• הסמכות לאשר אמנות בינלאומיות הנחתמות בין ארה"ב למדינות אחרות;
• הסמכות לאשר מינויי שרים;
• הסמכות לאשר שופטים לבית המשפט העליון;
• הסמכות לפתוח בתהליכי הדחה ( Impeachment);

כל ההחלטות, בנושאים המפורטים מעלה, הן סופיות; ובניגוד לתהליכי חקיקה אחרים, הנשיא איננו יכול להטיל עליהם וטו. לאחר שהחליט הסנאט כנגד עמדתו. הסכם הגרעין עם איראן הוא אמנה בינלאומית לכל דבר ועניין. בשביל להתחמק מהבאתו לאישור הסנאט, הכריז עליו הנשיא כהסכם ולא כאמנה. הנשיא מעולם לא התכוון להביא את האמנה לאישור הסנאט. אחת הטענות היותר מענינות שהעלה ממשל אובאמה הייתה, שלא מדובר במו"מ המתנהל בין ארה"ב לאיראן, אלא במו"מ המתנהל מטעם האו"ם. לכן לא מדובר באמנה אלא בהסכם. לכן, פטור הנשיא מלהביא את ההסכם לאישור הסנאט.

[בתמונה: אחת הטענות היותר מענינות שהעלה ממשל אובאמה הייתה, שלא מדובר במו"מ המתנהל בין ארה"ב לאיראן, אלא במו"מ המתנהל מטעם האו"ם. לכן לא מדובר באמנה אלא בהסכם. לכן, פטור הנשיא מלהביא את ההסכם לאישור הסנאט. התמונה היא צילום מסך]

במטרה למנוע את המהלך החד צדדי של אובמה (ובעידודה של ממשלת ישראל), החל הקונגרס האמריקאי בתחילת השנה בתהליך חקיקה, שיחייב את הנשיא בחוק להביא כל הסכם עתידי עם איראן לאישור הקונגרס * לפני * החתימה עליו.

אחד הקולות הרמים ביותר שתמכו בנושא, היה קולו של הסנאטור רוברט מננדז – הדמוקרט הבכיר בוועדת החוץ של הסנאט. ביום רביעי הראשון לאפריל 2015, הוגש נגד הסנאטור רוברט מננדז כתב אישום בגין שחיתות, שחייב אותו להתפטר מתפקידו בוועדה. התיק נגד מננדז נסגר והוא נמצא לא אשם. אבל ההדחה שלו הספיקה בשביל להשתיק אותו.

שבועיים לאחר מכן, ביום שלישי ה 14 לאפריל 2015, הודיע יו"ר וועדת החוץ של הסנאט הסנאטור הרפובליקני, בוב קרוקר, שהושג הסכם בין הבית הלבן וועדת החוץ של הסנאט, הסכם שהבטיח את תמיכת הנשיא בחוק שיובא לאישור הקונגרס. החוק המוצע קבע * שלאחר * שיגיע הממשל להסכם עם איראן; יהיו לחברי הקונגרס 60 יום, על מנת לעבור על פרטי ההסכם; ובסופו של דבר, להצביע עליו. כיוון שמדובר בהליך חקיקה רגיל, לאחר דחיית החוק יכול הנשיא להטיל וטו על ההחלטה. אבל אובמה נקט בצעד מהותי, בכדי להבטיח שהחלטת הקונגרס לא תשנה דבר.

השינוי בעמדתו של אובמה והעובדה שתמך בהסכם, נחשבה להישג מרשים בעבור ראש ממשלת ישראל, שבא לנאום בקונגרס על אפו ועל חמתו של הנשיא האמריקאי ולבוב קרוקר יו"ר וועדת החוץ של הסנאט. אובמה לא התכוון לתת לקונגרס אפשרות אמיתית להתערב בתהליך; ולמעשה, סירס את החלטת הקונגרס, עם הפניה לאישור ההסכם במועצת הביטחון של האו"ם. מרגע שהחליטה מועצת הביטחון לאמץ את ההסכם ולפעול לביטול הסנקציות על איראן בתוך כ 90 יום, לקונגרס אין שום ברירה אחרת אלא לאשר את ההסכם וזאת מכמה סיבות:

• לאחר חידוש המסחר מצד אירופה סין ורוסיה, אין משמעות אמיתית לסנקציות האמריקאיות
• אובמה דאג, במשך חודשים, להסביר לציבור האמריקאי, שהאלטרנטיבות הן או מלחמה או הסכם. האמריקאים שבעים ממלחמות, אחרי עיראק ואפגניסטן.
• הרפובליקנים לא רצו להיראות כמחרחרי מלחמה בשנת בחירות.

בקצרה אובאמה 1. מדינת ישראל והקונגרס האמריקאי – 0. שח מט. האמת? מרשים.

נ.ב: על הדרך עם קבלת הפשרה המוצעת גם מנע אובמה משבר חוקתי.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]