תקציר: אם ועדות החקירה היו אפקטיביות, היינו חיים היום באידיליה; והיינו לומדים עליהן בספרי ההיסטוריה. אבל הפלא ופלא, ככל שיש יותר ועדות חקירה יש יותר שערוריות, תרבות הכסת"ח פורחת, המשפטנים עושים קופה; וממשיכים 'לתקוע' כל גלגל שעוד מסתובב בשירות הציבורי, ואנחנו? אנחנו לא לומדים שום לקח; אין לנו גם שכל להצטער, וכבר אנחנו מחפשים את ועדת החקירה הבאה!

עודכן ב- 29 ביוני 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

מאז מוצאי מלחמת יום הכיפורים - כשצמד המילים 'ועדת חקירה' ו'מחדל' הפכו לנכס צאן ברזל של ה'תרבות' הישראלית, מהוות ועדות החקירה זירת קרבות, כשעובדי הציבור ונבחריו הם הגלדיאטורים שנלחמים בתוכה. המוני העם - שהופכים פחות ופחות שבעי רצון והכיוון שאליו הולכת מדינתם והשירותים הממשלתיים שלה - צמאים לדם, שמחים לאקשן, ומקבלים לעיתים את מבוקשם... 

הנה: רק סיימנו לעכל את תוצאותיה של ועדת חקירה אחת - ועדת מירון (לצורך ההפשטה, לא אבדיל בין סוגי הוועדות, ואכנה כך את כולן) ומיד התמלא סדר היום הלאומי בענייניה של ועדה אחרת - ועדת הצוללות. וצריך לשאול, מעבר לאקשן: מה הרווחנו באמת, עד היום מכל ועדות החקירה הללו?

מה יוצא לנו מזה?

אתחיל מהסוף: מטרתן האמיתית של הוועדות מעולם לא הייתה לתקן באמת מערכת תיקון שורש. הוועדות הן כלי פוליטי, המשרת אינטרסים פוליטיים שיווקים, כמו הסטת אשמה לכיוונים אחרים, כסת"חים, חיסולים פוליטיים ונקמות. מרוויחים נוספים מ'תרבות הוועדות' הן חבריהן והצוות המסייע להן, הזוכים באותה עת למשכורות טובות וחלקם אף לרכבים צמודים, מה שמבטיח שהמסקנות תיגררנה ככל שניתן, כדי להאריך את 'החיים היפים' תחת המטרייה הממשלתית.

ואנחנו? מה אנחנו מקבלים? מאומה, מלבד הריאליטי והאקשן, ולפעמים ה'דם'. להיפך. הפסדנו גדול משכרנו. בעזרת הוועדות, מסיטים את תשומת ליבנו מסוגיות אחרות, שחומקת מתחת לרדאר, שבעלי האינטרס לא חפצים שננבור בהן. בכך אין כל חדש. כבר בשלהי ימי הרפובליקה הרומית, במאה הראשונה לפני הספירה דאגו המעמדות השליטים שהמון העם ברומא - הפלבאים - יהיו שבעים ומרוצים. האסטרטגיה הזו הייתה קרויה: 'לחם ושעשועים' (Panem et circenses). הדרך לרצות אותם הייתה בין היתר בקרבות הגלדיאטורים, שנלחמו ביניהם נלחמו בצורות שונות של קרב ביניהם; או בינם לבין חיות טרף:

• אם השגרה הייתה טובה: ניצחונות, אוכל בשפע, 'שקט תעשייתי' בקרב המעמדות השליטים, הספיקו קרב אחד או שניים לרצות את ההמון.
• אם התקופה הייתה בעייתית: הפסדים במלחמות, שערוריות בחצרות האצילים והקיסר; היעדר מזון וכדומה, הוסיפו דם, עד שההמון רווה.

האם ועדות החקירה אפקטיביות? ממש לא!

שיפטו בעצמכם:

• ועדת אגרנט (ראו תמונה למעלה) נוצרה כפי הנראה כדי להרחיק את האשמה מהדרג המדיני (וכך עשתה), להסיט את האש מהאשם העיקרי בתוצאות המלחמה הוא חיל האוויר (בניגוד לברבורים על 'ניצחון' ע"י משכתבי ההיסטוריה, זה היה תיקו בזכותו של אריאל שרון, שצפצף על הפיקוד העליון וכפה עליהם את צליחת התעלה). מדהים לראות, שאין בדוח הוועדה יותר מחצי עמוד על חיל האוויר, ומפקד חיל האוויר יצא ללא פגע. בנוסף, גוננה הוועדה על מקצועיותה הירודה של צמרת צה"ל, שערוותה המקצועית נגלתה ברבים (לצורך כך, הוקרבו הרמטכ"ל וראש אמ"ן). ומה למדנו? כלום! כל חוליי המלחמה (למעט חיל האוויר שלא טופל ע"י הוועדה) חזרו על עצמם במלחמת שלום הגליל. אז בשביל מה ועדה?
• ראו מה קרה למשטרה אחרי 'ועדת אור', שהוקמה בעקבות המרד הערבי באוקטובר 2000: את תוצאות העובדה - שהופקרה ונזרקה לכלבים במסקנות הוועדה, שסדרה פטור ממסקנות אישיות למנהיגי הציבור הערבי - ראינו בפרעות תשפ"א, כשהמשטרה נסגרה בבסיסיה ולא רק שלא פעלה והפקירה אזרחים לנפשם, היא אף טשטשה את הפגיעות הקשות באנשיה, ברכביה ובמתקניה.
• אחרי כל אירוע של בריחת אסירים מוקמת ועדה וננקטים צעדים, אישיים ואחרים. אז עכשיו אסירים יפסיקו לברוח בזכות מסקנות ועדת החקירה לבריחה מכלא גלבוע?
• כל ועדות החקירה שבדקו את המשטרה מאז שנות ה- 70 של המאה הקודמת, התריעו על תרבות השקר שפושה בה. ומה קרה?

לא רק שהוועדות אינן אפקטיביות, נחקרים משתמשים בהם כמגן, כדי המשיך בתפקידם

במדינה דמוקרטית ממלאי תפקידים ציבוריים נושאים באחריות, שהיא חובה ארגונית, ציבורית ומוסרית של כל אחד למלא כראוי את תפקידו. מרכיב חשוב באחריות היא ה'אחריותיות' (Accountability): חובת הנושא באחריות לתת דין לחשבון לציבור ולגורמים אחרים על מעשיו.

כיוון שאין ארוחות חינם - הנושאים באחריות נדרשים פעמים רבות לשלם מחיר. רק שוועדות החקירה, הפלא ופלא, משמשות כמגן לנחקרים. בתואנה שהוועדה חוקרת או תחקור בעתיד, הם נמנעים מלהתייצב בפני הציבור ולדווח, ונמנעים מלהתפטר. כך למשל, היה ברור לכל מי שבינה בראשו, שהמפכ"ל קובי שבתאי חייב לעזוב אחרי אירועי מירון. ומה קרה? דווקא פעילות הוועדה לאורך כל הקדנציה שלו, שימשה לו מחסה, לא רק לסיים את הקריירה בנחת, אלא אף לזכות בהארכת קדנציה.

באופן דומה יכולים צמרת משרד הביטחון והדרג הפוליטי, לא רק להמשיך לכהן בתפקידם בחסות נטילת אחריות סתמית כאקט שיווקי, לעצב את ארגוניהם אחריהם ואף למנות מקורבים שיאספו חומרים בעניינם, בלי לעמוד מול פני הציבור ולתת דין וחשבון (כזכור לכם, ראש אמ"ן התפטר מזמן. אבל הוא עדיין מתפקד, מארגן חומרים וממנה מקורבים באין מפריע).

והציבור? בהיעדר תשובות לשאלה פשוטה: היכן היה צה"ל בשמונה השעות הקריטיות של הפלישה מעזה, מפתח תיאוריות קונספירציה, הגודשות את הרשתות החברתיות, ואין מי שיתייצב באומץ מולו ויספר! הנה כרזת מחאה ברשתות החברתיות, המתארת חלק מהתהיות ומתיאוריות הקונספירציה שנולדו על רקע שתיקת הקצונה הבכירה והימנעותה לתת הסברים:

ולמרות זאת בטוחים אזרחים - בעזרת תקשורת מגמתית וצורבת תודעה - שוועדות החקירה הן התרופה האולטימטיבית לכשלים. הנה סקר הבודק את רצון האזרחים בוועדת חקירה לאירועי ה- 7 באוקטובר 2023. כולם רוצים ועדת חקירה:

הבעייתיות של ועדות החקירה

בעיה ראשונה: הוועדות משביתות את הארגונים הנחקרים והופכים אותם לזירה מדממת של פוליטיקה ארגונית ושל 'מלחמת כל בכל'

אמחיש - מה 'מלחמה' פנימית כזו עושה לארגון - בעזרת פונקציית ההצלחה של המומחה הארגוני, פרופ' יצחק אדיג'ס: ההצלחה הארגונית היא הפונקציה שבין תוצאות העבודה של הארגון בסביבתו (ככל שהמונה גדל כך ייטב, עד לרמה מסוימת) לבין מידת היעדר שיתוף הפעולה הפנימי, או למידת המריבות וההתפוררות הפנימיים (ככל שהמכנה גדל כך גדלה ההתפוררות של המערכת). הנוסחה הזו ניתנת, בקלות יחסית, לאבחון כמותי מספרי. כשהארגון נתון למלחמות פנימיות, הופך המכנה לשלילי, ובעקבותיו פונקציית ההצלחה כולה.

כך למשל, מצאו עצמם בשנים האחרונות, גם המשטרה וגם שב"ס מול ועדות חקירה. השב"ס בגין הבריחה מכלא גלבוע, והמשטרה במחדל מירון. התוצאה הייתה 'מלחמת כל בכל' בשני הארגונים. כל תשומת הלב הארגונית נסחפה פנימה:

• אלה מתגוננים ונלחמים על חייהם; בסיוע נאמניהם, שחרדים למחשבה שמיטיביהם יפרשו; והם ימצאו את עצמם בפני שוקת שבורה;
• האחרים מריחים תקנים מתפנים, ו'מערבבים חזק', בתקווה להרוויח משהו מהשלל...

הנה טעימה מהכאוס שבו אנו מטביעים ארגונים. במו ידינו, אנחנו הורסים את הפרודוקטיביות, של הארגונים הללו והופכים אותם לשדה קרב מדמם:

בעיה שנייה: ועדות מקדשות את הנהלים שהם הבעיה העיקרית. בכך הן מעמיקות את הסטגנציה ואת הקונספציות הנהוגות בצמרת הארגון.

המינהל הציבורי ומערכת הביטחון הישראלית מורכבת מארגונים ביורוקרטיים המצויים בחולי ארגוני הקרוי קיפאון/סְטַגְנַצְיָה (Stagnation). הסימפטומים הם עודף ביורוקרטיה ומעודף נהלים, ובו זכויות יתר לאליטה ביורוקרטית שלטת. זה המצב הקיים במשרדים ובמוסדות הממשלתיים, והוא הגיע בעשורים האחרונים – הן בישראל והן באירופה – למצב כה חמור, עד כי יכולת העשייה ופתרון הבעיות של משרדים ממשלתיים כמעט ואינה קיימת למעשה. המחלה הזו קרויה גם שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים: "התנפחות" הביורוקרטיה, בעיקר באותם חלקים בארגון שבו מתקבלות עיקר ההחלטות. התסמינים של מצב זה הינם:

• התרפסות וחנופה לפני בכירים;
• רדיפה אחר משרות נוחות;
• טיפוח שגרה, חוסר יוזמה ואדישות;
• שחצנות כלפי הנמוכים במדרג וכלפי האזרח;
• וחוסר גמישות, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהשהיה בקבלת החלטות; ובהתנגדות לחידושים.
• הביורוקרטיה מנצלת לרעה את מעמדה, על מנת להקנות לעצמה זכויות יתר, על חשבון המדרג ה"אמתי" של הארגון.

הנהלים הם הכלי שדרכו שולטים בעלי העוצמה במערכת, ודרכם הם חוסמים כל דרך לשינוי

רוצים באמת לתקן ארגון בעקבות כשל מהותי?

1. דרשו שיאותר האיש המנוסה והמתאים ביותר לבצע רפורמה (ולא מישהו שיצליח לעבור, בדרך לא דרך, את ועדת גולדברג). שהרי, מי אמור להצליח להנהיג את חבורת השודדים של עלי באבא? מרצה בכיר לאתיקה? אריק שרון לא היה מסתדר עם ועדת גולדברג; אבל היה בו העוז והיכולת, לכפות על מטכ"ל חושש ומכסת"ח, לצלוח את התעלה מלחמת יום הכיפורים…
2. תנו לו חצי שנה ללמוד; ולהציג לממשלה את הרפורמה. הקצו לו את התקציבים הנדרשים לצורך כך ואת הגיבוי המוחלט, חסר הפשרות.
3. מנו אותו לשש שנים לפחות עם אופציה להארכה, עד שתהליך השינוי יושלם (רפורמות אמתיות לוקחות זמן). 
4. תנו לו לבחור ולמנות את הסגן המתאים ביותר לרכז את העבודה השוטפת של השינוי; ושיובטח לו שיהיה המפכ"ל הבא, שיתחייב להמשיך באותה דרך; ולא להפוך פנים ב- 180 מעלות לכיוון השני, כדי לבדל את עצמו, כדרך המפכ"לים ונציבי שב"ס.

לסיכום:

אם ועדות החקירה היו אפקטיביות, היינו חיים היום באידיליה, ולומדים עליהן בספרי ההיסטוריה כפלא ששינה את חיינו. אבל הפלא ופלא, ככל שיש יותר ועדות חקירה יש יותר שערוריות, תרבות הכסת"ח פ

ורחת, המשפטנים עושים קופה; וממשיכים ל'תקוע' כל גלגל בשירות הציבורי, שעוד מסתובב;

ואנחנו? אנחנו ממשיכים להיות מובלים באף ע"י גורמים אינטרסנטים, לא לומדים שום לקח; אין לנו שכל גם להצטער, וכבר מחפשים את ועדת החקירה הבאה!

[לאוסף המאמרים על סמכות, אחריות ואחריותיות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על סמכות, אחריות ואחריותיות.
• אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם'.
• אוסף המאמרים אודות שיתוף פעולה לסוגיו.
• הרחבה בנושא הצלחה וכישלון.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'כאוס'.
• הרחבת המושג: 'פרודוקטיביות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2021), סמכות, אחריות ואחריותיות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/5/21.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרודוקטיביות, ייצור ידע, 26/6/14.