[בתמונה: הכל מזל... ווינסטון צ'רצ'יל עוזב ישיבת ממשלה ברחוב דאונינג 10 לאחר מינויו לראש הממשלה, ב- 10 במאי 1940 (הצילום: H. F. Davis / Getty Images). התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אנחנו כבר יודעים שרוב הדברים - שמתרחשים במערכות ביורוקרטיות כבדות - קורים מהסיבות הלא נכונות. ובאמת, רק מזל הביא את וינסטון צ'רצ'יל לכס ראש ממשלת בריטניה; ואם לא היה מתמנה, גורלה של בריטניה, מן הסתם, היה שונה לחלוטין!

צ'רצ'יל נכנס לתפקידו כראש ממשלה - כמה סימלי... - ב- 10 במאי 1940, ביום שבו פתח אדולף היטלר במתקפתו במערב; ובמרחק השנים נדמה לנו שמינויו -לאחר קריסת מדיניות הפיוס של קודמו, נויל צ'מברליין - היה טבעית, כיוון שצדק לגבי היטלר לכל אורך הדרך. אבל, האמת שונה לחלוטין.

האיש הדומיננטי בממשלה השמרנית, אחרי ראש הממשלה, נויל צ'מברליין, היה שר החוץ, הדיפלונט הוותיק (וגבה הקומה מאוד), הלורד הליפקס, שהיה בעבר המשנה למלך בהודו, נהנה מתמיכה רבה במפלגתו, ונחשב ליורדו הטבעי של צ'מברליין. מעמדו והאמון הפוליטי בו היו כה איתנים, עד כי גם צ'רצ'יל נעזר בו כשגריר החשוב של בריטניה בארצות הברית (1941 עד 1946).

[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [להרחבה בנושא התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן]

[בתמונה: שר החוץ הבריטי, הלורד האליפקס (שני מימין); ביחד עם ראש הממשלה דאז, נוויל צ'מברליין, מתארחים באופרה של רומא, בינואר 1939, ביחד עם הדיקטטור האיטלקי, בניטו מוסוליני ושר החוץ שלו, הרוזן צ'יאנו. התמונה היא נחלת הכלל]

התחושה כי למרות שלל כשרונותיו, אי אפשר לסמוך על שיקול דעתו הפוליטי של צ'רצ'יל, הייתה מנת חלקו של הרוב במפלגה השמרנית; ובזיכרון השמאל הוא נחקק כריאקציונר ועורר סלידה...

ראש הממשלה שקדם לצ'מברליין, סטנלי בולדווין שיקף זאת הדברים הבאים: "כשווינסטון נולד, ריחפו המון פיות משמים אל עריסת הכישרונות שלו - דמיון, רהיטות, חריצות, יכולת - אבל, אז באה פייה שאמרה: 'לאיש אין זכות לכל כך הרבה כישרונות', הרימה אותו וטילטלה אותו אנה ואנה, עד שלמרות כל הכישרונות הללו, לא ניתנו לו שיקול דעת ותבונה" (קרשו, 2007, ע' 45).

אפילו ביולי 1939, הביעו ארבע חמישיות מחברי הספסלים האחוריים של המפלגה השמרנית בפרלמנט, את אי רצונם לראות את צ'רצ'יל בקבינט! (קרשו, 2007, ע' 45).

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של אירן קרשו, הכרעות גורליות. עשר החלטות ששינו את העולם 1941-1940, שראה אור בהוצאת עם עובד ב- 2007. אנו מאמינים שאנו עשים בכריכה שימוש הוגן]

המצב השתנה לאחר שהיטלר התקיף את פולין; וחזרתו למשרד האדמירליות ב- 3 בספטמבר 1939התקלה בברכה בחוגים רבים, ואפילו בקרב יריביו הפוליטיים משכבר. אבל, זו הייתה תמיכה בעירבון מוגבל. צ'מברליין המשיך לאחוז בהגה הממשלה והמפלגה כאחד ביד ברזל, ועדיין נהנה מפופולריות רבה שם (קרשו, 2007, ע' 45).

אבדן האמון בו כמנהיג בשעת מלחמה, התרחש רק בראשית מאי 1940: מפלגות האופוזיציה הודיעו נחרצות כי לא ישתפו איתו פעולה בקבינט המלחמה; וב- 10 במאי התפטר, לאחר שנכשל בהצבעת אמון בבית הנבחרים. יורשו הטבעי היה אמור להיות הלורד האליפקס. צ'מברליין העדיף אותו; רוב בכירי המפלגה השמרנית העדיפו אותו; ואפילו המלך ג'ורג' השישי ויורשת העצר, אליזבת תמכו בו (הכנסת הנסיכה - לימים המלכה - אליזבת לסיפור ע"י קרשו קצת מוזרה בהתחשב בעובדה שהייתה אז בת 13 בלבד...); ונדמה היה שגם הפרלמנט תומך בכך. מי שהכשיל זאת היה האליפקס עצמו, שסרב להתמנות, למרות ההפצרות! מדוע?(קרשו, 2007, ע' 47-46).

[בתמונה: מי יתמנה לראש ממשלה? שיקופית מתוך מצגת ששותפה ברשת. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. התמונות בשקף הן נחלת הכלל]

קשה לדעת. איאן קרשו (2007), מציע בספרו, הכרעות גורליות, את הסברה, כי "עומק האיבה שנתגלתה כלפי צ'מברליין, בעת התפטרותו", על שדירדר את בריטניה למצבה אז - והעובדה שהאליפקס היה שותף מלא למדיניות זו - חיזקו אצלו את ההכרה, כי גם הוא לא ניחן במזג הנדרש ממנהיג בשעת מלחמה"

אציע גם אני הסבר: תמיכתו העקבית של האליפקס במשא ומתן עם גרמניה על שלום, ביחד עם צרפת - לא רק ממחישה לנו לאן בריטניה הייתה מגיעה אם היה יורש כצפוי את צ'מברליין; אלא גם מלמדת כי הוא לא האמין בסיכויי בריטניה לשרוד; ולא רצה להירשם בהיסטוריה כראש הממשלה שחתם את עידן האימפריה הבריטית העצמאית והגדולה.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• יחזקאלי פנחס (2014),הכל על ביורוקרטיה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/7/18.
• איאן קרשו (2007), הכרעות גורליות. עשר החלטות ששינו את העולם 1941-1940, תל אביב: עם עובד, ספרית אפקים.