראה למפקדם מיותר או כל סיבה אחרת, לא יוכל לבצע את משימותיו."

• המאמר הרלוונטי באתר: יעקב עמידרור: נאמנות (לויאליות) – למי?

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה שלישית: אל תחפשו סיבות!

לכל מי שמחפש סיבות לכל תקרית בצפון ובדרום, ומפרש את האויב כמו התבונן על עצמו במראה, כדאי שירגיע...

האוריינטציה הבסיסית של מדינות וארגונים משיחיים - נוסח חיזבאללה וחמאס - היא תמיד, להכות בקיר שוב ושוב, בכל הזדמנות - ולסדוק אותו עוד ועוד - עד שיום אחד יתמוטט; בבחינת, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה...

[התמונה: התקשורת האיראנית]

כרזה רביעית: עוצמה מצמיחה איוולת!

ידועה אמרתו של לורד אקטון, כי "העוצמה... מצמיחה איוולת, וכי הכוח לצוות גורם לעיתים קרובות להימנעות ממחשבה" (טוכמן, 1986, עמ' 39).

• הספר הרלוונטי: טוכמן ברברה (1986), מצעד האיוולת, ספרית מעריב, תל-אביב;
• המאמר הרלוונטי באתר: פנחס יחזקאלי: “להמציא את הגלגל מחדש” – סימפטום של חולי ביורוקרטי.

[תמונתו של הלורד אקטון היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה חמישית: הכוח משחית!

ושוב הלורד אקטון... עו"ד יאיר רגב מזכיר לנו את אמירתו האלמותית של הלורד אקטון: (Lord Acton): “כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט”, ("Power tends to corrupt, and absolute power corrupts absolutely”) שנכתבה עוד בשנת 1887.

משפט זה - טוען רגב - מעורר שאלה מהותית, האם אכן שוטרים - המקבלים סמכות להשתמש בכוח - נוטים לנטוש את ערכי המוסר ולהשתמש בכוחם ובסמכויותיהם באופן עברייני...

• המאמר הרלוונטי באתר: יאיר רגב: האמנה החברתית – מקור הלגיטימציה של המשטרה.

[התמונה היא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה שישית: אפגניסטן נופלת, ואנחנו נערכים למלחמה של אתמול...

כותב ד"ר עודד עמיחי: 

מראות התבוסה של האמריקנים באפגניסטן מחזקים במזרח התיכון את ההכרה, שלא ניתן לסמוך יותר על האמריקנים!

אבל, מערכת הביטחון שרויה בתרדמת כבר שני עשורים. לא רואים, לא שומעים, לא עושים את המינימום הדרוש להתמודד עם המציאות החדשה. מתארגנים למלחמות של אתמול, באמצעות שיעבוד תקציב הביטחון לרכישת מטוסים חדשניים ויקרים, שלא יועילו כנגד האיומים המתעצמים של היום ומחר.

אנו מוקפים כבר כיום ביותר מ-200 אלף טילים ורקטות, שמכסים כל נקודה בשטח המדינה. ההתפתחות המדאיגה, שתביא להרחבת השפעתם של רוסיה, סין ואיראן באזור, תגביר עוצמתם של הטילים והרקטות המאיימים עלינו. אנו, חסרי הגנה, כולם יודעים זאת, אבל ממשיכים להשקיע בפיתוח טילי יירוט (חץ 4) יקרים, שגם אם יצליח טכנית, כמותם תהיה במשורה בגלל מחירם, ולכן חסרי תועלת.

אנו לא נערכים במתכונת חירום ליישם את פתרון הלייזר רב עוצמה (כימי או חשמלי), בהספק הדרוש (סדר גודל של מ"ו - 1,000 ק"ו) שהוא היחיד שיכול להסיר או להקטין למינימום את עוצמת האיומים כלפינו. במקביל, אנו גם לא נערכים להצטיידות מהירה בטילי תקיפה, והקמת חיל טילים, שיכניסו אותנו לעידן המאה ה-21. מערכת הביטחון ממשיכה להיערך למלחמות של אתמול!

• המאמר הרלוונטי באתר: עודד עמיחי: הטליבאן ואנחנו.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 愚木混株CDD20 לאתר Pixabay]

כרזה שביעית: איך מכינים אזרחים למלחמה בנחיתות אסטרטגית??

החולשה האסטרטגית שמשדרת ישראל בשנים האחרונות; וסיום ההכנות של האיראנים וגרוריהם למלחמה, מקרבים אותנו בצעדי ענק לרגע האמת:

כותב פיל בחנות חרסינה: פרויקט הגרעין האיראני - שמגיע להערכתי לסיומו הרועש - יאפשר שימוש באותו מכפיל כוח קונבנציונלי, ההולך ונבנה. החיים במרחב הארץ ישראלי, תחת מטריית האיום הגרעיני האיראני, לא צפויים להיות נחמדים במיוחד. אם תגיע ישראל לנקודת הסיום של פרויקט הגרעין האיראני כשמסביבה מערך תמ"ס אדיר, שרק בלבנון מונה כ- 150,000 רקטות, היא תמצא את עצמה בנחיתות אסטרטגית קשה מנשוא.

בטווח של חמש שנים - ובהתחשב בקצב ההתפתחות הטכנולוגי בעולם (Moore Law) ובהפיכת הטכנולוגיה לזולה יותר וזמינה ('להבה חדה' של רפא"ל עולה כ- 2000 דולר, מול המקבילה האיראנית, שעולה, בקושי 200...) הדרך היחידה (לאחר שתגיע ישראל לעימות קינטי) להסיר את חלקו הגדול של איום התמ"ס המדויק - על שלל המשמעויות שלו אל מול מערך ההגנ"א הישראלי - היא התמרון. לצורך תמרון יש להגדיל לחזק ולאמן את צבא היבשה. לצורך זה יש לעדכן את כלל תהליכי בניין הכוח הצה"ליים, שהיום מתרכזים במה שהיה עד עכשיו - הספקי תקיפה בעיקר מרחוק; ועכשיו, גם ביבשה.

העובדה שראש אג"ת ראש אגף אסטרטגיה ומעגל שלישי ורח"ט תקיפה רב-זרועית, כולם אנשי חיל האוויר, מעידה לא מעט על הדגשים של תוכנית בניין הכוח הצה"לית. היבשה לא במרכז; וחיל האוויר מאבד במהירות את הרןלוונטיות שלו!

ובצה"ל, פער הרלוונטיות חוגג: "מנווטים בנתיים במרחבי הזרות הרשתית", מבלבלים את המוח עם מילים גדולות, מבית היוצר של מכון דדו, ומורידים את העיניים מהכדור...

• המאמר הרלוונטי באתר: פיל בחנות חרסינה: סיעור מוחות במרחבי השיממון המחשבתי בצה”ל.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי CristianIS לאתר Pixabay]

כרזה שמינית: ישמרני האל מידידי... עם אויבי כבר אסתדר בעצמי!

אריאל כהנא כותב ב'ישראל היום', כי מזכיר המדינה לשעבר בממשל אובמה, ג'ון קרי, הציע לישראל לאמץ את המודל האפגני ולהכשיר פלשתינים 'לשמור על השמנת', משמע, לשמור על הביטחון ביהודה, בשומרון ובביקעה... אנחנו רואים למשל, כמה שווים הכוחות הללו ברשות הפלסטינית, שחיים בחסדי הכידונים הישראלים ויקרסו ביום שיתאפשר לחמאס ליטול את השלטון לידיו; כמו שעשו בעזה ביוני 2007.

המאמר הרלוונטי: אריאל כהנא (2021), קרי לנתניהו ב- 2013: "תלמדו מההתנהלות שלנו באפגניסטן", ישראל היום, ע' 13.

[התמונה המקורית היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

כרזות תשיעית ועשירית: אפילו ההיסטוריה היא פייק...

ההיסטוריון והתאורטיקן הצבאי הבריטי, סר באזיל הנרי לידל הארט (Sir Basil Henry Liddell Hart - מהבולטים מבין הוגי הדעות הצבאיים של המאה העשרים - מלמד אותנו לא להאמין להיסטוריונים, כיוון ההיסטוריה מבויימת בזמן אמת...

הוא מצטט את ההיסטוריון האמריקאי המפורסם הנרי אדמס שענה בציניות, בתשובה למכתב שהציג לו שאלות: "כתבתי יותר מידי ספרי היסטוריה מכדי שאאמין בהם. אם מישהו רוצה לחלוק עליי, אני מוכן ומזומן להסכים איתו. הדבר נכון במיוחד לגבי ההיסטוריה של המלחמות. חקירת התחום הזה עשויה לנפץ כל אשליה לגבי מהימנותן של עדויות אנושיות ומידת דיוקן בכלל, גם בנפרד מהנוהג של שיפוץ העובדות, הנעשה לצורכי תעמולה...".

המאמרים הרלוונטיים באתר:

• פנחס יחזקאלי: סר בזיל לידל-הארט ו”תעשיית ההיסטוריה”;
• פנחס יחזקאלי: מדגלאס מקארתור ועד גרשון הכהן – המצביא כבמאי של ההיסטוריה;
• פנחס יחזקאלי: תמונות ניצחון – חלק בלתי נפרד מהמאבק על התודעה.

[תמונתו של הנרי אדמס היא נחלת הכלל]

כרזה עשירית באותו עניין: הכל פייק...

הדים לטיעון הזה של "תעשיית ההיסטוריה", ניתן למצוא גם במקומותינו: כך למשל נטען נגד תנועת העבודה, כי בעת ששלטה במדינה, ביצעה שכתוב היסטורי של המאבק לתקומת המדינה, הן של ההעפלה והן של המרד בגטאות.

כך למשל, מצוטט הוויכוח המפורסם בין מפקד ההגנה, אליהו גולומב, למפקד לח"י, נתן ילין מור על מלחמת המחתרות. כשהגיע הדיון הלוהט למקום סתום, וילין מור אמר: "ההיסטוריה תשפוט בינינו", השיב גולומב: "אני כבר יכול לומר לך מה תשפוט ההיסטוריה, כי אנחנו אלה שכותבים אותה"...

• המאמר הרלוונטי באתר: פנחס יחזקאלי: סר בזיל לידל-הארט ו”תעשיית ההיסטוריה”.

[תמונתו של אליהו גולומב היא נחלת הכלל]

[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]