[בתמונה: עשיו... מקור התמונה: free bible images]

עודכן ב- 13 בדצמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

לאחר מותו של אברהם, מביא המספר המקראי את תולדות ישמעאל, בצורת רשימת יוחסין קצרה, בניגוד לתיאור הנרחב של תולדות יצחק הבא לאחר מכן. בדומה לפורמט זה, מביאה פרשת וישלח את תולדות עשו בצורת רשימת יוחסין, ולאחריה בא תיאור מפורט ונרחב אודות תולדותיו של יעקב.

אולם בניגוד לתיאור הקצר של תולדות ישמעאל, תיאור תולדות עשו, ברשימת היוחסין הקשורה אליו, נעשית באופן מגוון ומפורט יותר[1]. הדבר בא לידי ביטוי ברשימות של השבטים שהסתעפו מצאצאי עשו, אלופי אדום ומלכיה, ואף מובאת רשימה של העם החורי ואלופיהם, עם שקדם לאדומים בהתיישבותם באזור זה:" וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים, לְפָנִים, וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם:  כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר-נָתַן יְהוָה, לָהֶם"[2].

[בתמונה: עשיו ויעקב... מקור התמונה: free bible images]

הפרק בפרשת וישלח העוסק בגנאלוגיה של עשו הוא פרק ל"ו, ואותו ניתן לחלק לשישה חלקים מרכזיים כדלקמן:

• חלק א' – פסוקים – א' – ח', נשותיו של עשו.
• חלק ב' – פסוקים – ט' – י"ד, בניו ובני בניו של עשו.
• חלק ג' – פסוקים – ט"ו – י"ט – אלופי עשו.
• חלק ד' – פסוקים – כ' – ל', החורים ואלופיהם.
• חלק ה' – פסוקים – ל"א – ל"ט, מלכי אדום.
• חלק ו' – פסוקים – מ' – מ"ג, אלופי אדום לפי משפחותיהם ומקום מגוריהם.

נכדיו של עשו, שהם שבטי אדום ואלופיהם, היו תריסר במניינם, ונוסף להם עמלק, שהוא בן פילגשו של אליפז:" וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ, לֶאֱלִיפַז בֶּן-עֵשָׂו, וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז, אֶת-עֲמָלֵק; אֵלֶּה, בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו"[3], שמוצאה מהעם החורי:" וַיִּהְיוּ בְנֵי-לוֹטָן, חֹרִי וְהֵימָם; וַאֲחוֹת לוֹטָן, תִּמְנָע"[4],ולכן עמלק חורג ממשפחת עשו המקורית.

[בתמונה: שם התחילה סאגת עמלק... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי AndreasHolzner לאתר Pixabay]

מניין שנים עשר השבטים דומה למספר שבטי ישראל, ולתריסר שבטי נחור: "וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם, לֵאמֹר:  הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא, בָּנִים--לְנָחוֹר אָחִיךָ, אֶת-עוּץ בְּכֹרוֹ, וְאֶת-בּוּז אָחִיו, וְאֶת-קְמוּאֵל, אֲבִי אֲרָם, וְאֶת-כֶּשֶׂד וְאֶת-חֲזוֹ, וְאֶת-פִּלְדָּשׁ וְאֶת-יִדְלָף, וְאֵת, בְּתוּאֵל, וּבְתוּאֵל, יָלַד אֶת-רִבְקָה; שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה, לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם, וּפִילַגְשׁוֹ, וּשְׁמָהּ רְאוּמָה; וַתֵּלֶד גַּם-הִוא אֶת-טֶבַח וְאֶת-גַּחַם, וְאֶת-תַּחַשׁ וְאֶת-מַעֲכָה"[5], ולתריסר שבטי ישמעאל:" וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁמֹתָם, לְתוֹלְדֹתָם:  בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת, וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם, וּמִשְׁמָע וְדוּמָה, וּמַשָּׂא, חֲדַד וְתֵימָא, יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה, אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם, בְּחַצְרֵיהֶם, וּבְטִירֹתָם--שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם, לְאֻמֹּתָם"[6].

על החורים שישבו בהר שעיר מסופר בבראשית פרק י"ד, כי הם נטמעו באופן הדרגתי בקרב שבטי אדום, מה גם שהמספר המקראי מתאר את נישואיהם של עשו ובנו אליפז עם נשים חוריות.

כאמור, פרק ל"ו בפרשתנו, הוא המקור הספרותי העיקרי להיסטוריה הקדומה של האדומים, והוא מכיל חומר אתנוגראפי מפורט על בתי האב האדומיים. בגלל קשרי החיתון עם האוכלוסייה המקומית, נוספה רשימה גנאלוגית של בני שעיר החורי, יושבי הארץ הקדומים. בנוסף, משמש פרק ל"ו כאתנחתא אחרונה ברצף סיפורי האבות, ולאחריה המסגרת הכללית של ספר בראשית חוזרת לעסוק בקורות של יעקב ובניו.

[בתמונה: פריטי פולחן מן האתר מצד חצבה שבערבה (מתוך אוסף מוזיאון ישראל). יש המזהים פריטים אלו עם אוכלוסייה אדומית. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Chamberi. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

נחזור לרגע לחלוקה של הפרק לשישה חלקים. החלק הראשון, מתאר את הגירתו של עשו עם נשיו, בניו, בנותיו וכל רכושו אשר רכש בארץ כנען, אל הר שעיר, כולל הסבר מדוע עשו לא היה יכול לגור עם יעקב באותו חבל ארץ:" כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו; וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם, לָשֵׂאת אֹתָם--מִפְּנֵי, מִקְנֵיהֶם"[7].

החלק השני, הוא הרחבה של החלק הראשון, ומתמקד בעיקר בבני עשו. זה האחרון מוצג בחלק השני כ"אבי אדום", המייסד נחלה בהר שעיר. בחלק זה, קיימת אבחנה ברורה בין בניהם של שתי הנשים הראשונות, לבין צאצאיה של אהליבמה, הן בריבוי הפרטים הגנאלוגיים והן באופן הצגתם לקורא המקראי. לזו האחרונה מוקדש פסוק אחד בלבד, בניגוד לשלל הפרטים שאנו קוראים אודות תולדותיהם וצאצאיהם של שתי הנשים הראשונות.

החלק השלישי מונה את אלופי אדום. את המונח אלוף יש להבין כראש בית אב או כבית אב סתם. גם כאן הציון אודות אהליבמה מקוצר באופן קיצוני מהפירוט הרב שניתן קודם לכן.

החלק הרביעי מתמקד באוכלוסייה החורית בני שעיר, שעשו ובניו לקחו מהם נשים – אהליבמה ותמנע, וככול הנראה חייו עם אוכלוסייה זו בשלום, אם כי לפי המסופר בספר דברים אין אלה פני הדברים[8].

היחידה החמישית עוסקת ברשימת המלכים אשר מלכו באדום לפני מלכות בני ישראל במקום זה. על פי כותר חלק זה, דנה הרשימה במלכים שמלכו באדום לפני מלכי ישראל. אפשר שכוונת הדברים היא לפני שהומלך בישראל מלך, אבל יתכן שפירוש הדברים הוא שהמדובר בתקופה שלפני מלוך מלך ישראלי באדום. או אז מכוונים הדברים למלך דוד, שכבש את אדום ומינה בה נציבים במקום המלכים: "וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים, בְּכָל-אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים, וַיְהִי כָל-אֱדוֹם, עֲבָדִים לְדָוִד; וַיּוֹשַׁע יְהוָה אֶת-דָּוִד, בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ"[9]. מעניין כי המלך האחרון המוזכר ברשימה בחלק החמישי הוא המלך הדד, שהוא המלך שנוצח בידי דוד, שבנו או נכדו ברחו למצרים[10].

[בתמונה: דוד כבש את אדום ומינה בה נציבים במקום המלכים... המקור: freebibleimages]

היחידה השישית והאחרונה מציגה את אלופי עשו. רשימה זו שונה בתוכנה מהקודמות, ובייחוד מרשימת אלופי עשו המופיעים בפסוקים ט"ו – י"ט. בחלק השישי נזכרים האלופים של שתי הנשים החוריות, תמנע ואהליבמה. שניים מאלופים אלה הם מבני אליפז, והשאר לא נזכרו עד עכשיו והם: אלופי – יתת, אלה, פינון, מבצר, מגדיאל ועירם.

שמותיהם של בני עשו הם כולם שמות שמיים מערביים, וחלקם אף מופיע ברשימות משפחתיות ישראליות – רעואל, יעוש וקרח. שורשו של השם יעלם גזור ככול הנראה מהשורש עלם, שפירושו להיות צעיר. הנגזרת של השם אליפז, הוא פזז, ונמצא גם ברשימות ספרותיות אשוריות, ומקורו שם של מקום גאוגרפי, וכך הלאה. גם שמותיהם של נשות עשו וחתניו הם שמות שמיים מובהקים. כל שמות אלופי החורי משתייכים לשפה השמית המערבית, וחלק נכבד מהם מופיע גם ברשימות יחס ישראליות – אונם, הימן, מנחת ושובל. שמות מלכי אדום, רובם ככולם הם שמות בני עשו, שמות שמיים מערביים, ואין בהם שם יחידאי הראוי לציון.

אחרית דבר

פרק ל"ו בפרשת וישלח משמש כאתנחתא ספרותית אחרונה ברצף סיפורי האבות, ולאחריה המספר המקראי דן בתולדות יעקב ובניו בלבד. פרק ל"ו הוא גם המקור הספרותי העיקרי להיסטוריה הקדומה של האדומים, ולסיפור התהוותם כאומה. הפרק מביא את תולדות עשו, בניו ואת השבטים שהסתעפו ממנו. בנוסף מובא בפרק רשימה של העם החורי, שקדמו לאדומים בהתיישבותם באזור זה. יתכן כי הקשרים המיוחדים של בני ישראל עם אדום, ובעיקר ההשתלטות הישראלית על אזורי אדום בזמנה של הממלכה המאוחדת, גרמו להתעניינות גוברת בפרק ל"ו בפרשתנו.

[בתמונה: עשיו ויעקב... מקור התמונה: free bible images]

[לאוסף המאמרים על פרשת וישלח, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת וישלח.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), הרמב"ם באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/1/19.

[1] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 200 – 204.

[2] דברים, פרק ב', פסוק י"ב.

[3] בראשית, פרק ל"ו, פסוק י"ב.

[4] שם, פסוק כ"ב.

[5] שם, פרק כ"ב, פסוקים: כ' – כ"ד.

[6] שם, פרק כ"ה, פסוקים: י"ג – ט"ז.

[7] שם, פרק ל"ו, פסוק ז'.

[8] ראה הערה 2.

[9] שמואל ב', פרק ח', פסוק י"ד.

[10] מלכים א', פרק י"א, פסוקים: ט"ו – כ"ג.