[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משילות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משבר הדיור ומצוקת הדיור, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
רשויות התכנון של מדינת ישראל ממוקדות בחודשים האחרונים בקידום תכניות מתאר מקיפות בגליל, בעיקר ביישובים הערבים. מדובר בתנופת תכנון חסרת תקדים - כחמישים תכניות מתאר כוללניות, ועוד עשרות תכניות מפורטות. רובן במימון מלא של המדינה.
בשבוע שעבר בדיון המועצה הארצית לתכנון ובניה בראשות שרת הפנים, אושרה להפקדה תכנית להרחבת העיר סכנין-ערבה ל-250,000 תושבים. הרחבת העיר צפונה מאיימת בכיתור היישובים היהודיים הקטנים אשבל ואשחר. אותה מגמה מסתמנת עם הרחבת כפר כנא, מ-20,000 תושבים ל-76,000. איש לא בחן, מה עושה הרחבת כפר כנא לביטחון בציר התנועה הראשי, כביש 77, ומה ההשפעה לקיבוץ בית רימון הסמוך על הר תורען. האזרחים הערביים בוודאי זכאים למענה דיור לדור העתיד; ובכל זאת, ישנה כאן בעיה.
![[בתמונה: קיבוץ אשבל שימצא עצמו מכותר עם הרחבת העיר סכנין... התמונה: גרשון הכהן]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2021/10/2-scaled.jpg)
[בתמונה: קיבוץ אשבל שימצא עצמו מכותר עם הרחבת העיר סכנין... התמונה: גרשון הכהן]
הבעיה טמונה בשני ממדים מודחקים
- בממד הראשון, הבעיה נובעת מרשויות המדינה, שבמשך שנים מפלות לרעה את ההתיישבות היהודית בצפון, בעיקר במרחב הכפרי.
- הממד השני טמון במגמת ההתרחבות של האחיזה הערבית במרחב, עד כדי שליטה על צירים ראשיים ושטחי מפתח. מצב זה מחולל תנאים לסיכון ביטחוני. כבר במאורעות מאי 2021, יישובים בגליל המרכזי מצאו עצמם נצורים, בעיקר בלילות, מאימת השליטה הערבית על צירי התנועה. בהתפרצות גל אלימות נוסף - במתארי הבנייה הערבית המתרחבת - הסכנה תתעצם.
כיצד הוגבלה ההתיישבות היהודית?
היא הוגבלה מתוך ליבת עקרונות התכנון, שהתקבלו בממשלות ישראל בעשורים האחרונים. בראש ובראשונה, תכנית המתאר הארצית - תמ"א 35 - ומגבלת נספח מספר 2 לתכנית. שם, הוצבה מכסה סופית לכמות יחידות מגורים ביישובים הכפריים היהודיים בגליל ובנגב. לכל אחד מהיישובים היהודיים, הוגבלה הבנייה למכסת יעד שבין 500-300 יחידות. נוצר בכך הבדל מהותי בין המגזר הכפרי היהודי, למגזר הערבי, הבדואי והדרוזי. ביישובים יהודיים דוגמת יודפת, הושעיה - שהגיעו מכבר לסף המכסה התכנונית - אין לזוגות צעירים סיכוי למצוא מקום. אין יכולת לפתח מרקם אוכלוסייה רב דורי, גני ילדים נסגרים, היישובים הופכים בהדרגה לבתי אבות.
בתוספת דרישת התכנון הארצי, להימנע מהקמת יישובים חדשים, נוצר פער הולך וגדל בין היצע לביקוש, תהליך שמתבטא במחירים ההולכים ועולים במרחב הכפרי היהודי. המגבלות התכנוניות על התפתחות היישובים היהודיים מוטלות גם על יישובי עמק יזרעאל, עמק המעיינות והגליל העליון. בידי עורך דין רון רוגין העוסק שנים בסיוע משפטי למאבקי ההתיישבות הכפרית היהודית בגליל ובנגב, קיים מסד נתונים מלא בסוגיה.
בינתיים, רק קומץ ישראלים ומעט מאוד מנהיגי ציבור מודעים למצוקת היישובים היהודיים הסובלים שנים מקיפאון מוחלט הנובע כולו ממגבלות שהטילו רשויות המדינה. בכל הקשור לבנייה הערבית לעומת זאת, המצב בדיוק להפך. רשויות התכנון מאיצות תכניות מתאר רחבות היקף למגזר הערבי. התבוננות במפת תכניות הבנייה, מציגה את המגמות כמובילות לביסוס גיאוגרפי של מפת הגליל כפי שמצטיירת בתכנית החלוקה של האו"ם (ראו מפה משמאל). תכניות הבנייה של משרד השיכון במחוז הצפון - כשהן מתמקדות בעיקר בערי החוף - תומכות במגמה. האזרחים היהודים הולכים ונדחקים אל שולי רצועת החוף.
השקיקה הישראלית ל'תיבת נוח' מדומיינת
שרת הפנים איילת שקד, שאישרה את הפקדת התכנית לבקעת סכנין, הסבירה החלטתה בטענה שחייבים לבנות בריכוזים הערביים, אחרת תתרחב הזליגה הערבית לערים המעורבות. עמית סגל דיווח על המלצה שהגיעה בסוגיה "מאחד משרותי הביטחון", לעדכון "מי שצריך" (ידיעות אחרונות, 1.10.21).
מי שמכיר את המציאות ביישובים הערבים יודע עד כמה הסבר זה מופרך מעיקרו. הזליגה הערבית לערים המעורבות מונעת משיקולים רבים, ואינה נובעת רק מחסך בבניה בכפרים ובערים. הגדלת הבנייה ביישובים הערביים רחוקה בשל כך מלהבטיח את עצירת מגמת הזליגה. מצד שני, הרחבת תכניות הבנייה הופכת את מרחב הגליל המרכזי לגוש ערבי הומוגני, שצובע את מפת הגליל בנוכחות ערבית דומיננטית, חופפת למפת החלוקה של 1947. בסופו של יום, עם מגמת ההרחבה של המרחב הערבי, מדינת ישראל תמצא עצמה בגליל גם מאבדת שליטה בלב המרחב הערבי ההופך לאוטונומי, וגם נאלצת להתמודד בזליגה מתמשכת לערים המעורבות.
[הכרזה: ייצור ידע]
בכלל לא ברור האם אכן גובשה ברשויות הביטחון חוות דעת מקצועית בסוגיה. שהרי מהיבטים רבים, דווקא מהבחינה הביטחונית, עדיפה נוכחות מאוזנת במרחב של יהודים וערבים. כדאי לבדוק לדוגמה, היכן יכולה ניידת משטרה בודדת לנוע בביטחון רב יותר, האם באום אל פאחם שהפכה לעיר ערבית הומוגנית, או בנצרת?
השאיפה לארגון המרחב הגיאוגרפי בהפרדה ברורה בין "שם" לבין "כאן", מעצבת מזה שנים את טכנאות הביטחון הישראלית. היא מונעת מאשליית הביטחון הטמונה בהתכנסות המרחבית אל 'תיבת נוח' מדומיינת. בהגיון הזה הובילו את ההתנתקות ברצועת עזה. אלא שהמצב ביו״ש בהשוואה לרצועת עזה, מוכיח כיצד דווקא המיזוג המרחבי בין התיישבות יהודית לערבית עדיף מבצעית ואסטרטגית. המציאות הישראלית במאה השנים האחרונות, מלמדת על מופרכות המאמץ לכפות על המרחב את החלוקה המלאכותית ליחידות שטח הומוגניות נפרדות. במבט היסטורי על מלחמת העצמאות, הערים המעורבות: צפת, טבריה, חיפה, היו בראשית המלחמה בעיה שהפכה במהירות להזדמנות מערכתית.
אלא שהחרדה היהודית המייחלת לנורמליות שלווה, בבקשתה להימלט ממצבי חיכוך, הולכת ומתכנסת אל ערי החוף ובתוך כך מאבדת את אחיזתה במרחבי הארץ. ובינתיים, מי שנמלט מחיכוך, החיכוך רודף אחריו אל פתח ביתו. מהיבט זה, הערים המעורבות הן הזדמנות לחיכוך נכון יותר, מאשר זה הכרוך בעימות מול ריכוז ערבי הומוגני נטול נוכחות יהודית, כמו גוש יישובי אום אל פאחם.
[לקובץ המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן]
המלצות
לפני הכל ממשלת ישראל חייבת להסיר את המגבלה המפלה להתפתחות היישובים היהודיים במרחב הכפרי בגליל ובנגב.
לאחר מכן, ממשלת ישראל נדרשת לתכנון מרחבי כולל של צורכי האחיזה הריבונית בכלל המרחב. בהכוונתה של מפת הצרכים הלאומיים החיוניים, בהם אבטחת הצירים הראשיים וצרכי ההתיישבות היהודית, יגובשו תכניות מתאר ליישובים הערביים. דיון כזה חייב להתקיים בהכוונת ראש הממשלה ובהובלת המל"ל.
השאלה בכללותה קשורה בתפיסה הכוללת לעיצוב המרחב במדינת ישראל; וזו כלל לא שאלה לבירור חד ממדי של מומחי שב"כ או משטרת ישראל. השאלה רחבה במשמעויותיה מכדי להיות מוגדרת רק כסוגיה ביטחונית. בינתיים במגמות המתהוות מדינת היהודים דה-פקטו, מתכנסת לפחות ממה שהוצע לה בתכנית החלוקה.
[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משילות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משבר הדיור ומצוקת הדיור, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
כל מילה בסלע.
מדינת ישראל נכנסת בעינים עצומות לרווחה לתוך העמקת הבור שהתגלה בפרעות שומר החומות.