תקציר: אחד מסעיפי קוד ההתנהגות של תרבות השוטרים הוא הנכונות לעבור על החוק למען השגת המטרה, והבוז המוחלט לחוק - שאותו המשטרה אוכפת, ואמורה לתת דוגמה אישית, בשמירה עליו…

[לעשרת סעיפי קוד השוטרים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת פגסוס, לחצו כאן]

עודכן ב- 17 באוגוסט 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה שעוסק, בין היתר, בתופעת 'תפירת התיקים'. למאמרים האחרים לחצו כאן:

• פנחס יחזקאלי: 'תפירת תיקים' / 'הטיית חקירות' על ידי המשטרה;
• מאיר גלבוע: הם בכל זאת תופרים תיקים!

*  *  *

ב- 18 בינואר 2022, התפרסם תחקיר כלכליסט שמהווה עוד שיא שלילי ביחסי משטרה דמוקרטיה בעידן המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך וממשיכו, קובי שבתאי.

מתוך התחקיר - שנולד, קרוב לוודאי כתוצאה מהדלפה מתוך המערכת... (קוד הנאמנות נשבר, זוכרים?) - למדנו כי המשטרה פורצת, לצרכים מודיעיניים ואחרים, לטלפונים של אזרחים, באופן בלתי חוקי, ללא אישור המוסדות המוסמכים וללא פיקוח. משמע, היא קיבלה כלי עבודה שמחייבים מקצועיות ותודעה דמוקרטית, ומשתמשת בהם בדרך שמביישת אותה ואת הדמוקרטיה הישראלית.

[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]

[לכתבה המלאה של תומר גנון מכלכליסט, לחצו כאן]

מה שהפתיע יותר מהתחקיר עצמו, היה הניסיונות השקופים של המשטרה להכחיש את מה שיודע כל מי שפועל בהקשרים הללו במערכת אכיפת החוק. תשאלו שופטים לגבי הבקשות לצווי חיפוש, שמקורם סיגינטי, שמתחילים במילים "מתוך ההקשרים שנבדקו עולה..." שבהם בעצם מתבקש בית המשפט, פעמים רבות מידי, "להלבין" בעזרת צווי החיפוש האזנות לא חוקיות.

ראש לשכת עורכי הדין עו"ד, אבי חימי, המחיש במו פיו את חומרת הפרשה כשקרא ב- 20 בינואר 2022, להקמת ועדת חקירה בפרשת NSO:

[תמונתו של עו"ד אבי חימי משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי מיכאל כהן. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

״אם הדברים שנחשפו בכלכליסט נכונים, נראה כי מדובר בפגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית, ופגיעה בזכויות יסוד חוקתיות של אזרחי מדינת ישראל... המתנתי לשמוע את תגובות המשטרה, אולם לא מצאתי בהן מענה מספק, ומכאן דאגתי. לפיכך אני קורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון, שתבחן הן את האירועים הספציפיים ואת עובדות הפרשה, והן תקבע, על כלל ההיבטים, את גבולות המותר והאסור בשימוש באמצעי חקירה טכנולוגיים מתקדמים״... (אבוחצירא, 2022).

איך מגיעה המשטרה למצב שהיא מסכנת את השימוש בכלים שוברי שוויון בגין שימוש לא חוקי ולא מקצועי? 

[התמונה בשמאל הכרזה היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Picsues לאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]

'הכל למען המטרה; והחוק הוא מכשול להצלחה!'

למשטרת ישראל יש קוד אתי, אבל הוא נועד לקישוט בלבד. מעין עלה תאנה, שמסתיר את הקוד האמיתי שלפיו מתנהלים הדברים: הקוד של תרבות השוטרים.

התפיסה של: 'הכל למען המטרה; והחוק כמכשול להצלחה!' היא אחד מסעיפי קוד ההתנהגות הזה (ראו הכרזה למטה).

השוטרים נותנים חשיבות עליונה להצלחת הארגון לפי האופן שבו הם רואים הצלחה (הצלחה סטטיסטית שבינה לבין השגת מטרות המשטרה אין, בדרך כלל, מאומה...).

בדרך להצלחה, נתפס החוק כמכשול שיש, פעמים רבות, להתעלם ממנו. הזלזול בחוק והתחושה שהוא לא חל עליהם ניכר בפעולות רבות של השוטרים!

[להרחבה בנושא הצלחה וכישלון, לחצו כאן]

[אחד מסעיפי קוד ההתנהגות של תרבות השוטרים הוא הנכונות לעבור על החוק למען השגת המטרה, והבוז המוחלט לחוק - שאותו המשטרה אוכפת, ואמורה לתת דוגמה אישית, בשמירה עליו... הכרזה: ייצור ידע]

דוגמה שנייה: 'תפירת תיקים', בין היתר באלימות

'תפירת תיקים' או 'הטיית חקירות' (Tilting Investigations) היא אקט של שחיתות משטרתית, הקשור קשר אמיץ לתרבות השקר והחיפוי של שוטרים, ועיקרו האשמת שווא (False charges); משמע, האשמתו של אדם בעבירות שלא ביצע, תוך ביום ראיות לכאורה נגדו. חוקרי משטרה, מייצרים מערכת ראיות בדויה נגד אדם מסיבות שונות, שהעיקריות בהן:

• האשמת חשודים - שהיו קרבן לאלימות משטרתית - בתקיפת שוטרים, כסוג של הגנה מפני תביעה אפשרית. זהו המקרה הנפוץ ביותר.
• על מנת להשיג הצלחה בגילוי פשע חמור. מקרים אלה היו שכיחים מאוד בעבר, אולם פחתו מאוד בשני העשורים האחרונים.
• למטרות של סטטיסטיקה משטרתית:

[להרחבת המושג: 'תפירת תיקים', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexelss לאתר Pixabay]

כך למשל, משך שנים נתפסה האלימות המשטרתית ככלי עבודה לגיטימי על-ידי חוקרי משטרה, שסברו, שזוהי הדרך הנכונה לגרום לעבריין לומר את האמת. ביותר מידי פרשיות התגלה בדיעבד, כי ניתנו הרשעות שווא בשל הודאות שהוכתבו לחשודים, אחרי ש'רוככו' באלימות.

דוגמא הממחישה זאת פורסמה בינואר 2002, במוסף השבת של ידיעות אחרונות. הכתבה עסקה בווידוי של קצין משטרה לשעבר. הקצין טען, כי הודאות שנגבו מחשודים ברצח, בשנות השבעים המאוחרות, ניגבו באלימות, והביאו להרשעת שני חשודים, חפים מפשע.

הקצין סיפר, כי היתה שיטה, שרווחה בתקופתו, לפיה נהגו שוטרים לענות נחקרים, ובלבד שיושגו הרשעות בתיקים שעל חקירתם הופקדו. על-פי הכתבה, עונה החשוד במשך 30 עד 45 יום ברציפות: כדי שיודה הוא נתלה באזיקים על וו של חלון, הולבש בדובון הפוך שהסתיר את פניו והקשה עליו לנשום, והוכה באכזריות. בין אם נכון הדבר ובין אם לאו, ניתן להבין מן הכתבה כיצד תפס אותו קצין, בהיותו בתפקיד, את האלימות המשטרתית, כמרכיב בעבודתו (ברגמן, 2002; יחזקאלי, 2004).

בפרשה מפורסמת, של רצח החיילת רחל הלר, שבה הורשע עמוס ברנס ז"ל, קבעה שופטת העליון, דליה דורנר (ראו תמונה משמאל), ב- 2001, כי:

השקרים והפגמים שנחשפו במשפטו של ברנס אינם בבחינת מעידה או שקר נקודתי של עד זה או אחר. הם מעוררים חשש ממשי כי עודף רצון של המשטרה והתביעה "לסגור" את פרשת הירצחה של רחל הלר גרם להם לא פעם, גם לא פעמיים, להימנע מלדבוק באופן מלא באמת" (ציטוט מתוך ההחלטה בבקשתו למשפט חוזר של עמוס ברנס, בשנת 2001, על ידי השופטת ד' דורנר בבית המשפט העליון, מ"ח 3032/99).

(בתמונה משמאל: שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר. התמונה  נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Levy dudy. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בשל כל אלה, בחקירת עבירות חמורות, קיימת כיום חובת הקלטה של החקירה, דבר המצמצם (אבל בשום פנים לא מבטל!) לכאורה את היכולת לנקוט באותם אמצעים פסולים. 

'שתילת ראיות' היא חלק מתופעת 'תפירת התיקים'

סדרת הטלוויזיה 'מחוז ירושלים' הייתה סדרת דוקו-ריאליטי ששודרה מ-19 במאי 2019 בכאן 11, והופקה בשיתוף המשטרה. הסדרה עוקבת אחר פעילותם של שוטרי יחידות המודיעין, הבילוש, יס"מ אופנועים ומשמר הגבול במחוז ירושלים של משטרת ישראל. היא זכתה להצלחה עצומה עם קרוב למיליון צפיות בכל פרק ביוטיוב ובכל פלטפורמות ה-VOD בישראל [ויקיפדיה: מחוז ירושלים (סדרת טלוויזיה)].

אבל אז, החלו לצוץ חשדות לבידוי ראיות...

• בפרק האחרון של העונה הראשונה תועדה מציאת רובה M16 מקוצר במהלך חיפוש במרתף בבית משפחה בשכונת עיסאוויה. באוגוסט 2019 חשף ניר חסון ב"הארץ", כי הנשק נשתל על ידי השוטרים לצורך הצילומים, ובעקבות כך הוסר הפרק מהאתר ומערוץ היוטיוב.
• בפרק אחר מתועד מעצר של חרדי בשכונת מאה שערים, כשברקע צעקות כלפי השוטרים, אך לטענת צלם העיתונות חיים גולדברג, שנכח בעת המעצר – אף אדם מלבדו לא נכח באירוע והצעקות נוספו לסצנה בזמן העריכה.

בעקבות הגילויים הללו והאפשרות שקיימות בדיות נוספות בסדרה הוחלט ב-7 באוגוסט 2019 להסיר את כל פרקי הסדרה מכלל פלטפורמות השידור, שכוללות את ערוץ היוטיוב של "כאן 11" באינטרנט ומשירותי VOD של ספקיות תוכן. כמו כן הוחלט שלא ישודרו בשידורים חוזרים). בעקבות תחקיר המשטרה התגלה כי היו כשלים בהתנהלות המשטרה מול צוות ההפקה, בהם חוסר במעורבות של גורם מתווך אחראי בין ההפקה לשוטרים בשטח...

[בתמונה: צילום מסך מתוך הסדרה, שהופקה בערוץ כאן 11. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונות שימוש הוגן]

דוגמה נוספת לכך ש'הצלחה סטטיסטית' גוברת על חשיבות החוק, היא המקרים שבהם שוטרים 'שותלים ראיות' אצל חשודים, שעומדים לדין ומשלמים מחיר על עבירה שלא ביצעו. כמות המקרים שלא נחשפה, גדולה, מן הסתם, פי כמה וכמה מאלה מזו שנחשפה...

הנה למטה דוגמה: שוטרים נחשדו, ביולי 2015, בכך שהפעילו סוחר סמים, כדי שישתול סם מסוג הרואין ברכבו של צעיר מבאר שבע, שאותו עצרו לאחר מכן בחשד לביצוע עבירות של סחר בסמים. לאחר שהוגש כתב האישום בעניינו של הצעיר, עלה חשד כי הסם נשתל ברכבו ונפתחה חקירה סמויה, שבסופה נעצרו החשודים...

[לכתבה המלאה של יניר יגנה בוואלה, לחצו כאן]

דוגמה שלישית: פיברוק עבירות למטרות סטטיסטיות

התופעה הזו מוכרת היטב לרבים. זו הסיבה העיקרית לכך, שאזרחים מצטיידים במצלמות רכב, כיוון שאינם סומכים על הגינותו של השוטר, והם יודעים למה.... 

דוגמה אחת מיני רבים היא השוטרת רווית עימנואל, שזכתה ברשתות החברתיות לכינוי השוטרת המשקרת, שהועברה מתפקידה (אבל הושארה במשטרה) לאחר שהוכח שנגה לחלק דוחות שקריים לנהגים:

[לכתבה המלאה של מרינה חש, במקומון אשדוד, לחצו כאן]

דוגמה רביעית: שכנוע מתלוננים לוותר על תלונה, ושינוי סעיפי עבירה, למטרות סטטיסטיות

הסטטיסטיקה הפלילית היא תכלית הכל במשטרה. זו הסיבה שפעמים רבות אזרחים מטורטרים ונשלחים ליחידות משטרה אחרות להתלונן, ושמפקדים 'משפצים' נתוני פשיעה.

אחת הדוגמאות - מיני רבות - לכך היא סנ"צ עמיר קמחי, מפקד משטרת קריית מלאכי, שנאשם ב- 2009 - ביחד עם קצין נוסף - כי פעל ליצור מצג שווא של ירידה בעבירות רכוש, בדרך של רישום שקרי של נתונים סטטיסטיים; ושיכנוע אנשים להימנע מתלונות...

[לכתבה המלאה של אילנה קוריאל ב- ynet, לחצו כאן]

דוגמה חמישית: מגמישים את המושג 'נסיעה בתפקיד'

הזלזול הבולט של שוטרים בחוק בא לידי ביטוי בעיקר בכביש. קל להבחין שהחוק לא באמת חל על השוטרים. במאי 2008, הרשיע בית המשפט לתעבורה בתל-אביב שוטר בתפקיד, שסטה מנתיב נסיעתו; ובכך, גרם לרוכב קטנוע להתנגש בניידת המשטרה.

בהכרעת דין קובע השופט עופר נהרי כי שוטר הנוהג ברכב ביטחון רשאי לעבור על חוקי התנועה, אך ורק אם הדבר נעשה לצורך מילוי תפקידו, ורק אם ננקטו כל אמצעי הזהירות הדרושים. עוד קבע השופט שלא כל ביצוע תפקיד מחייב נהיגה בניגוד לחוקי התנועה. 

[לכתבה המלאה של שחר הזלקורן ב- ynet, לחצו כאן]

היה זה עו"ד פנחס פישלר שטבע ב- 1996 את הסלוגן "משטרה בתנועה מגונה".

הסלוגן הזה בא לתאר מצב, לפיו כחולי המדים, האמונים על אכיפת החוק, מרגישים עצמם פטורים ממנו, ומרשים לעצמם - כשהם נוהגים ברכב המשטרתי, כמעט הכל.

הוא פנה לאזרחים ועודד אותם לתעד עבירות תנועה של שוטרים. התוצאה פרוסה לפניכם, חלקית, בלינקים הבאים:

• פנחס יחזקאלי: “משטרה בתנועה מגונה” – אוסף ראשון;
• פנחס יחזקאלי: “משטרה בתנועה מגונה” – אוסף שני;
• פנחס יחזקאלי: “משטרה בתנועה מגונה” – אוסף שלישי;
• פנחס יחזקאלי: “משטרה בתנועה מגונה” – אוסף רביעי;
• פנחס יחזקאלי: “משטרה בתנועה מגונה” – אוסף חמישי.

[לסיפור המאבק של עו"ד פנחס פישלר לשימור הסלוגן: 'משטרה בתנועה מגונה', לחצו כאן]

דוגמה שישית: למה לשלם חנייה?

[לעשרת סעיפי קוד השוטרים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת פגסוס, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• עשרת סעיפי קוד השוטרים;
• אוסף המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים;
• אוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית';
• אוסף המאמרים על פרשת פגסוס.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על משטרה בדמוקרטיה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 6/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), ‘תפירת תיקים’ / ‘הטיית חקירות’ על ידי המשטרה, ייצור ידע, 17/6/19.
• ברגמן רון (2002), שיקרנו, היכינו, פיברקנו. כולם ידעו ושתקו, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 25/1/02, עמ' 7-4, 23.
• פנחס יחזקאלי (2005), פרק ט': אלימות שוטרים, מבוא ללימודי משטרה ושיטור, היבטים היסטוריים, סוציולוגיים, פסיכולוגיים וארגוניים בעבודת המשטרה, תל אביב: משרד הביטחון, עמ' 89-80.
• ויקיפדיה: מחוז ירושלים (סדרת טלוויזיה)
• יצחק אבוחצירא (2022), 'פגסוס' בשימוש המשטרה | ראש לשכת עוה"ד: "להקים ועדת חקירה", ערוץ 14, 20/1/22.