[התמונה: ראש עיריית סאן פרנסיסקו, בריד לונדון, פונה לעבריינים: אל תראו בחמלה שלנו סימן לחולשה... בינתיים הם מתגלגלים מצחוק! התמונה היא צילום מסך

[לאוסף המאמרים על הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משילות, לחצו כאן]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות". זהו מאמר דעה פרי עטו.

*  *  *

שתי רעות חולות אקוטיות תוקפות היום את מדינת ישראל: ההימנעות מחיסון מפני המגפה והפשיעה האזרחית. שתיהן קשורות להידרדרות המתמשכת במשילות השלטונית. הסיבה לאובדן המשילות נעוצה, בעיקר, בהשתלטות תפיסת עולם ליברלית פרוגרסיבית, המעמידה את זכויות הפרט האולטימטיביות כחזות הכול, על פני הסולידריות והאחריות הקולקטיבית.

לתוהים - מה הקשר לסן-פרנסיסקו - אני מפנה למאמרו של יואב קרני (גלובס 27 בדצמבר; ראו בתחתית המאמר) המתאר את העלייה הדרמטית ברמת הפשיעה בעיר כדוגמא קיצונית למשבר המשילות והשיטור בארה"ב. עד כי ראשת העיר, בריד לונדון, הכריזה על מצב חירום כדי למגר את שלטון הפושע הכולל גניבות מסיביות מחנויות בחסות החוק המגן על גנבים מפני תפיסה  והענשה, וניסיונות של רדיקלים לפרק את המשטרה (Defand The Police), ולהשיב את הסדר על כנו:

[לאוסף המאמרים על משילות, לחצו כאן]

סן פרנסיסקו ידועה כ"אתר הניסויים החברתיים והמשפטיים" של ארה"ב, ואין ארוחות חינם...

כבר ב 2014 אימצה קליפורניה חוק המחריג את הגניבה מהחנויות מקטגוריה פלילית, אם ערכו קטן מ- 950 דולר; והפקיעה ממערכת השיטור והמשפט את הסמכות לעצור גנבי חנויות. התוצאה הייתה זינוק ברמת הפשע - הרגיל והמאורגן - הצפת העיר בחסרי בית, שימוש גובר בסמים קשים, וחדירה מסיבית חסרת שליטה של מהגרים מדרום אמריקה.

מזה כמה עשורים ניכרת מגמה של השתלטות השיח הליברלי על סדר היום החברתי בארה"ב כפי שבא לידי ביטוי גם בתנועות  ME TOO, תמועת "חיי השחורים נחשבים" BLM (ובהזדמנות זו גם חיי הפלסטינים נחשבים נגד ישראל הקולוניאליסטית...).

התנועה הליברלית בהובלת הפרוגרסיביים - שלוחת השמאל הקיצוני בארה"ב - מזוהה עם התנגדות לאכיפה נוקשה של חוק וסדר; וייחוס הפשיעה לקיפוח תרבותי, חברתי וכלכלי, שיש לטפל בו. היא דוגלת בחקיקה מתונה ובשיטור מוגבל, במקביל יחד עם השקעות מסיביות בשכונות העוני, על חשבון תקציבי המשטרה.

[הכרזה: ייצור ידע]

הליברליזם הפרוגרסיבי הולך ותופס אחיזה גם בישראל, כאשר מערכת המשפט הישראלית נלחמת בחירוף נפש לשמר את עליונותם של חוקי הזכויות על פני חובות הפרט, כפי שחוק הלאום מנסה לאזן במשהו עי הפניית תשומת הלב, לחשיבות טובת הכלל והסולידריות החברתית.

בינתיים, המלחמה הזו נתקלת בחסמים, נוכח קשייהן של ממשלות ישראל ליישם סדר יום אפקטיבי ונחוש בהתמודדות עם סרבני החיסונים, הבנייה הפירטית, האלימות והפשע - בעיקר במגזר הערבי ובפריפריה - השתלטות על אדמות מדינה, מסתנני העבודה מאפריקה, חדירת שב"חים פלסטינים דרך גדרות מחוררות, זיהום סביבתי חסר מעצורים, טרור חקלאי בלתי נתפס ועוד ועוד... (רשימה חלקית).

[להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן]

[בתמונה: אין ארוחות חינם... בעל הזכויות בתמונה המקורית לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. הכרזה: ייצור ידע]

המחשבה - שהרווחה הכלכלית (כסף) היא חזות הכל, מבלי להבחין בכשלים ערכיים ואידאולוגיים שבבסיס כישלון ההנהגה המדינית - חודרת גם להתייחסות הפוליטית של ישראל לסוגיה הפלסטינית, ביהודה ושומרון ובתחומי הקו הירוק. היא נוטה לתלות את אובדן ההרתעה, הפשע, הטרור והעוינות כלפי ישראל בפער כלכלי וחברתי, שישראל אחראית לו. גישה זו באה לידי ביטוי בהצהרות השר לביטחון פנים, עמר בר לב, התולה מנמק ומתרץ את פרעות תרפ"א ב"היעדר שוויון כלכלי וקיפוח ערביי ישראל", ועד שלא יקודמו מהלכים מקדמי רווחה כלכלית, ישראל צפויה להתמודד עם טרור מתמשך. זאת תחת ההנחה, שההזדמנויות הכלכליות יספקו את תחושת ה"יהיה להם מה להפסיד", שתרתיע מפני פניה לטרור.

תופעה זו אופיינית לאי הבנת התרבות המקומית. הניסיון להשליך את תפיסת העולם הישראלית כאילו הרווחה הכלכלית היא חזות הכל - אינה תופסת במזרח התיכון. כך גם המאמץ לשכנע, שמצבם החברתי והכלכלי של הערבים בישראל עדיף לאין שיעור על זה של אחיהם מעבר לגבול. לא זעקה ל"שוויון הזדמנויות" בקעה מגרונם של פורעי תרפ"א המלהיטים עצמם בקריאת "אללה  אכבר"  ו-"אל אקצה בסכנה". הנטייה הגורפת של  ערביי ישראל - שלא להתאחד עם אחיהם שמעבר לגבול - אינה רק מטעמי נוחות החיים במשטר הדמוקרטי הישראלי המטיב, אלא מתוך ישום חזון המדינה הפלסטינית, שתקום בבוא העת על חורבות המדינה הצלבנית-ציונית.

[בתמונה: השר לביטחון הפנים, עמר בר לב, ממובילי הגישה שנוטה לתלות את אובדן ההרתעה, הפשע, הטרור והעוינות כלפי ישראל בפער כלכלי וחברתי, שישראל אחראית לו... התמונה היא צילום מסך]

להדגיש, אין לראות בדברים אלה המלצה להימנע ממימוש זכויות אזרחיות מלאות מהציבור הערבי (חובות אזרחיות אינן מוזכרות כלל בשיח הישראלי הנוכחי...). אין לתלות מימוש זכויות בנאמנות למדינה; או לצפות, שבעקבות הרווחה הכלכלית, ימנעו אנשי אום אל פחם מחסימת כביש ואדי ערה, מונדליזם או מלינץ' תחת הקריאה "אל אקצה בסכנה". יש בהחלט לפעול לשיפור הרווחה הכלכלית (והצדק האזרחי) אך תהיה זו טעות חמורה לראות בכך את חזות הכול.

לסיום: סן- פרנסיסקו יכולה אולי להרשות לעצמה לעשות ניסויים חברתיים מרובים, ולהשתעשע בשפה של תקינות פוליטית" ואף להסתכן בכאוס מחושב ואובדן שליטה, בהיעדר אויב ב"עין" על גבולותיה, כי תמיד יש לה ההזדמנות השנייה לתקן מהלכים שהתבררו שגויים.

לישראל אין את הלוקסוס הזה, כי אינה יכולה להרשות לעצמה להפסיד אף לא פעם אחת.

[למאמר המלא של יואב קרני ב'גלובס', לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משילות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ‘משילות’ באתר ייצור ידע, 9/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.