• טילי הקרקע אוויר שלהם - לרבות הפטריוט - מיושנים, קצרי טווח ונחותים משמעותית ביכולותיהם, ביחס לטילים המקבילים של רוסיה ולהעתקים הסיניים.
• טילי קרקע קרקע מדויקים: כאן לרוסיה, סין וגם לאיראן יתרון גדול מאוד (ראו התמונה בראש המאמר); והם מאיימים על הכוחות האמריקאים בכל זירה, כאשר לכוחות האמריקאים (שלא פיתחו הגנת לייזר, למרות שהיו יכולים...) אין כל הגנה נגד האמצעי הקטלני הזה.
• מלט"ים משוטטים / מתאבדים: גם כאן, הזנחה האמריקאית גדולה. נראה כי בהשפעת התעשייה הבטחונית הגדולה שלהם - ומסיבות של פוליטיקת פנים - הם מעדיפים לרכוש מטוסים יקרים, מטוסים שאינם מסוגלים להתמודד עם מאות ואלפי המל"טים הזולים המתאבדים. רוסיה, סין, איראן, טורקיה וגם ישראל (כיצואנית. צה"ל לא רוכש אותם!) מקדימות את ארה"ב ובגדול בתחום החשוב הזה.
• טילי נ"ט: גם כאן, טיל הקורנט הרוסי ארוך הטווח; והספייק שלנו, עדיפים ובגדול על האמל"ח האמריקאי המיושן.
• טילי שיוט פרסוניים, שלא ניתן ליירטם: תחום זה הוזנח לחלוטין. לרוסיה ולסין יתרון גדול בו; והם - בוורסיה הלא גרעינית שלהם - מסכנים את נושאות המטוסים וכוחות הצי של ארה"ב.

2. שריון וארטילריה

הנושא הזה הוזנח עשרות שנים:

• טנקי המערכה העיקריים והנגמ"שים של ארה"ב נחותים בהשוואה לטנקים הרוסיים, הגרמנים; וגם ביחס לשריון החדיש שלנו.
• הארטילריה האמריקאית מיושנת וקצרת טווח, ביחס לארטילריה החדישה של רוסיה, סין, גרמניה ודרום קוריאה; וגם ביחס למה שאנחנו מייצרים כאן ומייצאים למדינות אחרות.

[בתמונה: מרכבה סימן 4. התמונה באדיבות אתר צה"ל]

האם מדיניות ההזנחה במו"פ של האמצעים הנדרשים נמשכת גם היום?

לא, בתוקף הנסיבות המצב בהדרגה משתפר. האמריקאים מתעשתים, וחזרו להשקיע בחלק מהתחומים אותם הזניחו. הם משקיעים שוב בפיתוח הגנת לייזר, בטילים מדויקים, בארטילריה ארוכת טווח; ובהגנה אקטיבית לשריון וטילי שיוט היפרסוניים.

אבל, קשה להדביק בשנים ספורות את הפיגור הגדול שנוצר במהלך 20 השנים האבודות. להערכתי, יתכן שלמרות ההשקעות האדירות, המצב יתייצב רק בעשור הבא.עד אז, היריבים שהתעצמו ינצלו את היתרון הצבאי האיכותי שלהם; ויתקפו בגזרות החשובות להם; אבל ללא הסיכון לדרדר את העולם למלחמה גרעינית. 

הם, רוסיה, סין וגם איראן וטורקיה וצפון קוריאה מוכנות טוב יותר מארה"ב ובנות בריתה למלחמות המאה ה 21!