עודכן ב- 18 בספטמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון, העוסק בסוגי בריתות במקרא. למאמר האחר:

• אבי הראל: סוגי בריתות במקרא.

*  *  *

בפרשת כי תבוא, מופיע הציווי של משה בדבר הקמת אבנים ומזבח בהר עיבל, כדלקמן: "וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הָעָם לֵאמֹר:  שָׁמֹר, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם, וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד, וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בְּעָבְרֶךָ:  לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי-אֲבֹתֶיךָ, לָךְ, וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד, וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת-מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים, וְאָכַלְתָּ שָּׁם; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בַּאֵר הֵיטֵב" [1].

[לקובץ המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

[בתמונה: מבט מהאוויר על מזבח יהושע בהר עיבל. ברקע נראים הרי השומרון. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יונתן (שטובי) בלומנטל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

במקביל, קיימת מסורת בספר יהושע, המספרת על הקמת מונומנט אבנים בגלגל: "וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן-הַיַּרְדֵּן--הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ, בַּגִּלְגָּל" [2], מסורת השייכת כנראה לשבט בנימין [3]. מסורת אחרונה זו, מדמה את יהושע למשה, היות וגם משה הקים מונומנט דומה:" וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר; וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" [4].

בספר מלכים אנו מוצאים מסורת נוספת בדבר הקמת מונומנט של תריסר אבנים, הפעם אצל אליהו:" וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, כְּמִסְפַּר, שִׁבְטֵי בְנֵי-יַעֲקֹב--אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וַיִּבְנֶה אֶת-הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ, בְּשֵׁם יְהוָה; וַיַּעַשׂ תְּעָלָה, כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע, סָבִיב, לַמִּזְבֵּחַ" [5]. מסורת זו על אליהו מראה את הקשר בינו לבין משה. פעולותיו של אליהו טבועות בחותם של המספר שנים עשר, מספר המסמל בכל המסורות האמורות את עם ישראל על שבטיו.

נחזור למסורת אודות יהושע. לפי המסופר בהמשך, האבנים ישמשו כאות מוחשי המעיד על הנס של בקיעת הירדן ומעבר בני ישראל בו. היבט נוסף לאבנים אלה הוא ההיבט החינוכי, שאם הבנים ישאלו בעתיד מדוע הוקם מונומנט שכזה יספרו להם את אשר נכרתו מי הירדן מפני ארון ברית ה', עובדה שאפשרה את מעבר בני ישראל. שאלת הבנים בספר יהושע, משיבה אותנו לסיפור יציאת מצרים, לשאלת הבנים אודות זבח הפסח:" וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם:  מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ" [6].

הייחוס של מסורת בניית מונומנט האבנים, שייך לשבט בנימין, היות שמהגלגל יצא אומנם צבא ישראל למלחמה, אולם הקרבות המתוארים השייכים לבסיס המוצא האמור, מתנהלים בשטח נחלת בנימין – יריחו, העי, גבעון ואיילון:" וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, כִּי-לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ--כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ, כֵּן-עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ; וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן, אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיִּהְיוּ, בְּקִרְבָּם. וַיִּירְאוּ מְאֹד--כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן, כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה; וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן-הָעַי, וְכָל-אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, אֶל-הוֹהָם מֶלֶךְ-חֶבְרוֹן וְאֶל-פִּרְאָם מֶלֶךְ-יַרְמוּת וְאֶל-יָפִיעַ מֶלֶךְ-לָכִישׁ וְאֶל-דְּבִיר מֶלֶךְ-עֶגְלוֹן--לֵאמֹר   עֲלוּ-אֵלַי וְעִזְרֻנִי, וְנַכֶּה אֶת-גִּבְעוֹן:  כִּי-הִשְׁלִימָה אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְאֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם מֶלֶךְ-חֶבְרוֹן מֶלֶךְ-יַרְמוּת מֶלֶךְ-לָכִישׁ מֶלֶךְ-עֶגְלוֹן--הֵם, וְכָל-מַחֲנֵיהֶם; וַיַּחֲנוּ, עַל-גִּבְעוֹן, וַיִּלָּחֲמוּ, עָלֶיהָ וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר, אַל-תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ:  עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה, וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ וְעָזְרֵנוּ--כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ, כָּל-מַלְכֵי הָאֱמֹרִי יֹשְׁבֵי הָהָר וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן-הַגִּלְגָּל, הוּא וְכָל-עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ, וְכֹל, גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל" [7].

הר עיבל עצמו נזכר במקרא שלוש פעמים, פעמיים בספר דברים ופעם אחת בספר יהושע. יש המזהים אותו עם הר שכם כפי הנזכר בפפירוס אנסטסי (המאה ה – 13 לפני הספירה), ברם, התיאורים השונים, כולל המסורת שהייתה בידי יוסף בן מתתיהו וחז"ל, לא מותירים ספק בקשר למיקומו המדויק. המדובר בג'בל אצלמיה שמצפון לשכם, גובהו 940 מטר מעל פני הים, וממנו נשקף נוף למרחקים [8].

[בתמונה: צילום אוויר של גלגל ארגמן ליד מושב ארגמן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Adam Zartal אדם זרטל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

האם הטקס האמור הוא חידוש ברית סיני? ואם כן מדוע צריך טקס נוסף שכזה?

כאשר אנו קוראים את הפסוקים בפרשתנו אנו למדים כי המדובר כאן בטקס כינונו של עם ישראל כעם ה', עם כניסתו לארץ המובטחת. דא עקא, שגם בברית סיני המוזכרת בספר שמות התקיים טקס כינונו של עם ישראל לרגלי הר סיני. ברם, בניגוד לנאמר בספר שמות, לפיה ניתנו לבני ישראל דברי ה', הם נכתבו בספר הברית שהוקרא באוזני העם:"  וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" [9], בספר דברים יש הפרדה ברורה בין עשרת הדיברות שניתנו בסיני, לבין יתר דברי התורה שנמסרו לבני ישראל בערבות מואב:" וְזֹאת הַמִּצְוָה, הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, לְלַמֵּד אֶתְכֶם--לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" [10].

בני ישראל הפכו לעם רק לאחר שהם קיבלו את תורת ה', תוך התחייבות בשבועה למלא אחריה. לפי ספר דברים הדבר קרא רק בערבות מואב:" הַיּוֹם הַזֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֺתָיו" [11].

טקס כינון עם ישראל לפי ספר דברים כולל שני שלבים. האחד – הכרזה על הברית בין העם לה', והשני – הקמת האבנים בהר עיבל, כתיבת דברי התורה עליהם והקמת מזבח שם. טקסי כינון שכאלה היו נפוצים אצל היוונים, כאשר הם הגיעו להתנחל במקום חדש. באותו טקס הם כרתו ברית עם האל אפולון, והיו משמיעים ברכות וקללות למפירי הברית הזאת. בנוסף הם נהגו להקים מצבות אבן ולכתוב עליהן את דברי הברית עליהם התחייבו.

אחרית דבר

בפרשת כי תבוא, מתואר הציווי של משה בדבר הקמת אבנים ומזבח בהר עיבל. מסורת דומה מופיעה גם בספר יהושע, אולם לפי דעת חוקרים רבים, המסורת המופיעה בספר יהושע מקורה בשבט בנימין, היות ולפי מה שמסופר אחריה, הקרבות על הארץ החלו ונערכו בשטח נחלת בנימין. האם הטקס בפרשתנו, ההופך את בני ישראל לעם הוא טקס המשך לברית סיני?

כאשר אנו בוחנים את הטקס בספר דברים, רואים אנו כי הוא מפריד הפרדה ברורה בין עשרת הדיברות, שניתנו בברית סיני, לבין שאר דברי התורה שנמסרו לבני ישראל בערבות מואב. לפי תפיסה זו, בני ישראל נעשו לעם רק לאחר קבלת כל התורה כולה, כך שהטקס בספר דברים איננו חזרה על הטקס במדבר סיני אלא טקס בפני עצמו, שרק ממנו ואילך בני ישראל הפכו לעם ה'.

[בתמונה: מבט עילי על מזבח יהושע בהר עיבל. ניתן לראות היטב את תבנית המזבח ואת הכבש שדרכו עולים למזבח. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יונתן (שטובי) בלומנטל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[לאוסף המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת כי תבוא.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת כי תבוא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/9/19.

[1] דברים, פרק כ"ז, פסוקים: א' – ח'.

[2] יהושע, פרק ד', פסוק כ'.

[3] עולם התנ"ך, דברים, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמודים: 205 – 206.

[4] שמות, פרק כ"ד, פסוק ד'.

[5] מלכים א', פרק י"ח, פסוקים: ל"א – ל"ב.

[6] שמות, פרק י"ב, פסוקים: כ"ו – כ"ז.

[7] יהושע, פרק י', פסוקים: א' – ז'.

[8] אנציקלופדיה מקראית, כרך ו', עמודים: 183 – 184. לעניין החפירות הארכאולוגיות במקום, וזיהוי המזבח במקום, ראה – אבי הראל, המזבח בהר עיבל והאמינות ההיסטורית של המקרא, ייצור ידע, אוגוסט 2019.

אדם זרטל, עם נולד, הוצאת ידיעות אחרונות. 2004.

יואל בן נון, המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח, בתוך: זאב ח. ארליך (עורך) לפני אפרים בנימין ומנשה, עפרה תשמ"ה, עמודים: 162-137.

[9] שמות, פרק כ"ד, פסוק ז'.

[10] דברים, פרק ו', פסוק א'.

[11] שם, פרק כ"ו, פסוקים: ט"ז – י"ח.