[בתמונה: לא לומדים לקח; ואין גם שכל להצטער... התמונה היא צילום מסך]
[המאמר ראה אור לראשונה בבלוג של יורם אטינגר. הוא מופיע כאן באישור המחבר. לגישה לבלוג של יורם אטינגר לחצו כאן]
יורם אטינגר הוא מומחה ביחסי ארצות הברית-ישראל, כיהן בעבר כציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית.
[בתמונה משמאל: יורם אטינגר בעת הרצאה. טקסס, מאי 2011. התמונה היא נחלת הכלל]
* * *
אדוני ראש הממשלה,
האם בביקורך בוושינגטון תטשטש את את עמדותיך השורשיות על עתיד יו"ש, כדי לזכות בנוחיות מדינית ופופולריות פוליטית קצרי-טווח, או תקדם עמדות אלו בנחישות שתחשוף חילוקי דעות נוקבים עם הנשיא ביידן, אך תזכה אותך ואת ישראל בהערכה אסטרטגית ארוכת טווח?
רה"מ יצחק שמיר נקט בדרך השנייה, כאשר הדף לחצים ופיתויים, והציג למארחיו בוושינגטון את עמדותיו ללא כחל וסרק. הוא זכה לקיתון ביקורת חריפה מהנשיא בוש ומזכיר המדינה בייקר, אבל בתקופתו שודרגו שתופי הפעולה בין ישראל לארה"ב בהיקף חסר-תקדים, מכיוון שארה"ב מעריכה שותף מונחה-עקרונות, אמין, המסוגל להדוף לחצים, גם אם אינו מאמץ את עמדותיה בסוגיה הפלסטינית.
בהנחה שתפעל לקידום – ולא לטשטוש – עמדותיך השורשיות על עתיד יו"ש, מן הראוי שתדגיש את העובדות הבאות במפגשיך עם הנשיא ביידן, מזכיר המדינה בלינקן, היועץ לביטחון לאומי סאליבן, מזכיר ההגנה אוסטין ומנהיגי בית הנבחרים והסנאט (ובמיוחד חברי וועדות ההקצבות):
- המציאות הבינערבית ההפכפכה, שלא חוותה דמוקרטיה ודו-קיום בשלום בינערבי ב-1,400 השנים האחרונות, יחד עם ההתנהלות הפלסטינית שקדמה ל-1967 (כולל הזדהות שיטתית עם אויבי ארה"ב, חינוך לשנאה, הסתה וטרור אנטי-ערבי ואנטי-יהודי), מבהירים שהקמת מדינה פלסטינית תביא להקמת מיני-אפגניסטן או מגה-עזה על רכסי יו"ש, השולטים על 80% מאוכלוסיית ותשתיות ישראל ב"מותניים צרות" של 14 ק"מ בין טול כרם לנתניה (קצר יותר מהמרחק בין איצטדיון RFK ל"מרכז האומנויות על שם קנדי" בעיר וושינגטון). כלומר, מדינה פלסטינית תהווה סכנה קיומית, ברורה ומיידית לישראל חסרת העומק-האסטרטגי, ולכן שליטת ישראל על רכסי יו"ש הוא תנאי-הכרחי לקיומה.
- מדינה פלסטינית תיפגע באינטרס ארה"ב, כפי שמלמדת ההתנהלות הפלסטינית במישור הבינערבי, שהפכה את הפלסטינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור וכפיות-תודה בעיני מדינות ערב. לגבי דידן, מדינה פלסטינית תהייה פורעת-חוק, תחבור לאויביהן (כגון "האחים המוסלמים", איראן ותורכיה), ותעניק דריסת רגל לרוסיה וסין. לכן הן מגבילות את תמיכתן לפלסטינים למישור המילולי ולא המעשי. לדוגמא, בטקס החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן באוקטובר 1994 הבהירו ראשי הצבא הירדני לעמיתיהם הישראלים שהקמת מדינה פלסטינית תביא להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי, ובעקבותיו להפלת משטרים פרו-אמריקאים בחצי האי ערב.
- אין שחר לטענה שהיפרדות ישראל מרכסי יו"ש – שהם ערש ההיסטוריה, הדת והתרבות היהודיים, ונכס ביטחוני חסר תחליף – היא תנאי לשמירת הרוב היהודי בישראל. בניגוד לתובנה המקובלת, אין "פצצת זמן דמוגרפית ערבית", יש תנופה דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים, והתמערבות דרמטית של הדמוגרפיה הערבית בכל המזה"ת, כולל יו"ש ו"הקו הירוק". הרוב היהודי בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" נהנה מרוח גבית של פריון ומאזן הגירה.
[איך מגנים על מישור החוף? התמונה היא צילום מסך]
- שליטת ישראל ברכסי יו"ש ורמת הגולן משדרגים את כוח-ההרתעה הישראלי, המקדם את יציבות האזור, מהווה נכס ביטחוני למשטרים ערבים פרו-אמריקאים מול אויבים קיומיים משותפים, ותורם למעמד ישראל כמכפלן-עוצמה ייחודי של ארה"ב. נסיגה מרכסי יו"ש תהפוך את ישראל מנכס – לנטל – אסטרטגי.
- ככל שארה"ב מצמצמת נוכחות צבאית במזה"ת – המהווה מוקד עולמי של הפקת נפט, נתיבי סחר בינלאומי (אסיה-אירופה), טרור בינלאומי, והפצת טכנולוגיות צבאיות בלתי-קונבנציונליות – כן עולה משקלה של ישראל שאינה רוצה – בניגוד לנאט"ו, דר' קוריאה ויפן – בנוכחות צבא ארה"ב בשטחה.
- שמירה על היתרון האיכותי הצבאי של ישראל היא אינטרס משותף לארה"ב וישראל, המהווה מעבדה ייחודית בתנאי-קרב של התעשיות הביטחוניות והכוחות המזוינים של ארה"ב. לדוגמא, השימוש המבצעי הישראלי במאות מערכות לחימה אמריקאיות מביא לאלפי לקחים התורמים לשדרוג איכות המוצרים האמריקאים (לדוגמא, כ-700 שדרוגים במטוס הקרב 16-F), לגידול ביצוא הביטחוני האמריקאי, לחיסכון של עשרות שנים במחקר ופיתוח ולהרחבת התעסוקה – בוננזה של מיליארדי דולרים העולה בהיקפה על סיוע החוץ השנתי המוענק לישראל. כמו כן, צבא ארה"ב מבסס חלק ניכר מגיבוש תורות הלחימה על תקדימים והדרכה של צה"ל (לדוגמא, לוחמה בטרור ובשטח בנוי).
ככל שמתבסס יתרונה האיכותי של ישראל, כן משתדרג כח ההרתעה שלה, וכן קטנה הסכנה להתפרצות טרור ומלחמה מקומית העלולה להפוך לאזורית עם מעורבות בינלאומית.
מאמר מעניין.
לדעתי הצגת החלופות כ"או זה או זה" מטעה. ניתן ורצוי לדעתי להביע דעה נחרצת וברורה אך יחד עם זה להציג תנאים קונקרטיים חדים אך ריאליים שיאפשרו שינוי עמדתי כלשהו בכיוון הרצוי גם לצדדים ושותפים רלונטיים.
עמדה נחרצת מנוגדת לחלוטין אינה בהכרח ערובה להערכה אסטרטגית גדולה. לפעמים היא נתפסת כנוקשות שרירותית ויוצרת עוינות וניכור הפוגעים בתדמית העוצמה הלאומית גם פנימה וגם החוצה קרי: במישור הבינלאומי.