5 thoughts on “אלי בר און: נקודת התורפה העיקרית של ישראל היא לגיטימיות השימוש בטילים”

1. צה"ל, ומערכת הביטחון. הם האשמים הבלעדיים, למצב אליו הגענו. בזילזול שלהם בנשק הטילים, והרקטות.
   כאשר, לא העמידו בפני ממשלות ישראל, את הסכנה מפני הטילים, וההשלכות הקיומיות שהם מהווים על מדינת ישראל.
   השקיעו וסמכו רק על חיל האוויר, למרות שהוכח שאינו מסוגל, לאורך כל המלחמות והמבצעים ב 30 השנים האחרונות. לעצור את ירי הטילים והרקטות על ישראל.
   התפיסה השמאלנית הפרוגרסיבית השתלטה על צמרת צה"ל ומשרד הביטחון. שמנעו בכוח, את הקמת מערך טילי קרקע-קרקע. כתגובת נגד, בנוסף לחיל האוויר.
   כמו כן, לא עשו דבר, כדי למנוע מהאויב להתחמש בכמויות אדירות כאלה של טילים ורקטות.
   לדעתי, במצב כרגע, איראן לא צריכה נשק גרעיני. יש לה ולתומכים שלה סביבנו, מספיק טילים ורקטות לפגוע בישראל אנושות.
   לכן, אם נרצה, ואם לא. במלחמה כוללת, לא תהיה לנו ברירה אלא, להשתמש בנשק יום הדין.

   הגב

2. ישראל צריכה לתת לאיראן מכה גרעינית שום תקיפה קונבנציונלית לא תעזור לנו.יש להם אלפי טילים ולנו אין מספיק טילי חץ ליירט אותם .אני לא בטוח שלאמירקאים יש פצצה שחודרת הר ותפגע במתקנים האיראנים .

   הגב

3. מכיוון שצה"ל לא ערוך לנטרל את האיום הקשה והדרמטי שיש לנו עם המלחמה הרב-זירתית, הדילמה שתעמוד בפני מקבלי ההחלטות קשה מנשוא.
   המלחמה עלולה להיות עם משמעויות קשות ביותר, ובנוסף גם עם חוסר יכולת להפסיק אותה (להפסיק בכלל ו/או להפסיק בנקודה סבירה מבחינתנו).
   ברגע שהמלחמה תעבור מהעולם של מב"מ למלחמה ישירה, גלויה וכוללת, האסטרטגיה האיראנית תעבור מהכלה (כמו בזירה הסורית היום) אל משיכה לעבר מלחמת התשה בעצימות גבוהה, כלומר מלחמה שיכולה להתמשך על פני שבועות וחודשים.

   זה יהיה נכון אלא אם כן אחד משני התנאים הבאים יתמלאו – ובמיוחד אם יהיה שילוב שלהם:
   1. המחירים שהם ישלמו מדי יום יהיו קשים מנשוא עבור האיראנים (לא רק עבור הלבנונים!) – ולשם לא בטוח שנוכל להגיע.
   2. התמוטטטות ישראלית, ישראל על הברכיים (לאחר המוני הרוגים בעורף ובחזיתות, הרס התשתיות וסמלי השלטון, כיבוש ישובים… חס וחלילה). כלומר, הם ירגישו שהם מיצו את ההשג שלהם פחות או יותר. מאד מקווה שלשם לא נגיע.

   ישראל תצטרך לשקול את השימוש בנשק יום הדין באחד משני המצבים:
   1. התשה – לצורך הפסקת מלחמת ההתשה בעצימות גבוהה, כשאין יותר כלים אחרים לסיומה.
   2. התמוטטות ישראלית מהירה בשטח, כאמור, גם אם לא הגענו לשבועות/חודשים של התשה – כדי לא לסיים את המלחמה במצב נוראי, עם השלכות קשות מבחינות חברתיות ואחרות, ועם הקרנת חולשה שמזמינה עוד תוקפנות בהמשך.

   אני לא מקנא במקבלי ההחלטות.
   הלגיטמציה העולמית (במיוחד של ארה"ב) תהווה שיקול, אך זהו שיקול אחד מתוך כמה, ולא בטוח שהוא צריך להיות השיקול המכריע.
   יותר מכך, אם חו"ח ממדי הפגיעה בישראל יהיו קטסטרופליים, גם אם הממשל בארה"ב יזהיר את ישראל, רוה"מ יכול להעריך בסבירות טובה שגם אם נשתמש בנשק יום הדין, נקבל רמה מסויימת של לגיטמציה בדיעבד. רמה שתאפשר לנו להמשיך לקבל סיוע צבאי ואחר מארה"ב לפחות.

   הדרך המרכזית למנוע או להקטין את הקטסטרופה היא מלחמת מנע יזומה.
   מול האיראנים בהקשר הגרעיני ומול החיזבאללה ועזה בהקשרי הטילים והקרקע.
   אבל את מהלך המנע צריך לנסות לממש בצורה מדורגת, לדחות את הרב-זירתיות ככל האפשר.

   הגב

   • מקורי ומעניין
     אני ממליץ להשקיע את כל שניתן בהגנה אקטיבית מבוססת לייזר, זה האמצעי היחידי שיכול בעלות זולה ובאיכות גבוה להתמודד עם מתקפת טילים נרחבת.
     יש עוד נושאים רבים כגון הגנה פסיבית משופרת ועוד.

     הגב

     • אחד הדברים שמסלימים מלחמה זה מצב בו אם אינך משתמש בנשק שיש בידך אתה תאבד אותו, "יוזאיט אור לוז איט".
       לכן – אם אין תאריך לפתיחת כל החזיתות נגדנו, יום לפני שיוצב הלייזר יהיה היום בו תפתח המלחמה.

       הגב