[בתמונה: מכת הצפרדע... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Ronile לאתר Pixabay]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן]

עודכן ב- 12 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת וָאֵרָא עוסקת בהמשך שליחותו של משה להוצאת בני ישראל ממצרים, ומתוארות בה שבע המכות הראשונות מתוך עשר שהן:  דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד.

בדברנו הבאים נעסוק במכה השנייה, היא מכת הצפרדעים. למכה זו, מוקדשים חמישה עשר פסוקים, תיאור ארוך כשלעצמו, ומי שנוטל בה חלק פעיל הוא אהרון.

[לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן]

[בתמונה: שלח את עמי...  תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

תיאור המכה מתחיל בצו האלוהי למשה להזהיר את פרעה: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי, וְאִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ:  הִנֵּה אָנֹכִי, נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים,  וְשָׁרַץ הַיְאֹר, צְפַרְדְּעִים, וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ; וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ, וּבְכָה וּבְעַמְּךָ, וּבְכָל-עֲבָדֶיךָ--יַעֲלוּ, הַצְפַרְדְּעִים"[1]. לאחר מכן מורה ה' למשה שיאמר לאהרון לבצע את האמור כדלקמן:" וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ, עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים; וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים, עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ, עַל מֵימֵי מִצְרָיִם; וַתַּעַל, הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתְּכַס, אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם,  וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים, בְּלָטֵיהֶם; וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים, עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם"[2].

ראויה לציון העובדה כי גם חרטומי מצרים עושים פעולה דומה לפעולתו של אהרון. אם כן איזה יתרון היה לאהרון במעשיו? למעשה התחרות בין אהרון לחרטומי מצרים יצרה מציאות מטרידה כלפי תושבי מצרים, והתחרות עברה מהר מאוד מהיכולת להעלות את הצפרדעים ליבשה, ליכולת לסלקן משם. בעקבות כל זאת, קורא פרעה למשה ואהרון להתפלל לה' ולהסיר את מכת הצפרדעים מעל עמו. תיאור המכה מסתיים בהכרזתו של משה על הסרת המכה, ובחזרתו של פרעה לסורו לאי שחרור בני ישראל משעבודם:" וַיַּעַשׂ יְהוָה, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיָּמֻתוּ, הַצְפַרְדְּעִים, מִן-הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת, וּמִן הַשָּׂדֹת, וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם, חֳמָרִם חֳמָרִם; וַתִּבְאַשׁ, הָאָרֶץ, וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, וְהַכְבֵּד אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא שָׁמַא אֲלֵהֶם:  כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה"[3].

[בתמונה: שלח את עמי...  תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

האם מכת הצפרדעים נבחרה באופן אקראי או שיש משהו ביצור דו חיים זה הקשור למצרים? לפי הידוע[4], המצרים ייחסו לצפרדעים כוח אלוהי, והן נחשבו בארץ הנילוס לסמל הפוריות. האלה חקת (ראו תמונה משמאל), מתוארת כאישה עם ראש צפרדע, ולפי האמונה המצרית היא הייתה נופחת נשמת חיים בוולדות שבעלה, האל ח'נם, היה יוצר. אשר על כן, הצפרדע לא נבחרה באקראי למכה, היות ויש במכה זו לגלוג כיצד הפכה הצפרדע שנחשבה לסמל הפוריות למטרד לאומי.  הצפרדע הינה דו חיים שנזכרת בספרות המקראית רק בהקשר למכות מצרים, בפרשתנו ובספר תהילים:" יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב, וַיֹּאכְלֵם; וּצְפַרְדֵּעַ, וַתַּשְׁחִיתֵם" , " שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים; בְּחַדְרֵי, מַלְכֵיהֶם"[5]. משקל המילה איננו מצוי בעברית, אך שמות הצפרדע בשפות השמיות דומות לשם העברי,  ויתכן שמקור השם בצליל הקרקור של הצפרדע[6].

[בתמונה משמאל: האלה חקת. התמונה היא נחלת הכלל]

צבע הגוף של הצפרדע משתנה מירוק בהיר עד חום[7], ואורכה מגיע עד 20 ס"מ. לראש יש צורת משולש, הגפיים הקדמיות קצרות והאחוריות ארוכות מאוד וחזקות. הרגליים האחוריות משמשות לקפיצה ולשחייה, היות ובין אצבעותיהם נמתח קרום שחייה. בעונת הרבייה הנקבות נמשכות לזכרים בגלל קולם, הזכר נצמד לנקבה והם שוחים יחדיו. לאחר מכן מטילה הנקבה ביצים רבות והזכר מפרה אותן. לאחר כחמישה עד עשרה ימים בוקעים הראשנים, והם מגיעים לבגרות כעבור שנה. מתוך מאות ביצי הנקבה מגיעות רק שתי צפרדעים לגיל הפוריות. בפרשתנו עובדה זו לא התקיימה, היות והמדובר היה בכמות עצומה של צפרדעים, שנוצרה תוך זמן קצר יחסית. עובדה זו ניתנת להסבר הבא: כאשר מצוי גורם המפר את שיווי המשקל הקיים בטבע, והאויבים הטבעיים של הצפרדעים נעלמים מהיאור, מסיבה זו או אחרת, נוצר מצב שאוכלוסיית הצפרדעים גדלה בעשרות מונים. ברם, כמות עצומה שכזאת של צפרדעים לא יכולה להתקיים לאורך זמן, היות והיא מהווה מקור משיכה לאויבים הטבעיים, שבסופו של דבר חוזרים לזירה.

[בתמונה: שלח את עמי...  תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

כאמור הצפרדע נחשבה במצרים העתיקה לסימן של שפע ופריון, ולפיכך היו נפוצות במצרים משקולות וקמיעות בצורת צפרדע, והן גם התגלו בארץ ישראל בתל אל פארעה[8], וזמנן ימי השושלות הי"ח – י"ט[9].

נחזור למכת הצפרדעים. התוצאה הבלתי נמנעת של ריבוי הצפרדעים ביאור וצפיפות האוכלוסייה בו, הייתה יציאתן ממנו והתפרסותן בכל רחבי ארץ מצרים. לפי התיאור המקראי, הן חודרות לכל מקום, בחפשן מזון בסביבה לחה. חדירה זו גורמת למצרים הרגשת גועל ומטרד, ולפי התיאור הן חודרות לעשרה מקומות כדלקמן:" וְשָׁרַץ הַיְאֹר, צְפַרְדְּעִים, וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל-מִטָּתֶךָ; וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ, וּבְכָה וּבְעַמְּךָ, וּבְכָל-עֲבָדֶיךָ--יַעֲלוּ, הַצְפַרְדְּעִים"[10] – בביתך – 1, חדר משכבך – 2, מטתך – 3, בית עבדך – 4, בעמך – 5, בתנוריך – 6, במשארותיך[11] – 7, בכה – 8, ובעמך – 9, ובכל עבדיך – 10. יתכן שהמספר המקראי, לצורך הגעה למספר השלמות עשר, כופל את הביטויים 5 ו- 9, 4 ו- 10.

[בתמונה: שלח את עמי...  תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

אחרית דבר

פרשת וארא מתארת את שבע המכות הראשונות שניחתו על מצרים, קודם צאת בני ישראל משם. רוב המכות הללו, היו כשלעצמן מכות טבע מוכרת לתושבים הסמוכים לנילוס. אולם ריכוז המכות בזמן מוגבל, העוצמה שלהן והעיתוי שבו הן חלו, כל אלה מלמדים שיש כאן עונש אלוהי המצביע על עליונות כוחו.

המכה השנייה היא מכת הצפרדע. האם המכה זו נבחרה באקראי או שיש דבר מה נוסף העומד מאחוריה? המצרים יחסו לצפרדע כוח אלוהי והן נחשבו לסמל הפוריות במצרים. זאת ועוד. האלה חקת, מתוארת כאישה עם ראש צפרדע, ולפי המסורת המצרית היא הייתה נופחת נשמת חיים בוולדות שבעלה ח'נם היה יוצר. הווה אומר שמכת הצפרדע באה להראות למצרים כי אחד מסמלי המסורת המצרית, המייצג את הפריון והחיים,  נתון בסכנה.

הצפרדע נזכרת במקרא רק בהקשרה למכה זו, ופרט לפרשתנו היא נזכרת פעמיים נוספות במזמורי תהילים. משקל המילה צפרדע, איננו מצוי בעברית, והביטוי הפונטי בשפות השמיות הקדומות, מראה כי שמה של הצפרדע בא על שם הקרקור שלה, והעברית שאלה ככול הנראה את שמה  משפות אלה. בחפירות ארכיאולוגיות שונות, במצרים ובדרום גבולה של ישראל, נמצאו משקולות וקמיעות רבות בצורת צפרדע, אות וסימן לחשיבותה במצרים.

[בתמונה: שלח את עמי...  תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וארא באתר 'ייצור ידע', ייצור יידע, 3/1/19.

[1] שמות, פרק ז', פסוקים: כ"ז – כ"ט.

[2] שם, פרק ח', פסוקים: א' – ג'.

[3] שם, פסוקים: ט' – י"א.

[4] עולם התנ"ך, שמות, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 62.

[5] תהילים, פרק ע"ח, פסוק מ"ה, פרק ק"ה, פסוק ל', בהתאמה.

[6] אנציקלופדיה מקראית, כרך ו', מוסד ביאליק, ירושלים, 1982, עמוד 762.

[7] החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 5, זוחלים ודוחיים, משרד הביטחון, 1984, עמודים: 209 – 210.

[8] תַל אל-פַארִעַה (דרום), הוא תל בנגב הצפוני על גדתו המערבית של נחל הבשור. הזיהוי של התל עם  שרוחן  (עיר כנענית קדומה) אינו ודאי. ניתן להגיע אל התל באמצעות דרך הבשור העוברת למרגלות צידו המערבי של התל. ראה - כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, משרד הביטחון, 2005.

תל פארעה,(דרום), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך ד',  עמודים:  1293–1296, כרטא, ירושלים, 1992.

[9] פרעוני השושלת ה- 18 וה- 19, שלטו במצרים משנת 1580 לפנה"ס ועד לשנת 1185 לפני הספירה.

[10] שמות, פרק ז', פסוקים: כ"ח – כ"ט.

[11] כלי שהיו לשים בו את הבצק, בו היה מתחמם, מחמיץ ותופח.