תקציר: למידה איננה שלב ביניים בחיים. היא איננה שלב לימינלי מביך, שאותו יש לסיים מהר ככל האפשר. היא תהליך ספיראלי מתמיד ומורכב, שבו אנו מוסיפים ידע על כל תחום בכל פעם שאנו פוגשים בו. המידע שנאסף בין ביקור לביקור בנושא מסוים מגדיל את כמות הקשרים הקוגניטיביים שיכולים להיווצר; וכך, מתאפשרת העמקה אמיתית של הבנת הנושא. 

[לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן]

עודכן ב- 6 בינואר 2022

דניאל יחזקאלי הוא מלחין למשחקי וידאו ומרצה בבית הספר למוסיקה רימון; בבית הספר לאומנויות, תלמה ילין; ובבית הספר למקצועות המולטימדיה של האוניברסיטה הפתוחה.

הוא עוסק בחיבור שבין מוסיקה ומשחקים לניהול, פילוסופיה, פסיכולוגיה, פיזיקה ומדעי המוח.

משמש כמנהל מחלקת השמע והמלחין הראשי של אולפן המשחקים האמריקאי-שווייצרי Amstad Digital.

*  *  *

לאן יגיע עדר, המונהג על ידי רועה עיוור?

כאשר מורה עומד מול תלמידים, הם רואים בו מודל לחיקוי באופן בלתי רצוני. המורה מוצג כמי שזכה במעמדו, כיוון שהוא 'יודע' דברים. בהתאמה, לומדים התלמידים שעליהם לשאוף לאותו מעמד, כשלמסר זה עלולה להיות השפעה חמורה על תפיסת משמעותה של למידה [לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן].

מן הדגש על סטטוס ה'ידיעה' - סטטוס בינארי של 'יודע' ו'לא יודע' - משתמע בטעות, שתהליך הלמידה הוא שלב התבגרות, שלב לימינלי מביך, שאותו יש לסיים מהר ככל האפשר.

בנוסף לקשר הנוצר במוחם של התלמידים בין למידה לבין בושה, משתמע גם שלמידה היא תהליך ליניארי של מעבר, מחוסר ידיעה לידיעה, שאת ההתקדמות בו יש לבחון על פי מדדים, כמו מבחנים סטנדרטיים [להרחבת המושג 'ליניאריות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'חוסר ליניאריות', לחצו כאן]. 

אבל, למידה אינה שלב ביניים. היא תהליך מורכב המתמשך כל חיינו.

כמו כל בעלי החיים, אנו חיים ברשת של מערכות מורכבות, אשר דורשות מאיתנו למידה והתפתחות. בתמורה להתקדמות בהיררכיית הזן שלנו, מוחנו מתגמל אותנו עם הפרשה של סרטונין ודופמין (ניתן לקרוא על כך בהרחבה בספרו של הפסיכולוג הקליני ג'ורדן פיטרסון - "שנים עשר כללים לחיים") [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'ג'ורדן פיטרסון על כאוס וסדר כשלמות אחת', לחצו כאן].

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: 12 כללים לחיים לג'ורדן פיטרסון, שראה אור בהוצאת סלע מאיר, שיבולת, ב- 2018. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

למידה מתרחשת באופן ספיראלי ומורכב. למידה ספיראלית היא גישה חינוכית המבוססת על כך שתלמידים לומדים יותר ויותר על נושא בכל הזדמנות שבו הם פוגשים בו. המידע שנאסף בין ביקור לביקור בנושא מסוים מגדיל את כמות הקשרים הקוגניטיביים שיכולים להיווצר; וכך, מתאפשרת העמקה אמיתית של הבנת הנושא. 

מערכות החינוך הפורמליות נועדו להכין את התלמידים להשתלבות בחברה. המידע המועט שאנחנו יודעים על העתיד מצביע על כך, שהילדים של היום יזקקו לכישורים כמו חשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית, וגישה גמישה לפתרון בעיות. 

לפיכך מורה - אשר מהתנהגותו משתמע, שעל התלמיד לשאוף ל'ידיעה' ולא ל'למידה' - מעביר באמצעות תהליכי חיברות (סוציאליזציה) לתלמידים ש**למידה**- הדבר היחיד שאנחנו יודעים בוודאות שהתלמידים זקוקים לו בעתיד - לא חשובה בפני עצמה.

כשהאנשים האמונים על הובלת הדור הצעיר מובילים אותו בכיוון ההפוך מהיעד באמצעות התנהגות לא מודעת, אנו נתקלים ב'בעיית הרועה העיוור'. אם ברצוננו לאפשר לחברה להגיע למקומות גבוהים יותר, חשוב שכמורים נציג לתלמידינו את הדחף שלנו ללמוד ולחקור. חשוב לשקף את ההנאה שנובעת מגילוי דברים חדשים.

בנוסף לשאיפה להקנות כלים ומידע, מטרתנו כאנשי חינוך היא לעודד את התלמידים שלנו לחפש אחר מידע ולעבד אותו בצורה ביקורתית; ליצור קשרים חדשים ולהעלות רעיונות; לשאול שאלות משמעותיות ולדון ברעיונות גם אם אין להם תשובה אמפירית ברורה; ולנוע בעולם, עם כמיהה לדברים שאיננו יודעים, במקום סלידה ובושה מקיומו של הלא נודע. 

[לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'למידה';
• הרחבת המושג 'ליניאריות';
• הרחבת המושג 'חוסר ליניאריות';
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'ג'ורדן פיטרסון על כאוס וסדר כשלמות אחת'.

מקורות והעשרה

• ג'ורדן פיטרסון (2018), 12 כללים לחיים, תל אביב: הוצאת סלע מאיר, שיבולת.
• פנחס יחזקאלי (2019), חינוך, למידה, סביבת למידה ושיטותיה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/8/19.
• יחזקאלי פנחס (2014), חוסר ליניאריות, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), ליניאריות, ייצור ידע, 12/4/14.