[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא המערכה שבין המלחמות (מב"ם), לחצו כאן]
תת אלוף במילואים, ד"ר דב (דוביק) תמרי (ראו תמונה משמאל) הוא ממפקדי סיירת מטכ"ל וקצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל. בעל עיטור העוז ושני צל"שי הרמטכ"ל.
שימש בעבר כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת תל אביב, וכחבר יועץ במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי.
עמד בראש המכון לחקר תורת המערכה בצה"ל והרצה בתוכנית ללימודי ביטחון שלאוניברסיטת תל אביב. קודם לכן שימש מפקד חטיבת טנקים ואוגדה משוריינת סדירות; וכן, מפקד המכללה לפיקוד ולמטה.
שימש כראש התוכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל.
[מקור התמונה משמאל: המחבר]
* * *
לאחרונה התפרסמו בתקשורת פרטים אודות התאבדותו של חייל, לוחם, שפותה ע"י בעלי תפקיד במשטרה הצבאית לדווח על חבריו לפלוגה אם השתמשו בסמים. ראש אגף כוח האדם, הדיח מתפקידו את מפקד יחידת מצ"ח דרום, רס"ן, כהחלטה פיקודית ולא כתוצאה ממשפט צבאי. הקצין פנה לבית משפט מחוזי והשופטת פסקה לבטל את ההדחה. דהיינו, התערבות שיפוט אזרחי בהחלטה פיקודית בצה"ל שלא הייתה בה הפרה, של חוק צבאי או אזרחי.
[למאמרו של נועם אמיר ב'מקור ראשון', לחצו כאן]
ב-1959 נערך בנגב אימון לגדוד 50. האימון הסתיים בתרגיל גדודי עם אש חיה, בתוספת סיוע סוללה מגדוד המרגמות הכבדות במילואים של החטיבה. באקט האחרון, פלוגתי ועוד פלוגה היינו אמורים להסתער מגבעה אחת לגבעה ממול, עליה תונחת אש המרגמות. נפתחה אש המרגמות, ארבע פצצות נפלו במקום על הגבעה ממול – על הגבעה עליה שכבנו והתכוננו להסתער. תוך שניות אחדות שני הרוגים ויותר מעשרה פצועים. כנראה שאנשי המרגמות טיפלו בגלגלי הצידוד וההגבהה של המרגמות עם כפות הרגליים במקום כפות הידיים, שערורייה של ממש.
אחרי יומיים התבשרנו כי המג"ד, אותו הערכנו מאד, מודח מתפקידו ע"י הרמטכ"ל רב אלוף חיים לסקוב (ראו תמונה משמאל). היינו משוכנעים שלא היה בו רבב אשמה באסון. כך חשבו רוב קציני החטיבה.
הדברים הגיעו לאוזנו של הרמטכ"ל והוא הורה מהיום למחר, על כנס של כל קציני חטיבת הצנחנים הסדירה עם המח"ט בראשם. במשך חמש דקות הרמטכ"ל הודיע על הדחת המג"ד, בגלל האסון כמובן, והסביר מהי אחריות פיקודית.
כעבור שבועיים כל קצין בצה"ל ממפקד פלוגה ומעלה קיבל איגרת מהרמטכ"ל שכותרתה הייתה "אחריות המפקד" ובו הרמטכ"ל פרט מה פרוש המושג אחריותו הכוללת של מפקד יחידה. הרמטכ"ל קבע שמפקד על יחידה חלה עליו אחריות כוללת על כל שמתרחש ביחידתו ועל כל מה שהיא אמורה למלא בתחום יעודה ותפקידיה. אם המפקד נוכח וגם אם לא, גם אם ידע או שמא לא ידע. אחריות אינה מתחלקת, כולה אצל המפקד. איגרת הרמטכ"ל הייתה לנורמה מחייבת בצה"ל, לאורה גדלו ופיקדו מפקדים בצה"ל.
מקרה מפקד יחידת מצ"ח המודח יצר מתח, אפילו עימות, בין בית המשפט הפועל לפי ספר החוקים, לנורמות המקובלות בצה"ל. צה"ל על כל המשרתים בו מהרמטכ"ל ועד לחייל חייב לפעול במסגרת החוק הכללי והחוק הצבאי, שהוא חמור ומחמיר פי כמה מהחוק האזרחי; ובין שני אלה אין עימות.
אלא שהצבא, במסגרת החוק, חי, פועל והעיקר נלחם לפי נורמות שבטעות מכנים אותן בצה"ל "ערכים". כל קבוצה חברתית המגויסת לצה"ל והמשרתת במילואים, לעיתים כל חייל, יש לה ערכים משלה שמקורם בחינוך, בסביבה חברתית, באמונה דתית או חילונית. ספק אם אפשר או מותר לכפות ערכים. לכן צה"ל חי, פועל ונלחם כל יום לפי נורמות. אלה התנהגויות מחייבות ומקובלות, תקנות ונוהגים אשר הצבא אימץ והן המפעילות את כל צה"ל כל יום, בכל פעולה קרבית, בכל אימון ובכל קרב ומלחמה.
הנורמות הן זֶהוּת הצבא. לדוגמה, המפקד מסתער על האויב בחוד עם לוחמיו זו נורמה שאינה מפורטת בשום חוק, צבאי כאזרחי. היחס של המפקד לחייליו המשרתים תחת פיקודו נקבע בנורמות ולא בחוק. מסירות המפקד והיחידה כולה למילוי משימה היא נורמה. גם האחריות הנדרשת ממפקד יחידה העולה לעיתים אפילו על הסמכות שניתנה לו, מקורה בנורמות. הרמטכ"ל משה דיין, בימי כהונתו, קבע כי מפקד לא ייטוש משימה קרבית וייסוג כל עוד לא נגרמו 50% אבדות. זה לא חוקק בפקודות הצבא, אבל אומץ בזמנו כנורמה.
[להרחבה בנושא נורמות בקבוצה, לחצו כאן]
[בתמונה: הרמטכ"ל משה דיין, בימי כהונתו, קבע כי מפקד לא ייטוש משימה קרבית וייסוג כל עוד לא נגרמו 50% אבדות. זה לא חוקק בפקודות הצבא, אבל אומץ בזמנו כנורמה.... הצילום: דובר צה"ל]
גם בהתנהגות מוסרית בארגון כה גדול כמו צבא – הנורמות הן המובילות. קביעת בית המשפט האזרחי מערערת את אושיות הצבא, שכן הנורמות הן היסוד לפעולה ואילו החוק עיקרו מה אסור לעשות, אבל לא כיצד ללחום.