[בתמונה: ציפורה... יצירתו של סנדרו בוטיצ'לי. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מדיין ומדיינים באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

עודכן ב- 30 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני מתוך שלושה על נשותיו של משה. למאמר האחר לחצו כאן:

• אבי הראל: ציפורה אשת משה.
• אבי הראל: אשתו הכושית של משה.

* * *

בפתיחה של פרשת יתרו, כותב המספר המקראי את הפסוקים הבאים:" וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם, וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ, וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ:  אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה, וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר כי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה"[1]. הביטוי הלשוני אחר שילוחיה אומר דרשני. האם הכוונה כאן לאחר גירושיה ממשה? או ניתן להבין אותו כפשוטו לאחר שמשה שלח אותה חזרה לבית אביה? בסוגיה זו נחלקו חוקרי המקרא[2]. אלה הסוברים כי משה גירש את צפורה, מפרשים את המילה שילוחיה כמשמעותה במקומות אחרים במקרא. לפי זה, משה נתן גט לאשתו ושילחה לביתה. חוקרים אחרים לעומת זאת, חושבים כי אין המדובר בגט כריתות, אלא בגלל הנסיבות משה נאלץ להחזיר את אשתו לבית אביה עד ששליחותו להוצאת בני ישראל ממצרים תסתיים.

[בתמונה: כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. כו וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת. – ספר שמות, פרק ד', פסוקים כ"ד-כ"ו צפורה מלה את בנה. ציור מעשה ידי פייטרו פרוג'ינו משנת 1482. הקפלה הסיסטינית; התמונה היא נחלת הכלל]

חז"ל במדרש, הציגו אף הם פן אנושי במעשה זה של משה כדלקמן: "אימתי שלחה? בשעה שאמר לו ה' למשה – לך והוציא את ישראל ממצרים, לקח את אשתו ואת בניו והרכיבם על החמור. אמר לו ה' לאהרון, צא לקראת אחיך המדברה. יצא לקראתו... אמר לו אהרון למשה: אחי היכן היית כל השנים הללו? אמר לו במדיין. אמר לו, מה טיב אלו בני האדם שעמך? אמר לו אשתי ובני הן. אמר לו, להיכן אתה מוליכן? אמר לו למצרים. אמר לו, על הראשונים אנו מצטערים עכשיו אתה מביא נוספים? מיד אמר לה, חזרי לבית אביך. מיד נטלה את בניה וחזרה לה לבית אביה"[3].

בין אם צפורה גורשה או רק חזרה לביתה בגין הנסיבות, מן הראוי לעמוד על טיב הקשר בינה לבין משה. על פועלה של צפורה בהקשר אודות הצלת בנה עסקנו במקום אחר[4], ובדברנו הבאים נבחן כאמור את הקשר ביניהם. לפי המסופר בתחילת ספר שמות, משה נפגש עם בנות יתרו ליד הבאר במדיין, לאחר שברח ממצרים. הפגישה על יד הבאר הינה אפיזודה שכיחה במקרא ועליה דנו במקום אחר[5], ולעניינו חשוב התאור הבא:" וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן,  וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם, וַתָּבֹאנָה, אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן; וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם, וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן, וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם, וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה, וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם:  כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה"[6]. המספר המקראי לא דן בסיבות מדוע יתרו נתן למשה את צפורה, הרי היו לו שבע בנות, ואת הנתון המשמעותי והחסר הזה משלים המדרש.

קודם לדיון במדרשים השונים העוסקים מדוע נתנה דווקא צפורה למשה, יש לדעת כי השם צפורה הינו צורת נקבה של שם העצם ציפור, כפי שאנו מוצאים כי אביו של בלק מלך מואב נשא את השם צפור. שם זה הוא גם היסוד השני בשם המקום בית – צפר, שם פיניקי הנזכר בתעודות אשוריות שונות[7].

[ציורי תנ"ך; הנושא: יתרו משיב את ציפורה ובניה למשה; ציירה: אהובה קליין. מוצג באישור היוצרת]

נחזור לעניינינו. על פי מדרש רבה היוזמת של היחסים בין משה וצפורה היא זו האחרונה:" רצה צפורה אחריו (הכוונה אחרי משה) והביאה אותו (אל ביתו של יתרו). ולמה נקרא שמה ציפורה? שטיהרה את הבית (מעבודה זרה) כציפור"[8].

המהר"ל[9] מפראג (ראו הפסל משמאל), בפירושו על התורה כותב דברים דומים כדלקמן:" ולכהן מדיין שבע בנות, ויש לדקדק למה הוצרך לומר מניין הבנות. ויראה לומר כי השביעית(צפורה) מקודשת מן השאר, ולכך תמצא כי השביעי מקודש בימים ובחודשים ובשנים... ובשביל זה הייתה צפורה מיוחדת להדבק בגוף קדוש כמו משה, שטיהרה כל בית אביה כדם הציפור...(כלומר) צפורה הייתה מטהרת כל בית אביה מן העבודה זרה שנקראת מת, כמו שציפורי מצורע מטהרין אותו, הנקרא(המצורע) מת..."[10].

[בתמונה משמאל: האנדרטה של המהר"ל שיצר לדיסלאוס שלווין בבית עיריית פראג משנת 1917. מימין ניתן לראות את השטן בדמות אישה שנתלה עליו ומנסה לפתותו. התמונה היא נחלת הכלל]

גם לפי מדרש ילקוט שמעוני[11], יוזמת הקשר בין משה וצפורה היא צפורה, כדלקמן:" וילך משה מדיינה כי ירא (לחזור) מצרימה מפני פרעה ויבוא אל רעואל ויספר לו משה את אשר ברח ממצרים ואת אשר מלך לבני כוש ואת אשר לקחו מידו המלוכה ויגרשוהו. ויהי כשמוע רעואל את דבריו אמר בלבו אתנה זה בית הכלא וארצה בו לבני כוש ... ויקחהו אל בית הסוהר ויהי כלוא שם עשר שנים.

ויהי בהיותו עצור שמה ותחמול עליו צפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים ויהי מקץ עשר שנים ותאמר אל אביה לאמר האיש העברי אשר כלאתו זה עשר שנים בבית הסוהר ואין דורש ואין מבקש אליו ועתה אם טוב בעיניך אבי נשלח ונראה אם מת ואם חי הוא ואביה לא ידע כי כלכלתהו ויען ויאמר רעואל הנהיה כדבר הזה להעצר גבר בבית הכלא עשר שנים ולא יאכל ויחיה.

[בתמונה משמאל: ילקוט שמעוני - הוצאה חדשה - 5 כרכים, אוסף מדרשי חז"ל לתורה נביאים וכתובים, הוצאת ח' וגשל בע"מ, ירושלים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ותען צפורה את אביה לאמור הלא שמעת [אבי] כי אלוהי העברים גדול ונורא הוא ומפליא להם בכל עת. הוא הציל אברהם מאור כשדים ואת יצחק מן החרב ואת יעקב מן המלאך בהיאבקו עמו. וגם עם זה רבות עשה ויצלהו מיאור מצרים ומחרב פרעה גם מזה יכול למלטהו. וייטב הדבר בעיני רעואל ויעש כן כדבר בתו וישלח אל הבור לראות מה נעשה בו. ויראו והנה האיש חי ועומד על רגליו ומתחנן אל אלהי אבותיו. ויוציאוהו מן הבור ויגלחוהו וישנו את בגדי כלאו ויאכל לחם"[12].

על פי דברי המדרש הללו, צפורה הצילה את משה ממוות בטוח, עת היה כלוא בבית האסורים. לולא ספקה לו אוכל ומים, משה לא היה שורד וכל המשך ההיסטוריה לגבי שליחותו להוצאת בני ישראל ממצרים, לא הייתה מתבצעת. המוסריות של התנהלותה של צפורה, מזכירה את התנהלותו המעשית והערכית של משה במהלך המפגש שלו עם בנות יתרו, ויתכן שתכונות אלה, היוו את הבסיס של הקשר בין משה וצפורה.

[בתמונה: ציפורה... היוצר: פייטרו פרוג'ינו. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

בתחילתה של פרשת יתרו, מגיע זה האחרון לבקר את משה במדבר סיני, יחד עם אשתו של משה, צפורה ושני בניו. ביקור זה נעשה לאחר הפרסום הגדול שהיה באותה עת אודות יציאת בני ישראל ממצרים, שעליה היה אמון משה חותנו. המספר המקראי המתאר את טיב היחסים של צפורה ומשה, אומר שהיא חזרה אליו אחר שילוחיה. האם מדובר כאן בגט כריתות שנתן לה משה, קודם חזרתו ממדיין למצרים, או האם המדובר היה באילוץ נוכח הנסיבות, זאת אין לדעת בבירור.

השאלה העולה מכך, מה איכות הקשר ביניהם, ומדוע דווקא צפורה נתנה למשה על ידי יתרו, שכידוע היו לו שבע בנות. המקרא חוסך מאתנו את הסיבה לכך, ומי שמשלים אותה אלה הם דברי המדרשים השונים. לפי מדרש רבה, צפורה היא שיזמה את הקשר ביניהם, ובגין כך אף טיהרה את בית אביה מעבודה זרה. לפי דברי מדרש ילקוט שמעוני, יתרו כלא את משה בגלל בריחתו ממצרים, למשך עשר שנים. כל אותה תקופה, צפורה הביאה לו לחם ומים, ובכך הצילה את חייו. גם לפי דברים אלה, צפורה היא אשר יוזמת את הקשר ביניהם, ויתכן שמעשיה המוסריים, נפגשו עם מעשיו של משה עת פגש אותה ואת אחיותיה ליד הבאר במדיין. התנהגותו המעשית והערכית של משה, מפלסות את נימי הקשר הראשונים בינו לבין צפורה, שעל פי המדרש האמור, אף היא דמות המתנהלת באופן מוסרי וערכי דומה, וזה הבסיס לקשר ביניהם.

[בתמונה: בניין "קבר האימהות" בטבריה בו טמונה צפורה, על פי מסורת מתקופת הראשונים, על פי מסורת קדומה יותר נקברה בחברון, לצד בלהה, זלפה ואביגיל מרים, יוכבד, ואלישבע. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Almog. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מדיין ומדיינים באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת יתרו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/1/19.

[1] שמות, פרק י"ח, פסוקים: א' – ד'.

[2] עולם התנ"ך, שמות, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 110. (להלן – עולם התנ"ך, שמות).

[3] מדרש הגדול, ספר שמות, מהדורת דוד הופמן, חברת מקיצי נרדמים, ברלין, תרפ"א.

[4] אבי הראל, צפורה אשת משה, ייצור ידע, ינואר 2017.

[5] אבי הראל, מתי התחיל סיפור אהבתם של יעקב ורחל? ייצור ידע, נובמבר 2018.

[6] שמות, פרק ב', פסוקים: ט"ז – כ"ב.

[7] עולם התנ"ך, שמות, עמוד 14.

[8] מדרש רבה, פרק א', ל"ב.

[9] רבי יהודה ליווא בן בצלאל, המוכר בכינויו מהר"ל מפראג, היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות, מגדולי ישראל הבולטים בתחילת העת החדשה. 1520 – 1609.

[10] מהר"ל, גבורות ה', פרק י"ט, לונדון, תשי"ד, עמוד פ"ט.

[11] ילקוט שמעוני הוא לקט של מדרשים קדומים המסודרים לפי פסוקי התנ"ך. לא ידוע רבות על מחבר הילקוט או על זמן יצירתו. מדפיס הילקוט בוונציה בשנת 1566 רבי מאיר פרינץ, ייחסו לרבנו שמעון ראש הדרשנים מפרנקפורט. לדעת צונץ ואברהם אפשטיין הילקוט חובר בפרנקפורט בתחילת המאה ה-13.

[12] ילקוט שמעוני, שמות, קס"ח.