[בתמונה: בפרשת ויגש, לאחר התוודעות יוסף אל אחיו, מגיעים בני יעקב להשתקע במצרים. מניין הבאים עומד על שבעים נפש. המקור: free bible images]

[לאוסף המאמרים על פרשת ויגש, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

בפרשת ויגש, לאחר שיוסף מתוודע לאחיו, כל בני ישראל בראשות יעקב אבי המשפחה, מגיעה להשתקע במצרים.  לפי האמור יעקב ובניו ירדו למצרים בשבעים נפש:" כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים"[1], האומנם היה זה מספרם של בני יעקב?. לכאורה התשובה חיובית, היות וגם במקורות אחרים חוזר המספר המקראי על מספר זה:" וַיְהִי, כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם"[2].

המספר שבעים מציין משפחה גדולה ושלמה. גדעון התברך בשבעים בנים:" וּלְגִדְעוֹן, הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים, יֹצְאֵי, יְרֵכוֹ"[3], וכן גם לעבדון בן הלל הפרעתני:" וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו, אֶת יִשְׂרָאֵל, עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל, הַפִּרְעָתוֹנִי, וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעִים בָּנִים, וּשְׁלֹשִׁים בְּנֵי בָנִים, רֹכְבִים, עַל שִׁבְעִים עֲיָרִם; וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹנֶה שָׁנִים"[4].

[בתמונה: המספר 70 חוזר פעמים רבות במקרא, והמדובר במספר טיפולוגי שמשמעותו – מספר עם משמעות מיוחדת המסמל קדושה או שלמות.  הוא משמש, בדרך כלל, כמספר בעל משמעות סמלית ללא קשר למשמעותו הכמותית המדויקת... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Steve Bowbrick לאתר flickr]

גם לאחאב מלך ישראל היו שבעים בנים, כדלקמן: " וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים, בְּשֹׁמְרוֹן..."[5]. קודם שנבדוק האם מספר זה , קיים גם במסורת של עמי המזרח הקדום, נעסוק במספר שבעים עצמו. מספר זה הוא מספר טיפולוגי[6], והוא מסמל כאמור שבט גדול או קהילה ענפה.

המספר שבעים נמצא בהקשרים שונים ומגוונים, ולהלן נביא מספר דוגמאות לכך. כך למשל כאשר העם התרבה מאוד היה צורך  בשבעים זקנים כדי לשפוטו. גוף שיפוטי זה נזכר כאשר משה עולה להר סיני, בזמן מתן תורה, גוף שיפוטי המונה כאמור שבעים אנשים:" וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְהוָה, אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, מֵרָחֹק, וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְהוָה, וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ; וְהָעָם, לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ"[7].  שבעים איש אלה, נזכרים שוב כאשר משה מתלונן לפני ה', בעת מצוקה על שאין בכוחו לשאת את הנהגת העם לבדו, או אז ה' מצווה אותו את הדבר הבא:"  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו; וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ, וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ"[8].

במהלך מסע בני ישראל במדבר, כאשר הם הגיעו למקום בשם אילמה, הם מצאו שם מים ושבעים תמרים:" וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ שָׁם, עַל הַמָּיִם"[9].

יתכן שהמספר הטיפולוגי שבעים קשור למספר המציין את מספר שנותיו של האדם:" יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה"[10]. כך או אחרת, תקופה של שבעים שנה על פי המספר המקראי הינה ציון של תקופת זמן ארוכה:" וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה, כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד; מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה, יִהְיֶה לְצֹר, כְּשִׁירַת, הַזּוֹנָה"[11], כיוצא בזה : " וְהָיְתָה כָּל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה; וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה. וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם יְהוָה, אֶת עֲוֺנָם וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים; וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ, לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם"[12].

[המספר 70 חוזר פעמים רבות במקרא, והמדובר במספר טיפולוגי שמשמעותו – מספר עם משמעות מיוחדת המסמל קדושה או שלמות.  הוא משמש, בדרך כלל, כמספר בעל משמעות סמלית ללא קשר למשמעותו הכמותית המדויקת... התמונה: Photo by Magda Ehlers from Pexels]

המספר שבעים, בעל המשמעות הסמלית במקרא, הופך להיות מספר מקובל בספרות חז"ל. כך למשל מספרם של חברי הסנהדרין עולה  לשבעים, אולם רק בגלל שאין בית דין יכול להיות שווה במספרו, כלומר כדי להכריע נדרש מספר אי זוגי של דיינים, הפך מספרם של חברי הסנהדרין לשבעים ואחת:" סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וּקְטַנָּה שֶׁל עֶשְֹרִים וּשְׁלשָׁה. וּמִנַּיִן לַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְֹרָאֵל, וּמֹֹשֶה עַל גַּבֵּיהֶן הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד..."[13].

[המספר 70 חוזר פעמים רבות במקרא, והמדובר במספר טיפולוגי שמשמעותו – מספר עם משמעות מיוחדת המסמל קדושה או שלמות.  הוא משמש, בדרך כלל, כמספר בעל משמעות סמלית ללא קשר למשמעותו הכמותית המדויקת... התמונה: Photo by RODNAE Productions from Pexels]

המספר שבעים מופיע גם באגדות חז"ל על תרגום התורה ליוונית. סיפור זה מופיע במקומות שונים ובנוסחאות שונות, אולם ברוב הנוסחאות המדובר בשבעים זקנים שעסקו במלאכת התרגום. יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות[14] , אומר כי רצו לקבץ שבעים זקנים לצורך התרגום, אבל בפועל לקחו שישה נציגים מכל שבט, כך שמספר המתרגמים הסופי עמד על שבעים ושתיים.

חז"ל גם מדברים על שבעים אומות שקיימות בעולם, ועל שבעים לשון שמדוברות בו. לכן מביאים בחג הסוכות שבעים פרים, כנגד שבעים אומות העולם, והם פוחתים והולכים בכל יום[15], כך שביום הראשון מקריבים שלושה עשר פרים, ביום השני של סוכות שניים עשר וכך הלאה. ראוי לציין כי המספר של שבעים אומות לא נזכר במקרא, וקשה להגיע למספר זה במניין אומות העולם. לפי המדרש מרדכי היהודי שלט בשבעים לשונות:"... והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים לשון"[16].

נחזור לספרות העולם הקדום. המסורת של שבעים בנים ידועה מהספרות האוגרית, שבה נזכרים שבעים בניה של האלה אשרה. זהו גם המספר המציין את כלל האלים בפנתיאון האוגריתי[17]. גם כאן המדובר במספר טיפולוגי, היות שברשימות של אלים אלו שנתגלו, אין מספרם מגיע לשבעים, אלא קרוב למספר זה.

[המספר 70 חוזר פעמים רבות במקרא, והמדובר במספר טיפולוגי שמשמעותו – מספר עם משמעות מיוחדת המסמל קדושה או שלמות.  הוא משמש, בדרך כלל, כמספר בעל משמעות סמלית ללא קשר למשמעותו הכמותית המדויקת... התמונה: Photo by RODNAE Productions from Pexels]

אחרית דבר

בפרשת ויגש, לאחר התוודעות יוסף אל אחיו, מגיעים בני יעקב להשתקע במצרים. מניין הבאים עומד על שבעים נפש. מספר זה חוזר פעמים רבות במקרא, והמדובר במספר טיפולוגי, שמשמעותו – מספר עם משמעות מיוחדת המסמל קדושה או שלמות.  מספר זה משמש בדרך כלל כמספר בעל משמעות סמלית ללא קשר למשמעותו הכמותית המדויקת. המספר שבעים הופך להיות מקובל אצל חז"ל, והוא מופיע במדרשים אין ספור פעמים, כדוגמת – שבעים זקנים שתרגמו את התורה ליוונית, מספרם הבסיסי של אנשי הסנהדרין, שבעים אומות ולשונות בעולם וכך הלאה. המספר שבעים ידוע גם בספרות של המזרח הקדום. כך למשל, מספרם של בני האלה אשרה עומד על שבעים, כמו גם מספרם של אילי הפנתאון האוגריתי. ברם, גם כאן מדובר במספר טיפולוגי, היות ועל פי תעודות שנמצאו, מספר האלים בפנתאון האמור אינו מגיע לשבעים. הן במקרא והן במקורות חיצוניים המספר שבעים היה ונשאר כסמל של קדושה, שלמות וברכה, גם אם בפועל המדובר היה במספר אחר של פריטים.

[לאוסף המאמרים על פרשת ויגש, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] בראשית, פרק מ"ו, פסוק כ"ז.

[2] שמות, פרק א', פסוק ה'.

[3] שופטים, פרק ח', פסוק ל'.

[4] שם, פרק י"ב, פסוקים: י"ג – י"ד.

[5] מלכים ב', פרק י', פסוק א'.

[6] משה ציפור, בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, גיליון פרשת השבוע 268, בר אילן, ר"ג, תשנ"ט.

[7] שמות, פרק כ"ד, פסוקים: א' – ב'.

[8] במדבר, פרק י"א, פסוקים: ט"ז – י"ז.

[9] שמות, פרק ט"ו, פסוק כ"ז.

[10] תהילים, פרק צ', פסוק י'.

[11] ישעיהו, פרק כ"ג, פסוק ט"ו.

[12] ירמיהו, פרק כ"ה, פסוקים: י"א – י"ב.

[13] סנהדרין, פרק א', משנה ו'.

[14] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות, מוסד ביאליק, ירושלים, 1985,י"ב, י"א, 86.

[15] בבלי, סוכה, דף נ"ה, עמוד ב'.

[16] בבלי, מגילה, דף י"ג, עמוד ב'.

[17] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 240.