[בתמונה: זו צוואתי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על 'פרשת ויחי', לחצו כאן]

עודכן ב- 27 בדצמבר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת ויחי - המסיימת את ספר בראשית - מתארת את צוואת יעקב וברכותיו לבניו, מותו וקבורתו. בנוסף, מתארת פרשתנו את צוואת יוסף ומותו.

לפי חלק מחוקרי המקרא, סיפורים אלה ניזונים משתי מסורות, האחת עתיקה והשנייה מסורת כוהנית מאוחרת[1]:

במרכז המסורת העתיקה עומד יוסף, אביהם של אפרים ומנשה. יוסף נצטווה על פי האמור לקבור את יעקב אביו:" וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְשָׁכַבְתִּי, עִם אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ, וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה"[2], והוא אשר מארגן קבורה זו ומוציאה מהכוח אל הפועל:" וַיַּעַבְרוּ, יְמֵי בְכִיתוֹ, וַיְדַבֵּר יוֹסֵף, אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אִם נָא מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא, בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר, אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; וְעַתָּה, אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה. וַיֹּאמֶר, פַּרְעֹה:  עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ"[3].

[בתמונה: מסע קבורתו של יעקב... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי סקוט דוקט (scott dukette) לאתר Unsplash]

בהמשך הדברים, יוסף משביע את אחיו להעלות את עצמותיו לארץ כנען, בדומה לבקשת יעקב אביהם. עוד מסופר כי העיר שכם נתנה ליוסף במתנה:" וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת; וְהָיָה אֱלֹהִים, עִמָּכֶם, וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם, אֶל-אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד עַל-אַחֶיךָ:  אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"[4]. אין במסורת זו זכר למערכת המכפלה, ולכן היו חוקרים שטענו כי לפי מסורת זו, יעקב נקבר בשכם, ועל כך דנו במקום אחר[5].

מנגד קיימת מסורת אחרת, שבה יוסף איננו עומד במרכזה, אלא שניים עשר שבטי ישראל. על פי מסורת זו, מערת המכפלה שבחברון היא מקום קבורתו של יעקב. בנוסף, לפי מסורת זו, לא רק על יוסף הוטלה במשימה לקבור את יעקב אלא חובה זו הוטלה על כלל הבנים, ואכן הם עשו כאשר נצטוו.

נחזור לנושא הצוואה. מעבר לציווי ולצוואה לקוברו בארץ כנען יעקב מברך את אפרים ומנשה ושאר בניו. לכן, ברור מדוע נבחרה צוואתו של דוד (מלכים א', פרק ב'), לשמש להפטרתה של פרשת ויחי. ככלל, צוואת אב לבן או לבניו, אינה דבר נדיר, אולם צוואתו של דוד יוצאת דופן היות וכל תכליתה למנוע זעזועים מיותרים בהעברת השלטון לשלמה, ולכן דוד מצווה על בנו להסיר כל מכשול אפשרי עתידי, גם אם המדובר בהוצאתם להורג של מתנגדי בית דוד[6].

[יעקב מברך את מנשה ואפרים לפני מותו. הציור הוא נחלת הכלל]

לשון אחר – דוד מצווה על שלמה לסגור או ליתר דיוק לחסל חשבונות עם אנשים שהיוו מכשול שלטוני. ראשית הוא מצווה על שלמה להרוג את יואב בן צרויה. זאת על רקע המסופר בספר שמואל ב', בו מסופר על רצח אבנר ועמשא. אמנם דוד לא היה שותף במעשים אלה, אולם הוא ראה עצמו אחראי למה שקרה, לא רק מפאת העובדה שיואב היה שר צבאו, אלא גם משום שאבנר נרצח בעת שניהל משא ומתן עם דוד על כניעה ושלום, ועמשא נרצח בעת מילוי משימה שהטיל עליו דוד כדלקמן: "וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּד, וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ; וְאַבְנֵר, אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כי שִׁלְּחוֹ, וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם, וְיוֹאָב וְכָל-הַצָּבָא אֲשֶׁר-אִתּוֹ, בָּאוּ; וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב, לֵאמֹר, בָּא אַבְנֵר בֶּן-נֵר אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם, וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָה:  הִנֵּה-בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ, לָמָּה-זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ, יָדַעְתָּ אֶת-אַבְנֵר בֶּן נֵר, כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא; וְלָדַעַת אֶת-מוֹצָאֲךָ, וְאֶת-מבואך (מוֹבָאֶךָ), וְלָדַעַת, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה, וַיֵּצֵא יוֹאָב, מֵעִם דָּוִד, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה; וְדָוִד, לֹא יָדָע, וַיָּשָׁב אַבְנֵר, חֶבְרוֹן, וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל-תּוֹךְ הַשַּׁעַר, לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי; וַיַּכֵּהוּ שָׁם, הַחֹמֶשׁ וַיָּמָת, בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו"[7].

עמשא בן יתר, בנה של אביגל אחות דוד (ראו תמונה משמאל), שימש תחילה כשר צבא יהודה. בעת מרד אבשלום, נתמנה למפקד צבא המורדים. לאחר שוך המרד, ביקש דוד להתפייס עם המורדים ובראשם עמשא, ולפיכך מינה אותו לשר צבאו במקום יואב: "וְלַעֲמָשָׂא, תֹּמְרוּ, הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי, אָתָּה; כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים, וְכֹה יוֹסִיף, אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים, תַּחַת יוֹאָב"[8]. יואב בן צרויה הוא בן מוות לפי דוד, לא רק משום שהרג אנשי ממשל ללא הוראת המלך, אלא היות שבזמן מרד אדוניה, כנגד המלכתו של שלמה, הוא תמך באדוניה, ולדוד היה חשש כבד, כי בשעת כושר, יואב ימשיך בקו זה ויסכן את מלכות בנו.

[בתמונה: וַעֲמָשָׂא לֹא-נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד-יוֹאָב, וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל-הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא-שָׁנָה לוֹ-וַיָּמֹת. — ספר שמואל ב', פרק כ', פסוק י' תחריט עץ. מותו של עמשא. מעשה ידי יוהאן כריסטוף וויגל. משנת 1695... התמונה היא נחלת הכלל]

דוד מבקש בצוואתו, גם לנקום בשמעי בן גרא. זה האחרון קילל את דוד בזמן מרד אבשלום נגדו, ומקלל המלך עונשו מוות. נכון שדוד נשבע לשמעי שלא יהרגהו, אבל שבועה זו לא חלה על שלמה בנו. המעשה של שמעי מובן על רקע היותו מבית שאול, ואף כינהו פעמיים כאיש דמים כדלקמן:" וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי, בְּקַלְלוֹ; צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים, וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל, הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל דְּמֵי בֵית-שָׁאוּל, אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו, וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת הַמְּלוּכָה, בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ; וְהִנְּךָ, בְּרָעָתֶךָ, כִּי אִישׁ דָּמִים, אָתָּה"[9], לפיכך הציווי לשלמה כלפי שמעי מנוסח באותה מטבע לשון שבה הוא האשים את דוד:" וְעַתָּה, אַל-תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם, אָתָּה; וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לּוֹ, וְהוֹרַדְתָּ אֶת-שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל"[10].

מנגד בצד הקריאה לעונשי המוות הללו, נמצא בצוואה של דוד, גם בקשה לנתינת שכר, דבר המאזן, במידת מה את התמונה הכללית. דוד מבקש משלמה שייתן שכר טוב לבניו של ברזילי הגלעדי, אשר סייע לו, בשעה שזה נס מפני אבשלום בנו: "וַיְהִי, כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה; וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר, וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי, מֵרֹגְלִים, מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר, וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי, וּפוֹל וַעֲדָשִׁים, וְקָלִי, וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה, וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר, הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, לֶאֱכוֹל:  כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא, בַּמִּדְבָּר"[11]. יתכן שיש כאן גם חכמה פוליטית לא מבוטלת, היות שבאזור הגלעד, היו תומכים רבים דווקא לבית שאול[12], והעובדה שנציגים חשובים משם יהיו סמוכים על שלחן המלך, יתכן שתקהה את התמיכה הזאת.

שלמה ממלא אחרי צוואת דוד, ומצווה להרוג את יואב בן צרויה ושמעי[13]. יתרה מזאת. כדי לחזק את מעמדו בשלטון, הוא מדיח מתפקידו את אביתר הכהן, שתמך אף הוא באדוניה, וגוזר דין מוות על אדוניה עצמו. רק לאחר קיום דברי צוואת דוד, יכול המספר של ספר מלכים לומר כי:" וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה, בְּיַד-שְׁלֹמֹה"[14].

[בתמונה: להיפטר מיואב בן צרויה... בתמונה: יואב, שר צבא דוד. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

פרשת ויחי כוללת בתוכה את ברכותיו של יעקב וצוואתו לבניו. הדרישה מהם היא שלא יקבר במצרים אלא בארץ כנען. קיימת מחלוקת בין החוקרים היכן נקבר יעקב. לפי המסורת המרכזית, בניו קברו אותו במערת המכפלה, ולפי מסורת אחרת יעקב נקבר בשכם.

הפטרת הפרשה, עוסקת אף היא בצוואה, זו של דוד לשלמה. בצוואתו זו, מבקש דוד מבנו, להיפרע מיואב בן צרויה, על שהרג את אבנר בן נר ועמשא בן יתר.

כמו כן, מצווה דוד על נקמה בשמעי בן גרא, על שקילל את דוד בזמן מרד אבשלום.

מנגד, הוא מבקש משלמה לגמול טוב עם בני ברזילי, על שעזרו לו ברגעיו הקשים בזמן מרד אבשלום. מעבר לסתם נקמה, יש כאן מהלך פוליטי מתבקש, שבלעדיו שלטונו של שלמה יהיה נתון בסכנה מתמדת.

ואכן, לאחר ביצוע צוואת דוד אומר המספר של ספר מלכים כי מלכותו של שלמה יצאה לדרך ללא כל מכשול.

[בתמונה משמאל: ספרו של אריה קוצר, בן צרויה. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לאוסף המאמרים על 'פרשת ויחי', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), פרשת ויחי באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 4/1/20.

[1] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 244 – 245.

[2] בראשית, פרק מ"ז, פסוקים: כ"ט – ל"א.

[3] שם, פרק נ', פסוקים: ד' – ו'.

[4] שם, פרק מ"ח, פסוקים: כ"א – כ"ב.

[5] אבי הראל, היכן מקום קבורתו של יעקב אבינו, ייצור ידע, דצמבר 2017.

[6] א' שנאן(עורך), צוואת דוד לשלמה בנו, דפי פרשת שבוע של האוניברסיטה העברית, ירושלים, יולי 2018.

[7] שמואל ב', פרק ג', פסוקים: כ"ב – כ"ז.

[8] שם, פרק י"ט, פסוק י"ד.

[9] שם, פרק ט"ז, פסוקים: ז' – ח'.

[10] מלכים א', פרק ב', פסוק ט'.

[11] שמואל ב', פרק י"ז, פסוקים: כ"ז – כ"ח.

[12] ראה – שמואל א', פרק י"א.

[13] מלכים-א', פרק ב', פסוקים: כ"ח – מ"ו.

[14] שם, פרק ג', פסוק א'.