[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]
"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 23 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות.
תיהנו; ואתם מוזמנים לתרום עוד...
כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]
* * *
כרזות, ראשונה בראש העמוד ושנייה: חיל האוויר ארגון לומד? הצחקתם!
כותב 'פיל בחנות חרסינה':
בחצור יש הצפה גדולה פעם ב- 7.25 שנים בממוצע, דהיינו, אף אחד לא מופתע מזה שיש מים בבסיס. למרות זאת, כל ההצפות הנ"ל הסתיימו בנזקים גדולים לבסיס בהיבטים הכלכליים והמבצעיים. זה, שיש מים בבסיס, לא אמור, אבל מצליח להפתיע את כולם כל פעם מחדש.
המים, אגב, לא אשמים. אלוהימ/ה מוריד גשם; והמים עושים את תפקידם, וזורמים בנחלים מגב ההר אל מוצא הים. ככה זה טבע...
- המאמר הרלוונטי באתר 'ייצור ידע': פיל בחנות חרסינה: משמיציטיס…
[בתמונה: מי לומד בחיל האוויר? מה בדיוק הוא לומד? ההצפה בחצור... התמונה: אלעד רזניק, פייסבוק]
כרזה שנייה באותו הקשר: התפקיד של פופטיץ...
כותב 'פיל בחנות חרסינה': דו"ח המבקר המדינה בנושא ההצפות (ראו תמונה משמאל) קובע כי:
- "בדוח ועדת החקירה לגבי ההצפה, בשנת 2013, צוין כי היה כשל במימוש הנהלים הקיימים, וכי היה ניתן לצמצם את הפגיעה באמצעי הלחימה.
- בתחקיר 2014 נקבע כי יש תהליכים שלא בוצעו, אף שהלקחים שהופקו בתחקירים הקודמים חייבו את ביצועם.
- בתחקיר 2020 נקבע כי ההמלצות של וח"ק 2013 בנושא הטיפול בנחלים ובנושא חיזוי ההצפות לא יושמו, כי מפקדי הבסיס לא הכירו את תחקיר 2014 ומסקנותיו"
דהיינו, שני דברים קופצים לעין:
- הראשון, חיל האוויר אולי מפיק לקחים אבל לא עושה איתם הרבה;
- והשני, כל המעורבים בסיפור לא טרחו בכלל לידע את עצמם בנושא מחזורי, שחוזר אחת לכמה שנים, משבית חלק מפעילות הבסיס וגורם לנזקים כלכלים גדולים.
חיל האוויר מצא, שהתפקוד של השלושה תוך כדי האירוע היה סביר בחלק מהמקרים; וטוב מאוד בחלק מהמקרים האחרים... לקרוא את דוחות וועדות החקירה הקודמים הקודמים, על מה שלא עובד בבסיס וביחידות שתחת אחריותם? זה לא תפקידם. לדעת מפקד חיל האוויר, זה התפקיד של פופטיץ!
- המאמר הרלוונטי באתר 'ייצור ידע': פיל בחנות חרסינה: משמיציטיס…
כרזה שלישית עד עשירית: החברה הישראלית חייבת להתעורר
כרזה שלישית: העיקר מדברים על 'חוק דרומי'...
כותב האלוף גרשון הכהן:
"... להבנת היקף השינוי הנדרש, גם במערכת החוק והמשפט (להגנה על היהודים במדינה שאמורה להיות מדינתם הריבונית...), כדאי ללמוד את סיפורו של שי דרומי חוואי בנגב שלפני שנים, ירה למוות בפורץ. במאמץ להגן עליו בשם זכות ההגנה העצמית חוקק חוק דרומי (שלא שינה כהוא זה בהנחיות הפתיחה באש!) אלא שהחוק אמנם, לכאורה, הגן עליו בפני מערכת המשפט הישראלית, אך לא העניק לו כל הגנה מול חוקי המדבר וסכנת נקמת הדם.
באופן מעשי, עבור הבדואים בנגב קיימת מערכת חוק אלטרנטיבית: אלה חוקי המורשת השבטית שמופעלים על ידי ההנהגה המקומית ביעילות רבה וגוברים על חוקי מדינת ישראל.
ואכן, יש שמועות עקשניות לפיהן, על מנת להגן על חייו במרחבי ביתו במדבר, נאלץ שי דרומי לציית להוראת הדין הבדואי ושילם סכום כספי הגון כדמי כופר לסולחה!
דרומי אגב, מכחיש. נטען גם, כי זה מה שסביר שיקרה לאריה שיף...
- המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: טרור דמי החסות – נדרש מענה מערכתי מקיף.
כרזה רביעית באותו הקשר: במדינת היהודים, שאמורה להיות ריבונית, דווקא היהודים זקוקים להגנה!
כותב האלוף גרשון הכהן:
"התהפכו היוצרות, והריבון הפך לבן חסות נטול הגנה, מה שמוכר בתרבות האסלאם בכינוי: 'דימי'..."
- המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: טרור דמי החסות – נדרש מענה מערכתי מקיף.
[התמונה המקורית: Photo by Vijay Putra from Pexels. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה חמישית באותו הקשר: מצבם הביטחוני של היהודים, במדינתם, הולך ומתערער!
כותב האלוף גרשון הכהן:
"... מאז הוקמה מדינת ישראל ולרשותה שרותי ביטחון מעולים. ובכל זאת , למרות כל מאמצי כוחות הביטחון, נראה לעיתים כי אין בשטח מי שיגן על היהודים. בחוסר האונים של האזרח הקטן, כמו גם תאגידים גדולים וחברות ממשלתיות, מוצאים עצמם יהודים ישראליים מייחלים לכוח שיגן עליהם, לא פחות מאשר באותם הימים שלפני קום המדינה.
נכון עשה דוד בן גוריון, כשתבע עם הקמת מדינת ישראל להפקיד את כל הסמכויות להפעלת כוח בידי כוחות הביטחון הממלכתיים. אולם במציאות שהתפתחה, במצוקת המטלות על משטרת ישראל, ותחת האילוצים המשפטיים של מדינה דמוקרטית שוויונית, מצבם הביטחוני של היהודים הולך ומתערער.
ראוי להתבונן במצבם של היהודים בעיקר בפריפריה, הם מתמודדים לבדם למול טרור דמי החסות, והגניבות. במאבק היומי למול משפחות פשע במגזר הערבי, היהודי נמצא בעמדת נחיתות. הוא בדרך כלל בודד ללא תמיכה וללא חמולה שתגן עליו. אין לו קבוצת צעירים - שיעמדו לצידו במאבקי רועים ובמרחבי השדות. הקיבוץ של פעם, היה סוג של חמולה, עם נוכחות של עשרות צעירים שיכולים להיחלץ למאבק מוכנים לקריאה. המושבים והקיבוצים כיום ריקים במשך רוב שעות היממה. וכמובן צורת החיים השתנתה ביותר."
- המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: טרור דמי החסות – נדרש מענה מערכתי מקיף.
[התמונה המקורית היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה שישית באותו הקשר: פעם, טבעו של המאבק היה לגמרי ברור. כוחות ארגון ה'הגנה' פעלו אז בתודעת הייעוד הצרופה להגן על היהודים, על כבודם ורכושם.
באופן מעשי, למרות מאמצים בלתי מבוטלים של משטרת ישראל, מדינת ישראל בחרה להתעלם ממשמעותו המקיפה של טרור דמי החסות והפשיעה החקלאית. יסוד ההתעלמות נובע מהמגמה לראות בתופעה עניין פלילי בהתכחשות לממדיה הלאומניים. (#מדינה-בהכלה).
בימים שלפני קום המדינה לעומת זאת, טבעו של המאבק היה לגמרי ברור. כוחות ארגון ה'הגנה' פעלו אז בתודעת הייעוד הצרופה להגן על היהודים, על כבודם ורכושם. גם לאחר שסיים יצחק שדה את תפקידו כמפקד הפלמ"ח, קודם שנתמנה רמטכ"ל בפועל של ארגון ההגנה, בשנת 1946, הוטל עליו להקים מחדש פלוגה מיוחדת שעבדה בכפיפות ישירה לבן גוריון. בין יתר משימותיה, עסקה הפלוגה באבטחת מתקנים ובתי עסק כמו מלטשות יהלומים שנפלו קורבן לאיומי סחיטה. הנהגת היישוב הבינה באותם ימים, כי גם באיום על בית עסק פרטי, טמון גרעין של איום לאומי.
- המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: טרור דמי החסות – נדרש מענה מערכתי מקיף.
[בתמונה: אנשי פו"ש וביניהם יצחק חסקין בכפר בילו ב-1938. הכרזה: ייצור ידע]
כרזה שביעית באותו הקשר: אנחנו והם - רגע של חשבון נפש
כותב האלוף גרשון הכהן: במהלך העשורים האחרונים צמצמנו את כל חלומותינו ללא יותר מעוד יום של שקט: גם מובילי מערכות הביטחון התמסרו לשאיפה להעביר משמרת בלי חיכוך מיותר. בחרנו להתחמק מחיכוך. שכחנו שבלי חיכוך מתמיד ובלי חתירה לחיכוך אנחנו נקלעים לניוון מבצעי. מולנו אויבים, שאינם מוותרים על חלומות גדולים, נוצרה אסימטריה משמעותית: בהתנגשות האלימה בין בני אדם בעלי תשוקה ולהט להגשים חלומות לאומיים ודתיים, לבין ״אנשי ביטחון מקצועיים״ שממלאים הוראות ונהלים ומשתוקקים רק לסיים משמרת בלי פדיחה, הראשונים ינצחו. קאסם סולמני לא בא בבוקר לעבודה בשביל להעביר משמרת בלי תקלות. הוא ניגש לעבודתו כשליח האומה והאל. גם לעם ישראל היו פעם דמויות כאלה דוגמת יצחק שדה, שמעולם לא חשב על ״משמרת״.- המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: בריחת המחבלים היא קריאת התעוררות לחברה הישראלית.
כרזה שמינית באותו הקשר: הגיעה העת להתעוררות לאומית!
כותב האלוף גרשון הכהן: מדינת ישראל בעיצומה של מלחמת עצמאות מחודשת, היא מתרחשת בכל הזירות, בינתיים על 'אש קטנה'. אבל, היא מחייבת מודעות ומוכנות להתגייסות לאומית מלאה.- המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: בריחת המחבלים היא קריאת התעוררות לחברה הישראלית.
כרזה תשיעית באותו בקשר: אבל אנחנו...
כותב האלוף גרשון הכהן:"... הפקת הלקחים שלנו היא לגמרי טכנית; והיא תקועה במסילה שהפכה מזמן לבלתי רלוונטית, למול אויב משתנה ומסתגל ביצירתיות לתחומי העליונות שרכשנו לעצמנו בעמל רב."
- המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: בריחת המחבלים היא קריאת התעוררות לחברה הישראלית.
כרזה עשירית באותו הקשר: הגיעה העת לרפורמה מהותית אופן הסיקור של התקשורת הישראלית!
כותב ד"ר גדעון שניר: "...- הלהג הבלתי נתפס של התקשורת שלנו מעורר חלחלה: אנו מדווחים לנמלטים בדיוק מי מה וכיצד מחפשים אחריהם, בעזרת "כתבינו בשטח" וראיונות עם אזרחים ישראלים וערבים.
- תמונות מבתי הכלא של שריפת התאים והובלת אסירים כפותים רק מאדירה את הלהט ונחישות הכלואים להתפרע בחסות התקשורת; שלא לדבר על כך שממשיכים לאפשר לאסירים לצפות ברשתות הטלוויזיה הפלסטינית, המעודדת ומסיתה אותם להמשך המאבק, שיעלה לנו בדמים..."