[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
[גרסה שונה של המאמר ראתה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אפגניסטן ועוללותיה, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
בכל שיעור מבוא לחשיבה אסטרטגית, מתחילים בהדגשת החובה לאבחן את מגמות השינוי, ולהגדיר את ההיסט שעליו נבנתה האסטרטגיה הקודמת.
האזהרה הראשונה המוצבת בפני מובילי אסטרטגיה, טמונה בסכנה, שלא יבחינו בזמן בהיסט; וימצאו עצמם ממשיכים בנתיב שהפך לבלתי רלוונטי, ביחס למציאות המשתנה. אז, נקלעים לפער רלוונטיות!
זה בדיוק מה שקורה בעשור האחרון למעורבות האמריקאית במזרח התיכון ובאפגניסטאן, ויש לכך השפעה ישירה על תפיסתה האסטרטגית של מדינת ישראל.
[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'היסט', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן]
[הכרזה: ייצור ידע]
כאן מתגלה תופעה אנושית מוכרת: אין מתודה שיכולה לחלץ מנהיגים מוורטיגו אסטרטגי. כך מתגלים כל תומכי הנסיגה הישראלית משטחי יהודה ושומרון, בהתעלמות עיקשת ממגמות השינוי. בהתכחשותם למאפייני השינוי ולכל מה שהם מחייבים בבחינה מחודשת של תפיסתם, הם מנסים להקטין את משמעות הטלטלה באפגניסטאן. מספרים ש״אין נסיגות שמחות״, ״אין נסיגות שמצטלמות טוב״. ובכל זאת, בלי לתת מקום למבט של ספק, מציגים את הנסיגה האמריקאית ואת הנסיגות אליהן הם מייחלים, כהכרח תבוני. לרגע לא מתמודדים עם ההיסט התהומי הנפער בין שאיפותיהם לבין המציאות במגמותיה המאיימות.
מכאן מתחיל הבירור במשמעויות הניצחון הטאליבני באפגניסטאן בהשלכותיו למצבה של מדינת ישראל. הבירור הזה חייב להיערך גם מול הממשל האמריקאי למול המגמות שהוא ממשיך לבקש במזרח התיכון. מגמות אלה, הושתתו מראשיתן על ההגמוניה המעצמתית של ארה"ב שהתגבשה והתחזקה עם קריסת בריה"מ. על כך התבסס ראש הממשלה יצחק רבין בנטילת הסיכונים שהיו כרוכים בכניסתו לתהליך אוסלו.
באותן שנים, שבהן נכנסה מדינת ישראל לתהליך אוסלו, העולם נראה כמתפתח לקראת סדר גלובלי יציב. הערבים היו באותה עת בתודעת משבר ונחיתות, שהועצמה ביותר לאחר הניצחון האמריקאי על עיראק במלחמת המפרץ הראשונה, בחורף 1991. ביטויי העליונות האמריקאית נכחו אז, לא רק בממד הטכנולוגי, אלא גם ביכולת הנהגת צבא הקואליציה, שכלל גם כוחות משלוח ערביים: מצריים, סעודיים וסוריים. גם יאסר עראפת וגם המלך חוסיין, שתמכו בסאדם חוסיין נשיא עיראק, נקלעו לאחר תבוסת צבא עיראק במלחמה, למצב משברי. אלה היו תנאיי התודעה שחוללו את תהליך אוסלו.
מאז הכול השתנה
עוצמתה המעצמתית של ארה"ב הלכה ונחלשה; ואילו רוסיה חזרה למלא תפקיד אקטיבי רב השפעה. מלחמות קטנות ומתמשכות פרצו ברחבי העולם, בהגיון חדש שמערער את הסדר העולמי. כוחות אסלאם ראדיקליים - מאפגניסטאן ועד תימן, סוריה ולוב - למדו כיצד, למרות נחיתותם ודווקא בכוח נחיתותם, מצוי בידיהם פוטנציאל לחימה היכול לשבש לאין קץ את מגמת היציבות שהמערב כה זקוק לה. דווקא איראן המהפכנית, במעורבותה האזורית, מיטיבה למצות את פוטנציאל ההזדמנויות החדש.
ניצחון הטליבאן, מוסיף נדבך משמעותי לאמונת המאמינים האסלאמיים ביכולתם להיאבק ולהביס במערכה גם את המעצמה האמריקאית. האירוע הזה צריך ללמד את המערב על מגבלותיה של בשורת השגשוג הגלובלית, שאינה יכולה להחליף חלומות דתיים ולאומיים. בתנאים אלה, תשתית היסוד למגמת ההסדרים האמריקאית, הולכת ונשמטת. בתוך כך, נדרשת כמובן, בחינה מחודשת למכלול הנחות היסוד לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, בהיגיון החלוקה לשתי מדינות. בביקורו הקרוב של ראש ממשלת ישראל בוושינגטון, כדאי שיזכיר כי העולם בו פעלו יצחק רבין והנשיא קלינטון באופק הציפיות של הסכמי אוסלו פשוט אינו קיים יותר.
[בתמונה: מימין - יצחק רבין, איתן הבר וביל קלינטון בוושינגטון. צילום: אבי אוחיון, לע"ם]
[לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אפגניסטן ועוללותיה, לחצו כאן]
