[בתמונה: בתרגום השבעים נקרא חומש שמות בשם Exodos  - יציאה, והכוונה כאן היא למאורע הגדול של יציאת מצרים... התמונה היא צילום מסך מתוך הסרט מ- 2007: The Ten Commandments. אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

עודכן ב- 4 בינואר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

השם שמות ניתן לחומש השני מתוך חמשת חומשי התורה, על פי הפתיח של פרשת שמות – "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"[1]. בתרגום השבעים נקרא חומש שמות בשם Exodos - יציאה, והכוונה כאן היא למאורע הגדול של יציאת מצרים.

למרות שחומש זה נפתח בתיאור של בני יעקב שבאו מצרימה, מה שנראה כניסיון של המספר המקראי לקשור בין ספר בראשית לספרנו, ניסיון זה לא עולה יפה, ויש הרגשה של נתק בין שני החומשים הראשונים:

• ספר בראשית, המתאר את פועלם של אבות האומה, מסתיים בקורותיה של משפחת יעקב, שבראשה עומד יוסף כמשנה למלך מצרים.
• בספר שמות, אנו עומדים בפתחה של תקופה היסטורית חדשה של בני ישראל, והדמות הדומיננטית היא של משה, המשתייך לשבט לוי.

ניגודיות זו איננה בנמצא בספר היובלים (ראו תמונה משמאל), היות ושם הסיפור של ספר בראשית וספר שמות הינו עלילה אחת מתמשכת[2].

[בתמונה משמאל: כריכת ספר היובלים: מבוא, תרגום ופירוש לכנה ורמן, שראה אור בהוצאת יד בן צבי, ב- 2015. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ספר היובלים מקדיש חמישה פרקים, מ"ו – מ"ט, לסיכום תשעה עשר הפרקים הראשונים של ספר שמות, ובכך הוא מראה עד כמה שולי בעיני מחברו המאורע של יציאת מצרים, המתואר בספר שמות בהרחבה יתרה.

מחבר היובלים לא רואה בכך מאורע מכונן במערכת היחסים בין ה' לבני ישראל, וגם סיפור השעבוד במצרים איננו לרוחו[3], לכן אין פלא שהוא קיצר מאוד בסיפור יציאת מצרים וסיפור שיעבוד בני ישראל, אך מאידך הוא שתל מספר פרטים שאינם מצויים במסורת המקראית, ובראשה מלחמה בין כנען למצרים.

ספר היובלים לא היה הראשון שהזכיר מלחמה זו, והיא נזכרת בספר ארמי בשם חזונות עמרם[4]. זה האחרון מספר על מסע שאיננו נזכר במקרא שכל תכליתו הוא הבאת בני יעקב לקבורה בארץ כנען, אולם עמרם, אביו של משה, איננו יכול לחזור למצרים בסופו של המסע בגלל המלחמה שפורצת בין מצרים לכנען, ועל סיפור זה הרחבנו במקום אחר[5]. כך או אחרת, בסיפור מסע הקבורה של בני יעקב בארץ כנען, יש תשובה לשאלה, כיצד הסכימו בני יעקב לכאורה להיקבר במצרים, בעוד שיעקב ויוסף התנגדו לכך. ספר היובלים הכיר ככול הנראה את ספר חזונות עמרם, וגם בו יש מסורת שבני ישראל יוצאים לקבור את בני יעקב בארץ כנען. יש הבדלים בין שני המקורות הללו, בסיפור אודות עמרם אבי משה, ואין כאן המקום להאריך בהם.

נחזור לסיפור שיעבוד בני ישראל במצרים. לפי פרק א' בפרשתנו שמות, השעבוד הוא חלק ממבנה מדורג, המתחיל בגזרותיו של פרעה – שעבוד, האזהרה למיילדות העבריות להריגת כל בן זכר, ובסוף השלכתם למי היאור[6].

[בתמונה: שיעבוד בני ישראל במצרים... ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)]

על השעבוד אומר המספר המקראי את הדברים הבאים: "וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ, הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם, וְאֶת רַעַמְסֵס, וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"[7]. ברם, תוכניתו זו של פרעה נכשלת, היות והמספר המקראי אומר במפורש "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". כשלון זה מביא את פרעה לנסות לרתום את המיילדות העבריות לתוכניתו:" וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה,  וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל הָאָבְנָיִם:  אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה"[8]. גם תוכנית זו נכשלת, והמספר המקראי מציין בפסוק שלאחר מכן כי בני ישראל התעצמו מאוד מספרית. כשלון זה מביא את פרעה לגזרה נוספת, להשליך את כלל הזכרים ליאור אבל גם בזה נכשל פרעה והיות ומשה נשאר בחיים.

מבנה דוגמטי זה, מתערפל קמעא, עקב התוספת של עלילת משנה במהלך האירועים האמורים[9], בה נאמר כי שיעבוד בני ישראל, הינו יוזמה של העם המצרי, שקץ מפני בני ישראל, בגלל הריבוי הטבעי העצום שלהם, והוא אשר ממרר את חייהם של בני יעקב בעבודה קשה: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ, וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה אֵת, כָּל עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ"[10].

[בתמונה: "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ, וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה אֵת, כָּל עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ"... המקור: freebibleimages]

בספר היובלים אין בנמצא התנכלות מדורגת של פרעה ועמו בבני ישראל. סיפור המיילדות הושמט, וסיפור השלכת כלל הזכרים אל היאור מנותק מסיפור השעבוד עצמו. מחבר ספר היובלים מתאר שעבוד בן שלב אחד בלבד, כולו בהובלתו של פרעה, על רקע מלחמת מצרים כנגד כנען שנזכרה קודם לכן. עבודות הפרך שהוטלו על בני ישראל, אינם אלא הכנת ארץ מצרים למלחמה הממשמשת ובאה, ובני ישראל בונים ערים בצורות ומשקמים כל מבצר וחומה שניזוקו מפגעי הזמן. שיקום חומות ומבצרים שניזוקו, איננו מופיע כלל בפרשתנו, וזה משקף ככול הנראה את העובדה שמחבר היובלים מנסה לטשטש במתכוון את השלב השני בשעבוד, בו בני ישראל שוב לא מרוכזים בערים מרכזיות כפיתום ורעמסס, אלא פזורים במרחבים של ארץ מצרים, כמשרתי בניה של ממלכת פרעה.

המלחמה בין מצרים לכנען הופכת בספר היובלים למוטיב המרכזי בסיפור השעבוד של בני ישראל במצרים. מלחמה זו מאפשרת למחבר היובלים לרמוז על פרטים רבים הנזכרים בפרשתנו, אולם סיפור המלחמה פותר אותו מלהודות שבני ישראל סבלו קשות תחת העול של פרעה ועמו, היות ואין זה עיקר הסיפור לפי השקפתו וראות עיניו.

אחרית דבר

ספר שמות פותח תקופה היסטורית חדשה ועובר מסיפורי אבות האומה למנהיגותו של משה. למרות שהוא פותח בירידת בני יעקב למצרים, כדי לקשור אותו  עם הסיום של ספר בראשית, הרי שניסיון זה מלאכותי ומאולץ.

סיפור השעבוד המקראי, המסופר בספר שמות, מכיל בתוכו מספר שלבים, החל מגזירותיו של פרעה, שהולך צעד אחר צעד כנגד שהות בני ישראל במצרים, ללא הועיל. מבנה דוגמטי זה מתערער עם ציונה של עלילת משנה, בה מספר המקרא, כי העם המצרי הוא אשר יזם את שעבוד בני יעקב, בגלל ריבויים המהיר.

[בתמונה: סיפור השעבוד המקראי, המסופר בספר שמות... המקור: המקור: freebibleimages]

בניגוד לכך, מחבר ספר היובלים לא מציין שיש הדרגתיות במסע לשעבוד בני ישראל, והוא אף משמיט חלק מהאנקדוטות המופיעות בפרשתנו, כמו סיפורם של המיילדות העבריות, שנצטוו לפי המקרא להרוג כל זכר. מנגד, מוסיף מחבר ספר היובלים, אנקדוטות לא ידועות מהמקרא, בהן, קבורת בני יעקב בארץ כנען על ידי עמרם, וחוסר יכולתו לחזור בעטיה של מלחמה קשה בין מצרים לכנען. כל זאת במטרה לעגן את התפיסה כי שעבוד מצרים איננו הסיפור המרכזי, בדומה לסיפור יציאת מצרים, שאף היא איננה מרכזית לפי השקפתו.

מדוע ספר היובלים מנסה להמעיט באנקדוטות מקראיות מרכזיות שכאלה? קשה לומר על כך תשובה מוחלטת. יתכן, שהוא נוקט בגישה זו, כדי להגיב על סיפור יציאת מצרים כפי שסופר בעולם ההלניסטי, בהשפעת כתביו של ההיסטוריון המצרי מנתון[11]. כאמור המדובר בהשערה בלבד, ויתכן שיש סיבות נוספות לכך, רק שאין בנמצא מלהשיב על שאלה זו תשובה קוהרנטית ומקיפה.

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ספר היובלים', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), פרשת שמות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 27/12/18.

[1] שמות, פרק א', פסוק א'.

[2] B. Halpern - Amaru, Burying the Fathers: Exegetical Strategies and Source Traditions in Jubilees 46', Leiden, 2005 pp.135 – 152.

[3] ספר היובלים, מהדורת כנה ורמן, יד בן צבי, ירושלים, 2015, עמודים: 520 – 524.

[4] חזונות עמרם, המכונה גם 4Q543-549, , הוא אוסף של חמישה עותקים מקוטעים ביותר שנמצאו במערת קומראן מספר 4. בחיבור זה, עמרם מכנס את צאצאיו ביום מותו על מנת למסור להם את צוואתו. הצוואה כוללת ברכה לבנים, סיפור אירועים מחייו ומסירת חזיונות שנגלו לו על עתידם של בניו – משה ואהרון – אשר יושיעו את ישראל משעבוד מצרים וייסדו את הכהונה.

[5] אבי הראל, ברכות יעקב, והצורך באישור מלכותי לקוברו בארץ כנען, ייצור ידע, ינואר 2020.

[6] J.I. Durham, Exodus, Waco, Texas, 1987, pp 11.

[7] שמות, פרק א', פסוקים: ט' – י"ב.

[8] שם, פסוקים: ט"ו – ט"ז.

[9] B.S. Childs, The Book of Exodus, A Critical, Theological Commentary, Philadelphia, 1974 pp 7.

[10] שם, פסוקים: י"ב – י"ד.

[11] מַנֶתּוֹן היה היסטוריון מצרי-הלני וכוהן של הדת המצרית, בתקופה התלמית במאה ה-3 לפנה"ס, בזמנו של תלמי השני, פילדלפוס. מנתון חיבר את החיבור דברי ימי מצרים, שמשתמשים בו רבות לצורך קביעת הכרונולוגיה הפרעונית בפרט, ושל עמי העולם העתיק בכלל.