[בתמונה: צריך לזכור שהשעון מתקתק. כשם שמה שהיה עובד לפני שלושים שנה (ומציעים לעשות היום...) כבר לא יעבוד; הרי שאם נמתין, גם הצעדים המורכבים הללו ייראו כמשחק ילדים לעומת מה שנצטרך לעשות אז, בתנאים קשים בהרבה!... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר שני מתוך שניים שעוסק בהשבת הריבונות לפריפריה. למאמר הראשון, לחצו:

• פנחס יחזקאלי: ככה לא נכבוש את הפריפריה בחזרה!

*  *  *

במאמר קודם ניתחתי את התכנית הקיימת, להשבת הריבונות לפריפריה. הדגשתי כי זה לא יעבוד, והסברתי למה. המאמר הזה יוקדש למה שאפשר וחייבים לעשות.

וצריך לזכור שהשעון מתקתק. מה שהיה עובד לפני שלושים שנה (ומציעים לעשות עכשיו...) כבר לא יעבוד היום; ואם נמתין, גם הצעדים המורכבים, המוצעים כאן, ייראו כמשחק ילדים לעומת מה שנצטרך לעשות אז, בתנאים קשים בהרבה!

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי, 'ככה לא נכבוש את הפריפריה בחזרה!', לחצו כאן][להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן] [להרחבה בנושא: 'תכנון אסטרטגי ברמה הלאומית', לחצו כאן]

מסקנות המאמר הקודם הם שהפלסטינים תושבי ישראל 'כבר הזיזו לנו את הגבינה'; ויצרו לעצמם מציאות נוחה לפעולה:

• תמרון חכם בשטח, תוך הכרה וניצול של נקודות התורפה של ארגוני הביטחון;
• הדיפת התביעה לקחת אחריות, בהטיית הוויכוח הציבורי - בעידוד חלקים נכבדים מהתקשורת - לשיח הזכויות.

לכן, הפתרון חייב להיות 'פתרון מהמעלה השנייה': חייבים לשנות - להם ולנו - את המציאות הזו, שכל כך נוחה להם; ולגרור אותם למציאות חדשה ומבלבלת, שבה כלי הפעולה הקיימים כבר לא יועילו יותר. 

[בתמונה משמאל: ספרו של ספנסר ג'ונסון, מי הזיז את הגבינה שלי? לזרום עם השינוי, שראה אור בהוצאת פקר ב 1998. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הצעד הראשון בכל תכנון הוא הגדרת הבעיה שאותה יש לפתור: 

אגדיר את הבעיה כך:

המסגרת הקיימת משחקת לידי המיעוט הערבי ומנטרלת את יכולת התגובה של הרוב היהודי. לכן, הרוב היהודי חש ומתנהג כמיעוט; והמיעוט חש ומתנהג כרוב. הוא אינו תובע מהמיעוט אחריות, והמיעוט מנצח אותו בעזרת שיח הזכויות וטענות הקיפוח.

מכאן, שהעיקרון שינחה את הפתרון חייב להיות: ריבונות לפני קיפוח! נכון להשקיע כבר עכשיו כספים במגזר הערבי; אולם חייבים להביר, שעבר הזמן שבו יכול היה מישהו - ולא משנה הסיבה - להתחמק מנטילת אחריות ומכיבוד הריבונות הישראלית!

[להרחבת המושגים: בעיה ושינוי מהמעלה הראשונה, לחצו כאן] [להרחבת המושגים: בעיה ושינוי מהמעלה השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

הצעד השני: הגדרת המטרה

מטרה היא הרציונל המניע מערכת מורכבת, שמעניק לה את המאפיין המייחד שלה (נוה, 2003, עמ' 34, 36). מטרת התכנון שלנו להשיב את הריבונות הישראלית שאבדה; בדרך של 'להזיז ליריב את הגבינה' ולבלבל אותו, דרך שינוי כללי המשחק.

[להרחבת המושג: 'מטרה של מערכת', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

שני עקרונות מוצא

עיקרון ראשון: הדיבורים - על כך שרוב האזרחים הערבים שוחרי שלום - נכון, אך אינו רלוונטי!

העוצמה במערכת מורכבת היא נחלתם של בודדים; ועוצמה משמעה, היכולת של המיעוט לגרום לרוב לעשות את רצונם. בכל בחיים שלווים וטובים נכונה ואינה רוונטית, בעת ובעונה אחת:

• הסיקריקים - הקיצוניים שבקנאים מבין לוחמי החופש היהודיים בסוף ימי הבית השני; היו מיעוט; אך גררו מדינה שלמה להתאבדות מול הרומאים;
• המפלגה הנאצית בגרמניה, בכל מערכות הבחירות במסגרת דמוקרטית, מעולם לא הייתה רוב; אבל הצליחה לכפות את רצונה על היתר, בכוח ובעורמה.

ועוד ועוד...

עיקרון שני: אזרחים ולא כוחות הביטחון מייצרים ריבונות!

אחת הטעויות הרווחות היא שארגונים מדינתיים מייצרים ריבונות. אבל, מי שבאמת מייצר ריבונות הם האזרחים והאזרחים בלבד.

מי שמבין זאת היטב אלה, למשל, הרוסים - שהשתלטו על חלקים נרחבים מאוקראינה, למשל, דרך הפעלת אזרחים אוקראינים ממוצא רוסי; או הסינים, שסיפחו למעשה שטחים עצומים ברוסיה באמצעות שליחת מהגרים להתיישב מצידו השני של הגבול.

אבל, איך מחזירים את הכוח לאזרחים?

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'עוצמה', לחצו כאן]

[בתמונה: איזור המריבה באוקראיה. הסכסוך מוכרע בכוח מיליציות מקומיות של אזרחים ממוצא רוסי... רק אזרחים מייצרים ריבונות! המקור: הממשל האוקראיני]

אציע שש דרכי פעולה להשגת המטרה

ושוב, זה המינימום הנדרש; וחבל על כל רגע, ואין טעם להתווכח על המחיר, כי כל יום המחיר עולה...

1. החזקת נשק אוטומטי - ביד, ברכב או בחצרים - היא מעשה טרור שעונשו 5 שנות מאסר מינימום!
2. אין יותר בתי משפט פירטיים בישראל;
3. יש להחזיר לאזרחים היהודים את הזכות החוקית להגן על עצמם ועל רכושם;
4. כיתות כוננות חמושות בערים, שתורשינה לפעול בעת הצורך;
5. להקים ישובים יהודיים, הרבה ומהר, ויהי מה!
6. ובמקביל, אפשר 'לשפוך' על המגזר כסף, והרבה; וגם לחזק את כוחות המשטרה...

דרך פעולה ראשונה: החזקת נשק אוטומטי - ביד, ברכב או בחצרים - היא מעשה טרור שעונשו 5 שנות מאסר מינימום!

בדמוקרטיה מתגוננת, הנלחמת על חייה וריבונותה, רק צבא מחזיק ומשתמש בנשק אוטומטי. יש להגדיר החזקה של נשק אוטומטי - על ידי יהודים וערבים כאחד - כפעולת טרור, שדינה עונש מינימום של חמש שנות מאסר.

אם נתפס הנשק ברכב או בחצרים, דין הבעלים כדין בעל רכב, שנתפס עובר באדום במצלמת רמזור. חובת ההוכחה שלא מדובר בו ומדובר במישהו אחר, מוטלת עליו!

[בתמונה: מיליציית אבו עסא. זה פשע פלילי? ממש לא. במדינה ריבונית שנלחמת על חייה, רק לריבון מותר לאחוז בנשק אוטומטי. זו חתרנות שתתפתח לטרור במלחמה הרצינית הבאה! הסרטון שותף ברשתות החברתיות ע"י משה קוזק]

דרך פעולה שנייה: אין יותר הפעלה בכפיה של בתי משפט פירטיים על אזרחים!

כולם מדברים על חוק דרומי. אבל, שמועות עקשניות טוענות ששי דרומי נחלץ מבית המשפט הישראלי, אבל נתבע ב'חאק עראב', ושילם הון כסף כדי לפדות מנקמה את חייו, את חיי היקרים לו ואת רכושם! (דרומי אגב, מכחיש). גם שוטרים וקציני משטרה ממוצא ערבי נתבעו בבתי משפט כאלה על הנזק שגרמו לאנשים שהופללו ונכלאו בגללם!

יש לקבוע ש'גרירת' אנשי חוק ערבים ואזרחים יהודים למשפט בדואי אלטרנטיבי - 'חאק עראב', היא מעשה חתרנות שהעונש המינימלי על כל המעורבים בו, הוא חמש שנות מאסר מינימום.

[הכרזה: ייצור ידע]

דרך פעולה שלישית: להחזיר לאזרחים היהודים את הזכות החוקית להגן על עצמם ועל רכושם

סמכויות המשטרה בדמוקרטיה נובעים מהאמנה החברתית, לפיה האזרח מוותר על חלק מחירויותיו, כדי שהמדינה תבטיח עבורו את סדר החיים הקיים.

הצד השני של המטבע הוא, שאם המדינה נכשלת בכך, חובה עליה להחזיר לו את סמכויותיו כדי שיוכל להגן על עצמו, על היקרים לו ועל רכושם!

לכן, יש לחוקק חוק יסוד בדבר קדושת הרכוש - במקביל לקדושת הנפש -  ולתת זכות לאזרחים להגן בנשק על הזכות הזו!

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי LoggaWiggler לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

דרך פעולה רביעית: כיתות כוננות חמושות בערים, שתורשינה לפעול בעת הצורך

המשטרה חייבת להפסיק להילחם בהתארגנויות היהודיות, בפריפריה ובערים המעורבות; ולהתחבר אליהן. ההתנגדות הזו יוצרת מחתרות. וכבר מביאה לאגירת נשק, לא חוקי, גם במגזר היהודי.

ב- 1974 כשהתחילה פאניקה ציבורית בשל פיגועי הטרור - שהיו אז תופעה חדשה - המדינה עצרה, בתבונה רבה, את ההתארגנויות הוולונטאריות דרך מיסוד מיליציה חמושה בחסות המשטרה - המשמר האזרחי. הארגון הזה פעל מחוץ למשטרה (לידה); והגיע בימיו הטובים ל- 120,000 מתנדבים. נשק חולק לאזרחים לבתים במסגרת כיתות כוננות.

[בתמונה משמאל: תג מתנדב במשמר האזרחי ז"ל... פתרון ממוסד לרצון האזרחים להתארגון ולהחזיק בנשק...]

המשטרה תמיד ראתה במשמר האזרחי מתחרה ושאפה להכחידו. היא הצליחה להכניסו תחת כנפיה - בהצהרות שתשמור עליו ותטפח אותו - ואז, הרגה אותו, לאט אבל בטוח. התוצאה: מ- 120,000 מתנדבים נותרו כ- 17,000 מתנדבים במדים. אין כיתות כוננות, הגמישות אבדה; ולהתקבל לקורס טיס קל יותר... מיום הגשת המועמדות מחכים מועמדים תשעה חודשים...

הביזיון הזה חייב להיפסק. יש ליצור כיתות כוננות בערים המעורבות - בדומה לכיתות הכוננות ביהודה ושומרון - לאמן אותן ולחלק להן נשק מוסדי. יש לאפשר גיוס מתנדבים מהרגע להרגע. ההרס המכוון של המשמר האזרחי על ידי משטרת ישראל - שהופקדה עליו - הוא פשע נגד הציבור. לא פחות. ועתה צריך לתקן ולבנות כוח תגובה זריז, בכל מקום שבו הוא נדרש!

שאלה טובה היא האם הוא צריך להיות כפוף למשטרה. לדעתי, לא! השנאה למתנדבים במשטרה היא שורשית והידע בהפעלת מתנדבים הוא כיום אפסי; ארגונים כמו מד"א מראים מה אפשר להפיק ממתנדבים, אם רק מטפלים בהם נכון, במקום לחמוד את כלי הרכב ואת תקני המפעילים; ולהתעלל בהם בדרך ביורוקרטית, כמו שהמשטרה עשתה...

[להרחבת המושג, 'גמישות', לחצו כאן]

[בתמונה: כיתת הכוננות של המועצה המקומית אפרת. אם לא תאורגנה כיתות כוננות בערים המעורבות ובפריפריה, תיווצר - ובעצם, כבר נוצרת - התארגנות עצמית של מיליציות ואגירת נשק בלתי חוקי!. שם הצלם אינו ידוע. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

דרך פעולה חמישית: להקים ישובים יהודיים, הרבה ומהר, ויהי מה!

השניה, ציונות נעשית וע"י התיישבות; והיום כבר אי אפשר לעשות ציונות, כי אי אפשר לעשות התיישבות יהודית. יש להסיר מיידית את כל החסמים הפרוצדורליים והחוקיים - כמו תמ"א 35 - שמונעים הקמת וחיזוק יישובים יהודים; אבל, לא מונעים התרחבות של יישובים ערביים, על חשבונם.

יש לדעת, כי תכנית המתאר הארצית -תמ"א 35 - הקפיאה למעשה - כבר לפני כמעט שלושים שנים - את ההתיישבות היהודית במרחבי הגליל והנגב. להקפאת ההתיישבות היהודית במרחבים הפתוחים, יש קשר סיבתי ישיר להתפשטות הבלתי נשלטת של הפזורה הבדואית במרחבי הנגב.

במקביל, יש לחזור ולכונן את הנח"ל ולהפעיל מפעל התיישבות עצום מימדים, בפריפריה ובערים המעורבות.

וצריך לומר: הביורוקרטים והמשפטנים ייצרו קיר בלתי ניתן לעקיפה בתחום זה. בעברית פשוטה, יש להעיף אותם לכל הרוחות. אין יותר זמן לטעויות ולמשחקים!

[בתמונה: היאחזות הנח"ל בעין רדיאן (יוטבתה), 1952. עכשיו יותר מתמיד - יישובים יהודיים, הרבה ומהר... התמונה היא נחלת הכלל]

דרך פעולה שישית: ועכשיו, אפשר 'לשפוך' על המגזר כסף, והרבה; ולחזק את כוחות המשטרה...

לסיכום

אין ארוחות חינם. צעדים כאלה במדינה דמוקרטית זה לא כיף; וחלוקת נשק לאזרחים והתרת הירי להגנה על הרכוש היא בעייתית בלשון המעטה.

אבל צריך להבין, שכמו שצעדים שהיו טובים לפני 30 שנה לא יעבדו היום, עוד מספר שנים גם זה לא יספיק! הבעיות שתיווצרנמה הן פתירות; וניתן לפתור אותן בפקחות ובתבונה (אם מנהיגינו יצטיידו בכאלה...) והעיקר - וזה החשוב - ריבונות תהיה. 

[להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), הכל על מות ההתיישבות היהודית בא"י, באתר יצור ידע, ייצור ידע, 3/6/23.
• פנחס יחזקאלי (2021), ככה לא נכבוש את הפריפריה בחזרה!, ייצור ידע, 23/10/21.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2016), בעיה ושינוי מהמעלה הראשונה, ייצור ידע, 1/11/16.
• פנחס יחזקאלי (2016), בעיה ושינוי מהמעלה השנייה, ייצור ידע, 1/11/16.
• יחזקאלי פנחס (2014), תכנון אסטרטגי ברמה הלאומית, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• נוה שמעון (2003), אמנות המערכה, התהוותה של מצוינות צבאית, תל אביב: מערכות.
• ווצלביק פ', וויקלנד ג', פיש ר' (1979), שינוי - עקרונות של יצירת בעיות ושל פתירת בעיות, תל אביב: ספריית הפועלים, 1979.
• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), גמישות, ייצור ידע, 12/4/14.