[בתמונה: הפגיעות בנמל התעופה באבו דאבי... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לאוסף המאמרים על מטוסים ללא טייס, והשפעותיהם, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

ב- 17 בינואר תקפו המורדים החות'ים (כלומר, איראן) באיחוד האמירויות, בעזרת מטוסים זעירים ללא טייס (מזל"טים מתאבדים). האמירתים הם חלק מכוחות הקואליציה שבהנהגת סעודיה, וזוהי פעולת גומלין על מתקפת הקואליציה נגד המורדים.

התקיפה נעשתה סימולטנית בשתי זירות: חוות מיכלי דלק של חברת הדלק הלאומית של אבו דאבי; ושדה התעופה הבינלאומי שלה.

אציין כי לאבו דאבי אין גבול משותף עם תימן; והתקיפה הזו נעשתה ממרחק של כ- 1,500 ק"מ משטחה של תימן, כנראה דרך השטח הסעודי הרחב, שחוצץ בין שתי המדינות (ראו מפה למטה):

[בתמונה: מפת האזור. החץ מסמן את המרחק שעברו, כפי הנראה המזל"טים, בין תימן לאבו דאבי. המפה המקורית באדיבות המשרד לשוויון חברתי]

שלושה לקחים ניתן להסיק מהתקיפה הזו?

ראשית, שלא צריך מטוסים משוכללים, שדות תעופה יקרים וצוותי תחזוקה כדי לתקוף רחוק ומדויק. די במטוסים זעירים, מתאבדים, ללא טייס, שטסים 'מתחת לרדאר'.

שנית, זוהי המחשה כיצד המזל"טים יכולים לשטות באמצעי ההגנה האווירית, וכמה קשה לפגוע בהם ולסכל את התקיפות, בייחוד כאשר הם רבים ומתואמים

ושלישית, מי שמסוגלים לארגן התקפה מתואמת של מזל"טי תקיפה מתימן לאבו דאבי מרחק של כ 1,500 ק"מ - ואנחנו יודעים מיהם... - מסוגלים לארגן מתקפות כאלה נגדנו מעיראק, מאיראן ומתימן המרוחקות; וגם, מסוריה ומלבנון הקרובות.