פיל בחנות חרסינה: נתניהו גרם נזק ליחסי ישראל ארה"ב? באמת?

[בתמונה: נאום בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני. מאחוריו, ג'ון ביינר, יו"ר בית הנבחרים דאז (משמאל); ואורין האץ', הנשיא הזמני של הסנאט דאז (מימין). התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: נאום בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני. מאחוריו, ג'ון ביינר, יו"ר בית הנבחרים דאז (משמאל); ואורין האץ', הנשיא הזמני של הסנאט דאז (מימין). התמונה היא נחלת הכלל]

התחזקות הפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית אינה קשורה לנתניהו גם לא לטראמפ. להזכיר, בארני סנדרס הפרוגרסיבי כמעט ניצח את הילרי קלינטון בבחירות המקדימות במפלגה ב- 2016, לפני היות טראמפ... האלקטורט האמריקאי השתנה! עילאן עומאר לא נבחרה בקולות יהודי מיניאפוליס היא נבחרה בקולות הפליטים הסומאליים במחוז, שמשנה את פניו.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

[פיל בחנות חרסינה. תמונת הסופר של הכותב תחת שם זה]

הקונגרס האמריקאי מצביע בימים אלו על הגדלת מסגרת התקציב והעלאת תקרת החוב. במסגרת הדיונים, התנגדה קבוצה של דמוקרטים לכלול את התקצוב המיוחד לכיפת ברזל בסך מיליארד דולר; והסעיף הוצא מספר התקציב ויצורף להצבעה הנפרדת על תקציב הביטחון האמריקאי שתהיה בדצמבר כמדומני.

המחוקקים הדמוקרטים ישתמשו בסעיף לצורך לחץ על הרפובליקנים להגדלת תקרת החוב. בכך, משרטטים הדמוקרטים את ממדי המשבר עם מדינת ישראל; ואנו נכנסים לעידן שבו אפילו הסיוע הביטחוני מארצות הברית כבר איננו מובן מאליו!

עצירת הסיוע המיוחד למילוי מלאי כיפת ברזל מאפשר לנו לבחון מחדש את הלהג החוזר בתקשורת על 'הנזק שגרם בנימין נתניהו ליחסי ישראל ארצות הברית'. השיח הנוכחי הרדוד, שאיננו מצליח לזהות תהליכי עומק בארה"ב, תולה את התחזקות הפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית בבנימין נתניהו ובדונלד טראמפ.

התחזקות הפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית אינה קשורה לנתניהו גם לא לטראמפ. להזכיר, בארני סנדרס הפרוגרסיבי כמעט ניצח את הילרי קלינטון בבחירות המקדימות במפלגה ב- 2016, לפני היות טראמפ...

.

[בתמונה: התחזקות הפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית אינה קשורה לנתניהו גם לא לטראמפ. להזכיר, בארני סנדרס הפרוגרסיבי כמעט ניצח את הילרי קלינטון בבחירות המקדימות במפלגה ב- 2016, לפני היות טראמפ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי terimakasih0 לאתר Pixabay]

[בתמונה: התחזקות הפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית אינה קשורה לנתניהו גם לא לטראמפ. להזכיר, בארני סנדרס הפרוגרסיבי כמעט ניצח את הילרי קלינטון בבחירות המקדימות במפלגה ב- 2016, לפני היות טראמפ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי terimakasih0 לאתר Pixabay]

הפרוגרסיביים עלו כתוצאה של שני תהליכים:

  1. החלשות הקשר בין מדינת ישראל לקהילות היהודיות בארה"ב למרות פרויקט תגלית;
  2. ובעיקר, שינוי האלקטורט האמריקאי. אילהאן עומאר לא נבחרה בקולות יהודי מיניאפוליס היא נבחרה בקולות הפליטים הסומאליים במחוז, שמשנה את פניו. לאמירות האנטישמיות של עומאר ("It's all about the Benjamins baby") - שלא זכו לגינוי מהמפלגה הדמוקרטית - אין שום קשר לנתניהו; אבל, יש המון קשר לננסי פלוסי.
[בתמונה: חברת הקונגרס אילהאן עומר לא נבחרה בקולות יהודי מיניאפוליס היא נבחרה בקולות הפליטים הסומאליים במחוז, שמשנה את פניו.. מקור התמונה: פייסבוק]

[בתמונה: חברת הקונגרס אילהאן עומר לא נבחרה בקולות יהודי מיניאפוליס היא נבחרה בקולות הפליטים הסומאליים במחוז, שמשנה את פניו.. מקור התמונה: פייסבוק]

עכשיו נעשה מסע בזמן, לנסיעה של נתניהו לנאום בקונגרס, ב- 2015

החוקה האמריקאית היא דבר מסובך ומורכב. היא מעניקה לנשיא אין ספור סמכויות, ומעניקה לקונגרס (המורכב מבית הנבחרים התחתון בו חברים 435 נציגים מהמדינות השונות ו- 100 חברי סנאט, המייצגים את 50 המדינות המרכיבות את ארה"ב) אין ספור סמכויות אחרות על מנת ליצור ביזור סמכויות.

מספר סמכויות הופקעו מהנשיא והועברו בלעדית לסנאט:

  • הסמכות לאשר אמנות בינלאומיות הנחתמות בין ארה"ב למדינות אחרות;
  • הסמכות לאשר מינויי שרים;
  • הסמכות לאשר שופטים לבית המשפט העליון;
  • הסמכות לפתוח בתהליכי הדחה ( Impeachment);

כל ההחלטות, בנושאים המפורטים מעלה, הן סופיות; ובניגוד לתהליכי חקיקה אחרים, הנשיא איננו יכול להטיל עליהם וטו. לאחר שהחליט הסנאט כנגד עמדתו. הסכם הגרעין עם איראן הוא אמנה בינלאומית לכל דבר ועניין. בשביל להתחמק מהבאתו לאישור הסנאט, הכריז עליו הנשיא כהסכם ולא כאמנה. הנשיא מעולם לא התכוון להביא את האמנה לאישור הסנאט. אחת הטענות היותר מענינות שהעלה ממשל אובאמה הייתה, שלא מדובר במו"מ המתנהל בין ארה"ב לאיראן, אלא במו"מ המתנהל מטעם האו"ם. לכן לא מדובר באמנה אלא בהסכם. לכן, פטור הנשיא מלהביא את ההסכם לאישור הסנאט.

[בתמונה: אחת הטענות היותר מענינות שהעלה ממשל אובאמה הייתה, שלא מדובר במו"מ המתנהל בין ארה"ב לאיראן, אלא במו"מ המתנהל מטעם האו"ם. לכן לא מדובר באמנה אלא בהסכם. לכן, פטור הנשיא מלהביא את ההסכם לאישור הסנאט. התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: אחת הטענות היותר מענינות שהעלה ממשל אובאמה הייתה, שלא מדובר במו"מ המתנהל בין ארה"ב לאיראן, אלא במו"מ המתנהל מטעם האו"ם. לכן לא מדובר באמנה אלא בהסכם. לכן, פטור הנשיא מלהביא את ההסכם לאישור הסנאט. התמונה היא צילום מסך]

במטרה למנוע את המהלך החד צדדי של אובמה (ובעידודה של ממשלת ישראל), החל הקונגרס האמריקאי בתחילת השנה בתהליך חקיקה, שיחייב את הנשיא בחוק להביא כל הסכם עתידי עם איראן לאישור הקונגרס * לפני * החתימה עליו.

אחד הקולות הרמים ביותר שתמכו בנושא, היה קולו של הסנאטור רוברט מננדז – הדמוקרט הבכיר בוועדת החוץ של הסנאט. ביום רביעי הראשון לאפריל 2015, הוגש נגד הסנאטור רוברט מננדז כתב אישום בגין שחיתות, שחייב אותו להתפטר מתפקידו בוועדה. התיק נגד מננדז נסגר והוא נמצא לא אשם. אבל ההדחה שלו הספיקה בשביל להשתיק אותו.

שבועיים לאחר מכן, ביום שלישי ה 14 לאפריל 2015, הודיע יו"ר וועדת החוץ של הסנאט הסנאטור הרפובליקני, בוב קרוקר, שהושג הסכם בין הבית הלבן וועדת החוץ של הסנאט, הסכם שהבטיח את תמיכת הנשיא בחוק שיובא לאישור הקונגרס. החוק המוצע קבע * שלאחר * שיגיע הממשל להסכם עם איראן; יהיו לחברי הקונגרס 60 יום, על מנת לעבור על פרטי ההסכם; ובסופו של דבר, להצביע עליו. כיוון שמדובר בהליך חקיקה רגיל, לאחר דחיית החוק יכול הנשיא להטיל וטו על ההחלטה. אבל אובמה נקט בצעד מהותי, בכדי להבטיח שהחלטת הקונגרס לא תשנה דבר.

השינוי בעמדתו של אובמה והעובדה שתמך בהסכם, נחשבה להישג מרשים בעבור ראש ממשלת ישראל, שבא לנאום בקונגרס על אפו ועל חמתו של הנשיא האמריקאי ולבוב קרוקר יו"ר וועדת החוץ של הסנאט. אובמה לא התכוון לתת לקונגרס אפשרות אמיתית להתערב בתהליך; ולמעשה, סירס את החלטת הקונגרס, עם הפניה לאישור ההסכם במועצת הביטחון של האו"ם. מרגע שהחליטה מועצת הביטחון לאמץ את ההסכם ולפעול לביטול הסנקציות על איראן בתוך כ 90 יום, לקונגרס אין שום ברירה אחרת אלא לאשר את ההסכם וזאת מכמה סיבות:

  • לאחר חידוש המסחר מצד אירופה סין ורוסיה, אין משמעות אמיתית לסנקציות האמריקאיות
  • אובמה דאג, במשך חודשים, להסביר לציבור האמריקאי, שהאלטרנטיבות הן או מלחמה או הסכם. האמריקאים שבעים ממלחמות, אחרי עיראק ואפגניסטן.
  • הרפובליקנים לא רצו להיראות כמחרחרי מלחמה בשנת בחירות.

בקצרה אובאמה 1. מדינת ישראל והקונגרס האמריקאי – 0. שח מט. האמת? מרשים.

נ.ב: על הדרך עם קבלת הפשרה המוצעת גם מנע אובמה משבר חוקתי.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *