[בתמונה: פעם לא הזכירו בכלל את העורף, היום אין חזית אחרת! תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי a_m_o_u_t_o_n לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן]

דן רוגל (ראו תמונה משמאל) הוא מבכירי תעשיית פיתוח הנשק בישראל - רפא"ל ותע"ש - שזכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל.

יזם ועמד בראש קבוצה גדולה של אנשים שפיתחה והכניסה לשימוש הצבא מספר מערכות לחימה ראשיות.

בתע"ש, שימש מהנדס מערכות ראשי, ועסק בפתוח טנק חדש (אוגדה לתורכים).

בשעתו, בחש"ן, היה ראש צוות לקחי חש"ן מלחמת יום הכיפורים

בשנים האחרונות, הוא מעורב רגשית עם עמותת "מגן לעורף", שמנסה כבר שנים רבות, וללא כל הצלחה, לגרום להכנסתו לשימוש של הסקייגארד, לייזר רב עוצמה של החברה האמריקאית נורתרופ גרומן כמיירט של רקטות וטילים בליסטיים.

*  *  *

"שומר החומות" הייתה סימולציה ב 1:10 של המלחמה שתהיה נגד האויב הצפוני. עשינו אותה באדיבות חמאס, והיא מתבטאת בגודל השטח, במספר הרקטות שנורו עלינו ובמספר המשגרים. חמאס וג'יהאד ירו כ- 4000 רקטות, מרעננה עד באר שבע.

שימו לב לשינוי הפרדיגמה: היום, מלחמה בשבילנו היא בעצם רק נגד רקטות וטילים שיורים עלינו! וזה ממש לא מה שהיה כשהקימו את צה"ל... וממש גם לא מה שאליו צה"ל מתכונן ומתאמן היום!

[להרחבת המושג: 'סימולציה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי SpaceX-Imagery לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

מצידנו, חיל אויר, כשהוא ממצה לבטח חלק מירבי מיכולתו נגד מטרות קרקעיות, עם כ- 2000 גיחות, כ- 200 מטוסים באוויר ביממה, הטיל כ- 6000 חימושים מדויקים (250-1000 ק"ג האחד) כשאין בשמי הרצועה אפילו רמז לנ"מ.

כ85%  מהרקטות שחמאס וג'יהאד שיגרו יורטו על ידי כיפת ברזל (הוצאה של כ- 500 מיליון דולר).

תוצאת הסימולציה: אחרי 11 ימי ולילות לחימה, עזה אמנם נראית כמו אחרי רעידת אדמה; אבל, לאויב זה כלל לא מזיז והם ממשיכים לירות רקטות כאילו לא היה שום דבר! לכן, אפשר להגיד בפה מלא שחיל אוויר לא עמד במשימה; לעומת כיפת ברזל שעמדה גם עמדה, אבל, כמעט מיצתה את יכולותיה!

אז מה אנחנו לומדים מהסימולציה לגבי התרחיש האמתי (חיזבאללה, חמאס, איראן)? להפנים, שכל בעיה תהיה פי 10 יותר גדולה!

• שאי אפשר לנצח את הרקטות (ז"א את המלחמה) עם חיל אוויר;
• שאי אפשר לנצח את הרקטות עם כיפת ברזל לבדה;
• אבל, אפשר לנצח את הרקטות והטילים, לבטח את מרביתם, בדרכים אחרות. זאת, על ידי שננצל את היתרונות העצומים שיש לישראל, בעיקר, ודווקא, בפתוח וייצור טילים. מכל המינים, לכל סוגי המטרות מכל סוגי המשגרים.

אני מציע להקים במהירות אוגדת טילים עצומה. אפשר לפתח במקביל במספר תעשיות, מספר טילים, ולכסות בבת אחת את מגוון המטרות והטווחים שצריכים. חשוב מאד לדעת, שלצורך הוצאת משגר משימוש, מספיק רש"ק קטן! לדוגמה, כמו בטיל נ"ט, לא צריך 250 ק"ג...

ועוד אני מציע, אולי עדין לא מאוחר, לבנות בארץ מערכת לייזר רב עוצמה ולשלבו בתוך מערכת כיפת ברזל. וכשאני אומר רב עוצמה אני מתכוון לליזר עם הספק של 1000 קילוואט ולא ל"צעצועים" של 100 קילוואט, אפילו שהם מכונים "רב עוצמה"...

[בתמונה: להקים במהירות אוגדת טילים... טיל האקסוסט הצרפתי. התמונה באדיבות חיל הים האמריקני]

כישלון הקונספציה

לפני כשלוש שנים, כתבתי והתפרסם (מאד) מאמר בשם "קונספציות - יוה"כ ומצפון תיפתח הרעה" שם הראיתי, ובהרחבה איך בעצם לא למדנו מאז דבר... ואני רוצה לחזור אל הענין הזה עכשיו, אחרי שעברנו, שוב, עוד סבב, הפעם ב"שומר החומות", ושוב ארצה להראות, בעצם את אותו דבר, ובעיקר, להראות שאנחנו לא לומדים. ושהחיזבאללה והחמאס דווקא כן. ובטח תהיינה לי גם כמה מחשבות נלוות.

[לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [למאמרו של דן רוגל: 'קונספציית יום הכיפורים – מצפון תיפתח הרעה', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

ובכן, החמאס, בראותו את מצוקותינו בקבלת החלטות, החליט לעזור, ועשה לנו תרגיל סימולציה אדיר. הוא עשה לנו תרגיל, באש חיה ובקנה מידה של 1:10, כזה שמדמה בקנה מידה את מה שיקרה לנו במלחמה מול החיזבאללה!

שימו לב למספרים –

שטח רצועת עזה הוא כ- 500 קמ"ר. רצועה צרה עם ים לכל אורכה המערבי ועם "חומה סינית" (מעל ומתחת לקרקע) במזרחה. שטח לבנון כולה הוא 10,000 קמ"ר, כשהחלק שמעניין אותנו, חלקה הדרומי, כמחצית, היינו 5,000 קמ"ר היינו פי 10 מזה של רצועת עזה. ולמה השטח כ"כ חשוב, כי הוא קובע את צפיפות המטרות. בעזה, כל פגיעה הורסת משהו....

מספר הרקטות המשוער שהיה לחמאס לפני התחלת מבצע שומר החומות היה כ- 10,000. מכל המינים והגדלים והטווחים. אף רקטה לא נמצאת חשופה. או שהיא באיזה בונקר תת קרקעי, או שהיא כבר על המשגר, מוכנה לירי (מרחוק כמובן – מרימים לזווית ההגבהה ומשגרים), כשהמשגר אף הוא מוסתר. אומרים שהמשגרים ממוקמים בין "בלתי מעורבים", קרי, בתי מגורים, מסגדים, בתי ספר. זה חשוב, כמו שעוד נראה. אני מעריך יחס של 1:4 בין רקטות ומשגרים, היינו 2500 משגרים. אין לחמאס, למיטב ידיעתי משגרים ניידים.

מספר הרקטות של חיזבאללה מוערך בכ- 200,000, פי 20 יותר מאשר לחמאס. גם חיזבאללה מטמין את הרקטות שלו ואת המשגרים הקבועים שלו במתחמים חפורים משוכללים. גם להם יש כנראה את ה'מטרו' שלהם, זה התחיל כבר במלחמת לבנון השניה (לפחות) במתחמים שנקראו 'שמורות טבע', למי שמכיר. יש לחיזבאללה גם מאות, או אלפים של משגרים רבי קנים (20+) על משאיות גדולות, ואני מניח שגם הן מוסתרות ומוגנות טרם השימוש. אם נשתמש באותו יחס של משגרים לרקטות, נמצא שיש בלבנון, לפחות 25,000 משגרים, וואללה, פי 10 מאשר לחמאס...

רק בצפיפות האוכלוסייה אין לרצועת עזה מתחרים, בכל העולם. אומרים. 2 מליון איש ב 500 קמ"ר.... בלבנון יש 6 מיליון איש על 10,000 קמ"ר...

אוקי. אז הראיתי איך המספרים היבשים מתאימים די טוב, ואף יותר מזה, לסימולציה של 1:10 שתדמה לחימה ביננו ובין חמאס/חיזבאללה. אז מה אפשר ללמוד מזה? או לפחות מה אני לומד?

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

[בתמונה: מספר הרקטות של חיזבאללה מוערך בכ- 200,000, פי 20 יותר מאשר לחמאס. התמונה : אל מנאר]

אני עובר מהמספרים היבשים אל הנתונים ה'רטובים' והחמים

את החלק הארי של הלחימה עשה בעצם חיל אוויר. אני מעריך (מתוך כל מיני המספרים שהתפרסמו לבקרים), שבכל יממה הסתובבו מעל הרצועה, ביום ובלילה, כ- 200 מטוסים שהטילו כל יממה כ- 500 חימושים, סך הכל כ- 2000 גיחות עבור 5000-6000 מטענים, שהם פצצות מדויקות/טילים, במשקלים של 250 – 1000 ק"ג למטען אחד. קרוב לוודאי שגם מסוקי תקיפה השתתפו ב"חגיגה", אני לא יודע פרטים כי שום דבר לא פורסם שאני מכיר. בכל מקרה אני מניח שזה היה רק חלק שולי מהמאמץ הכללי.

את המטרות שחיל האויר תקף, אני מחלק לשני סוגים, אלו שלדעתי הם שקובעים את פני הלחימה. "תשתיות" ו"משגרים".

• ב"תשתיות", אני כולל את המטרות שיש להן שטח גדול (מפעלים, מחנות, מפקדות, מנהרות, בנינים, מתקנים...) ושלצורך השמדתן צריך ראש קרבי גדול. וכמה שיותר גדול – יותר טוב. אני מעריך ש50 אחוזים מהגיחות הוקדשו לענין הזה. אני לא יודע להגיד מהי התרומה של זה לכלל המבצע. אני גם לא יודע איך מודדים התועלת אך בטח שזה לא ניצח שום מלחמה, אבל, זה מצטלם טוב ואלו הן התמונות שאותן לא מפסיקים לראות בטלביזיה...
• ב"משגרים", אני מתכוון לאותן עמדות בהן יודעים שחבויים משגרים, בשאיפה כמובן שהרקטות עדין עליהם. ידיעת המיקום מראש זוהי כמובן עבודת הנמלים המתמשכת של המודיעין על כל שלוחותיו. ואני מניח שהמיקום של, נאמר, מחצית המשגרים היה ידוע מראש.

אני רוצה לציין בהקשר הזה, שידיעת מיקום משגר בדיעבד, זאת אומרת מיד עם השיגור, ידועה באופן מידי עם התרוממות הרקטה הראשונה! ובדיוק גדול מאד. מי שמבין איך כיפת ברזל פועלת, מבין, ואין צורך להיכנס לפרטים.

עכשיו, שימו לב לקביעה הבאה (שלי): לצורך הוצאת משגר מפעולה, זאת אומרת למנוע ממנו את יכולת השיגור, מספיק בעצם רימון יד בתוכו... זה מספיק בשביל להוציא את מערכותיו משימוש וקרוב לוודאי שזה גם יגרום לפיצוצי שרשרת נלווים. אם כזאת היינו יודעים לעשות, היינו גם מנטרלים את ה"כח" שמתווסף לעמדת השיגור כשהיא ממוקמת בין ובתוך "בלתי מעורבים"!

[הכרזה: ייצור ידע]

אבל, למרות שכך הדבר, אין לחיל אויר חימושים כאלו קטנים למטוסים! דווקא יש טילים קטנים למסוקים, אבל אני לא חושב שעושים בהם שימוש המוני כמו במטוסים. לכן, לפי מה שאני (ידעתי), הפצצות המדויקות הכי קטנות הן במשקל 200-250 ק"ג... והן מפילות "את הבית על יושביו", ללא כל צורך, ובמחיר עצום! תוסיפו כמובן את עלות הגיחה.

והשורה התחתונה, אם תרצו, היא -

במהלך כל 11 ימי הלחימה שהיו, החמאס והג'יהאד ירו כ- 4000-3000 רקטות על ישראל, מרעננה ועד באר שבע, ישראל יירטה כ85% מהן על ידי כ- 5000 טילי כיפת ברזל (שהן כ- 500 מליון דולר). אני לא יודע כמה מהן נשארו עדין במחסנים (לימי לחימה נוספים) ובכמה זמן ממלאים אותם (את המחסנים) שוב.

החיים בחלקה הדרומי של המדינה שובשו לחלוטין. והעיקר, ובוודאי שהכי חשוב, חמאס וג'יהאד המשיכו לשגר רקטות (ופגזי מרגמה) עד השניה האחרונה כאילו לא עשינו להם כלום! רצועת עזה אמנם נראית כמו אחרי רעידת אדמה, אבל אותנו זה לא מענין וגם את חמאס לא...

אז מהן המסקנות? כלומר, מהי ההשלכה למקרה האמיתי, זה המדבר על עימות כולל, צפון ודרום גם יחד או אפילו צפון בלבד (כאמור, איום פי 10 יותר גדול)?

ובכן, זה נורא קצר ופשוט: כואב עד כמה שלא יהיה, זו עוד קונספציה שהלכה לעולמה, זו הקונספציה, שאפשר לנצח מלחמות רק עם חיל אוויר, יהה הוא גם הכי טוב בעולם. וראינו את זה באכזריות אפילו במודל שהוא פי 10 יותר קטן מהמודל הצפוי!

[התמונה המקורית: דובר צה"ל. הכרזה: ייצור ידע]

דבר נוסף שלמדנו הוא, שיש משמעות יוצאת דופן להתגוננות, משמעות שלא היינו מודעים למלוא עוצמתה עד היום, (וזו אגב עוד קונספציה שהלכה לעולמה). אבל, באותה הזדמנות גם למדנו, שכיפת ברזל, למרות עוצמתה, היא, ולמרות נפלאותיה, טובה רק לתנאי העימות הקטן הזה. במקרה של עימות פי 10 יותר גדול היא לא תספיק, וזאת, בהמעטה, ובלי להזכיר בכלל שסביר שהיא תהיה בין הראשונים להיפגע מטילים מדויקים.

לפני שאני ממשיך, אני רוצה להגיד ולהדגיש את מה שאמרתי עד עכשיו, רק במילים אחרות ויותר בוטות, כך – וזה השינוי המובהק של הפרדיגמה!

'מלחמה', בטח מתחילת העשור הזה וגם בעתיד, היא לא מה שהיתה פעם. מלחמה בשבילנו היום היא רק בהתמודדות נגד רקטות או טילים, ולא שום דבר אחר! ו"יד על הלב", לא עשינו "לטובת" המלחמה הזאת שום דבר. לא אימונים, לא תורת לחימה לא הצטיידות!!! חוץ, מכיפת ברזל... וגם, חיל האויר שלנו, הכי משוכלל שיש, הכי מושקע שיש, כשל במשימתו לנצח את המלחמה הזאת וגם את השתים או השלש הקודמות.  ושימו לב איך הקונספציה קרסה.

אז מה אני מציע לעשות "לטובת" התמודדות בקנה מידה אמיתי, במלחמה שתבוא מול חיזבאללה, אירן וחמאס?

אני לא קצין קרבי, ואין לי גם נסיון צבאי ששווה להזכיר. יש לי רק את הנסיון שלי בפיתוח מערכות לחימה. 40 שנה. הרזומה שלי לא סודי, וזה מספיק, בשביל שאוכל להציע את הדבר הבא:

ואני מציע שני דברים:

הדבר הראשון, הוא לא דבר חדש, אבל לא דיברו עליו כל כך הרבה, בטח לא כמו שדיברו על דברים אחרים, ובטח לא אמרו את מה שאני תיכף אגיד. אני מדבר על בנית כח עצום, משפחה של טילים מדויקים וייעודיים!

למי שלא שם לב, ישראל היא מעצמה עולמית בפתוח וייצור של טילים מדויקים. חוץ מארה"ב ואולי רוסיה, אין אף מדינה בעולם שיש לה את היכולות האלו ושגם מפתחת ומייצרת כמות ענקית וגם מוכרת לכל העולם. יש לנו טילים נגד מטוסים ונגד טנקים ונגד אניות ונגד טילים ונגד ביצורים... משגרים את הטילים שלנו ממטוסים, מאניות, ממשגרים קרקעיים, ממשגרים אישיים, מטנקים, מנגמשים... הדיוק המדהים של פגיעת הטילים שלנו מתבסס על סנסורים מכל תחומי הפיסיקה, ולא אפרט, אנחנו מפתחים ומייצרים את הכל בארץ, הכל!

אז מה (שגם) אני מציע זה להקים בצה"ל, מיד, חיל טילים! ועוד אני מציע להקים מיד מטה שיגדיר נגד איזה מטרות רוצים לירות את הטילים, להחליט על סדר העדיפות ביניהן ולהתחיל לעבוד על זה.

[בתמונה: חיל טילים עכשיו! צילום: KCNA KCNA]

להערכתי, הנסיון והתשתיות שיש בארץ הם עצומים ותוך שנתיים שלוש יהיה כבר מערך מוכן. כמה תעשיות יכולות וצריכות לעבוד על כמה טילים במקביל.

הערת אגב סופר משמעותית: לטילים שלנו לא צריך להיות רש"ק גדול במיוחד והם יכולים להיות מהירים מאד, הרבה יותר מהירים מהרקטות התוקפות. זה יכול לאפשר פגיעה במשגר היורה עוד לפני שסיים לירות את כל המחסנית שלו... זוכרים שמשגר מתגלה מיד עם השיגור הראשון.

וכן, אין צורך לדאוג שחיל אויר יהיה מחוסר עבודה.... יש בטווחים הארוכים מספיק פרנסה....

והדבר השני, שלהבדיל מהראשון, עליו מדברים כבר שנים ארוכות, הוא להוסיף למערך ההגנה האווירית, זאת אומרת להוסיף למערכת כיפת ברזל, מערכת נוספת שתיירט את מה שיגיע מהשמים בעזרת קרן לייזר רב עוצמה. אני כמובן מתכוון למערכת דמוית סקאייגארד שתיוצר בארץ. היא תהיה משולבת עם מערכת הגילוי הקיימת של כיפת ברזל וביחד יוכלו לתת מענה הרבה יותר טוב מזה שייתקבל על ידי הכיפה בלבד.

[בתמונה: מערכת דמויית סקייגארד... המקור: היצרן]

יהיה יומרני מצידי לדבר על מספרים. "הרבה יותר טוב" זה מספיק. אני כן רוצה להדגיש שאני מדבר על לייזר רב עוצמה, ובמספרים, זה לייזר בעוצמה של מגה קילווואטים, וזאת, לעומת "רב עוצמה של 100 קילווואט" שמנסים למכור לנו. אין ספור מאמרים נכתבו ומצגות הוצגו ונאומים ננאמו בנושא הזה, בשנים האחרונות ואין לי מה להוסיף.

[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• דן רוגל (2018), קונספציית יום הכיפורים – מצפון תיפתח הרעה, ייצור ידע, 15/10/18.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי: סימולציה – חיקוי של המציאות העתידית, ייצור ידע, 27/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, ייצור ידע, 12/4/14.