[בתמונה: שוקעים בחול... התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Kevin Dooley לאתר flickr]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות". זהו מאמר דעה פרי עטו.

*  *  *

אדם  נקלע לבור חול טובעני ומנסה להיחלץ ממנו, אך ככול שמרבה בתנועה, כך גוברת שקיעתו. מצידי הבור עומדים אנשי תקשורת וצלמים, דוחקים וצועקים: "נו, תעשה כבר משהו..". זה המצב הכללי של  מדינת ישראל בהתמודדות עם הסוגיה הפלסטינית בכללותה.

עומדים יועצים  ואנשי התקשורת, ומאיצים בממשלה לעשות מעשה, אף שכלל לא בטוח שצריך לעשות בכול רגע נתון. אירוע הבריחה מכלא גלבוע, אכן  הצליח להביך ולהכלים את מדינת ישראל הנחשבת ל"מעצמה הצבאית החזקה ביותר במזרח התיכון", ובתי הכלא לאסירים ביטחוניים, נחשבים לעמידים באופן מיוחד; והוכיחו שזה לא בדיוק המצב. האירוע מתווסף לסאגה הבלתי נגמרת של ההתנהלות הבלתי נתפסת בחדלונה של המדינה מול עזה.

[בתמונה: סאגה בלתי נתפסת של חידלון מתמשך... בית סוהר פדיחה... התמונה שותפה ברשתות החברתיות ע"י עו"ד פנחס פישלר ב- 9 בספטמבר 2021. היוצר אינו ידוע]

רשימת  המחדלים באירוע היא ארוכה באופן מביך. מסתבר, שלנמלטים לא נדרש תחכום מי יודע מה, כדי לצאת משם. גם לא חודשים של חפירה בכפיות או זחילה בצינור הביוב. טמטום החושים הישראלי סיפק הזדמנות קלילה למדי, ונותיר לוועדת החקירה למצות את האירוע במגמת שיפור (יש לקוות...), מלבד המשפט החותם כל ביקורת: "נחדד את הנהלים" המתלווה לכול מחדל.

איך שלא נסתכל, ב"סיבוב" הזה, ידם של הפלסטינים על העליונה. מבחינתם הם חוגגים ניצחון ובצדק. חייליהם נעשו לגיבורים (כפי שגיבורנו נמלטו מהכלא הבריטי בתקופת המנדט). ההצלחה איחדה את כול הפלגים להתנגדות למשטר הציוני הכובש; סימנה, שהדרך היעילה מבחינתם למימוש חזונם, ל"שחרור פלסטין מהנהר ועד לים" היא האלימות, ולא המשא ומתן בדרכי שלום; והגרוע מכול, הפיחה בקרב הפלסטינים את רוח התקווה, שישראל נחלשת, מתעייפת, מותשת; וכי במאמץ נוסף היא תקרוס. על כן הם מוסיפים ומאיימים להחריף את תגובתם נגד הכיבוש.

התגובה הישראלית הראשונית המאוחרת מדי - חרף דיווחי אזרחים בזמן אמת על פעילות חריגה ליד חומת בית הכלא - הייתה סבירה, במאמץ לתפוס את הנמלטים מהר ככול האפשר. אך משעה שהתברר שלא ניתן, והרחוב הפלסטיני המשולהב רק ממתין לפגיעה בנמלטים, כדי לחולל הפגנות זעם מדממות, בכיסוי עיתונאי נרחב; כל מה שישראל תעשה עכשיו, יוציא אותה גרוע עוד יותר מהאירוע (היא תשקע עוד יותר בבור החול...). היא רק  תחמיר את הנזק שכבר נעשה, ואינו בר-תיקון ברגעים אלה. גם אם יתפסו הבורחים או יינזקו, הם ירוויחו עוד נקודות, תגובת הרחוב הערבי תהיה קשה, ולישראל אין מענה.

[בתמונה: כל מה שישראל תעשה עכשיו, יוציא אותה גרוע עוד יותר מהאירוע (היא תשקע עוד יותר בבור החול...). היא רק  תחמיר את הנזק שכבר נעשה, ואינו בר-תיקון  ברגעים אלה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Peter O'Connor aka anemo לאתר flickr]

הדרך היחידה היא אלא 'לבלוע את הצפרדע' בשקט; ללקק את הפצעים בפינת הזירה; להסיג את כול כחות החיפוש; לבטל מחסומים; לא לנסות לחדור לקסבה של ג'נין, המתוגברת בחיילי הג'יהאד האיסלמי; ולחסום כל מעבר פלסטינאים לשטח המדינה, עד להודעה חדשה!

באופן זה ישראל תכבה את פתיל ההשהיה, הקצר מאד, של התגובה הפלסטינית. הנמלטים יהיו בכול מקרה גיבורי השעה. מצב זה יכול להימשך שבוע שבועיים; ובהיעדר נוכחות צבאית ישראלית, צפוי שהרחוב וסוחריו ישובו לשגרה. בינתיים, תעשה ישראל את בדק הבית בכל נושא כליאת הביטחוניים מאז ועד היום; שהוא מקור החרפה ודימוי העליבות הישראלית.  

ושתי הערות לסיום:

• הלהג הבלתי נתפס של התקשורת שלנו מעורר חלחלה: אנו מדווחים לנמלטים בדיוק מי מה וכיצד מחפשים אחריהם, בעזרת "כתבינו בשטח" וראיונות עם אזרחים ישראלים וערבים.
• תמונות מבתי הכלא של  שריפת התאים והובלת  אסירים כפותים רק  מאדירה את הלהט ונחישות הכלואים להתפרע בחסות התקשורת; שלא לדבר על כך שממשיכים לאפשר לאסירים לצפות ברשתות הטלוויזיה הפלסטינית, המעודדת ומסיתה אותם להמשך המאבק, שיעלה לנו בדמים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay; הכרזה - 'ייצור ידע']

בלתי  נתפס!