[בתמונה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KELLEPICS לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

עודכן ב- 9 בפברואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

רובה של פרשת משפטים עוסק במגוון מצוות ודינים, הקשורים בדרך כלל לתחום החברתי. מצוות ודינים אלו הן המשך ישיר לנאמר בעשרת הדיברות ולמצוות שנזכרו בסוף פרשת יתרו, שכולן יחד מהוות את ספר הברית[1] שעל בסיסו נכרתת הברית בין ה' לבני ישראל. בסוף הפרשה, מסופר על מעמד כריתת הברית, ועל עליית משה להר סיני לקבלת לוחות הברית והציווי על הקמת המשכן.

לכן מפתיע לפגוש בין כל הפסוקים המתארים מצוות ודינים שונים, קבוצת פסוקים שעוסקת דווקא בעניינים תאולוגיים צרופים, כדלקמן: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי, הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, אַל תַּמֵּר בּוֹ:  כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם, כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ.  כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקֹלוֹ, וְעָשִׂיתָ, כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי, אֶת אֹיְבֶיךָ, וְצַרְתִּי, אֶת צֹרְרֶיךָ כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי, לְפָנֶיךָ, וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי, וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי; וְהִכְחַדְתִּיו"[2].

[בתמונה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KELLEPICS לאתר Pixabay]

למה התכוון המחבר המקראי במושג מלאך?

האם המדובר לאישיות רוחנית נבדלת מהאל? לפי תפיסת המחשבה של המזרח הקדום, עשוי הגבול בין הנשלח לשולח להיטשטש על נקלה. לכן כנראה הפירוש של המושג מלאך ה' הינו כינוי לפעולת אל, לפי פשט הפסוקים. אין זה פעם ראשונה במקרא ששליחת מלאך שזורה בסיפור כלשהוא. למשל, אנו מוצאים שליחת מלאך בסיפור אודות עבד אברהם: "יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם"[3]. לפי המשך הסיפור ברור אפוא כי אין זה מלאך של ממש, אלא הדרכת ה' ועזרתו[4].

רש"י על אתר אומר כי הכוונה בפסוקים אלה היא שהאל המקראי לא יוביל את בני ישראל הלאה במסעם, בגלל חטאם העתידי. כלומר יש לפי דבריו אלה ירידה ברמת ההשגחה האלוהית על בני ישראל: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ – כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, והשכינה אומרת להם לא אעלה בקרבך".

נכדו של רש"י, הרשב"ם[5], המפרש בדרך כלל רק על פי פשט הפסוקים אומר באותו מקום כי המדובר במלאך ה', שליח האל, בדומה למסופר בספר יהושע:"  וַיְהִי, בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה-אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ, הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ, וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְהוָה עַתָּה בָאתִי; וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ, מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו, קֹדֶשׁ הוּא; וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כֵּן"[6].

[בתמונה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי cocoparisienne לאתר Pixabay]

הרמב"ם קובע שהמלאך האמור הינו נביא

הרלב"ג[7] על אתר אומר כי מלאך הכוונה לנביא. לפיכך, מי שיוביל את בני ישראל בעתיד יהיה מלאך ולא האל. דבריו אלה של הרלב"ג מביאים אותנו לדברי הרמב"ם במורה נבוכים שעסק במקבץ פסוקים אלה.

[פסל הרמב"ם משמאל; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Stauromel-AlquimiaDigital לאתר flickr]

בפתח דבריו אומר הרמב"ם כי המלאך האמור בפסוקי פרשתנו הוא נביא:" כתוב זה המופיע בתורה - והוא דברו הנה אנכי שלח מלאך - משמעותו היא אשר התבררה במשנה תורה (ספר דברים) שהאל אמר למשה במעמד הר סיני: נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצונו..."[8].

מדוע הרמב"ם קובע שהמלאך האמור הינו נביא? היות ולדעתו, אין אפשרות שמלאך ה' יתגלה להמון העם, מה גם שמלאך איננו מצווה ואין אפשרות להמרות את פיו, כדלקמן:" אין ספק שצוואה זאת היא להמון האנשים דווקא. אך להמון האנשים אין המלאך מתגלה, לא מצווה עליהם ולא אוסר עליהם, כך שיצטוו שלא להמרות את פיו. אלא משמעות אמירה זאת היא, שהוא יתעלה הודיעם שיהיה בקרבם נביא, אשר אליו יבוא מלאך שידבר אליו, יצווה עליו ויאסור עליו"[9].

לשון אחר – הרמב"ם מנסה להסביר את עניין המלאך באופן שיכלול הן את האלמנט של המלאך והן את האלמנט של הנביא, כך שהמלאך ימסור לנביא את דבר ה', ומי שיאמר את דבר האל לעם, כדי לבצע את ציווי האל, הוא הנביא בלבד.

[בתמונה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי darksouls1 לאתר Pixabay]

מדוע הרמב"ם בונה מערך מסובך שכזה, המדבר על מלאך שימסור את הצו האלוהי לנביא, וזה האחרון יצווה את העם?

על כך עונה הרמב"ם בסוף הפרק האמור באופן הבא: "כל זה אינו אלא הודעה להם כי המעמד הגדול אשר ראיתם אותו, כלומר מעמד הר סיני, אינו דבר המתמיד עמכם ולא יהיה כמותו בעתיד. לא תמיד תהיה אש ולא ענן כמו עכשיו על המשכן תמיד, אלא מלאך אשר אשלחנו אל נביאיכם יכבוש לכם את הארץ, יישר לפניכם את האדמה, ויודיעכם את אשר תעשו. הוא יודיעכם את אשר ראוי לעשות וממה יש להימנע".

הרמב"ם קובע כי מעמד הר סיני הינו אירוע חד פעמי, ואחריו לא יהיה אירוע נוסף של גילוי פומבי של האל. מרגע סיום מתן תורה בסיני, ההתגלות האלוהית תהיה רק על ידי הנביאים, שהם מקבלים את ההתגלות האלוהית באמצעות מלאך, פרט למשה רבנו:" גם בזאת ניתן העיקר שלא פסקתי להבהירו, והוא שלכל נביא זולת משה רבנו באה ההתגלות על - ידי מלאך, ודע זאת אפוא".  על דברים אלו חוזר הרמב"ם בהמשך דבריו במורה נבוכים:" שזאת אמירה מפורשת שבכל מקום בו אתה מוצא דיבור מיוחס לאל בצורה סתמית - הרי זה על - ידי מלאך אצל שאר הנביאים"[10].

האם חושב הרמב"ם שההתגלות על ידי מלאך הינה התגלות ממשית ומציאותית? התשובה על כך שלילית. כל התגלות נבואית האמורה במקרא, לשאר הנביאים זולת משה, הינה התגלות שמתרחשת בחלום או במראה הנבואה בלבד, כדלקמן:" ואין הבדל אם כתוב בתחילה שראה את המלאך או שהיה פשט הכתוב שהוא חשב אותו בתחילה לבן - אדם, ואחרי - כן, בסופו של דבר, התברר לו שהוא מלאך, כל זמן שאתה מוצא שסופו של דבר הוא שזה שנראה, או פנה בדיבור, היה מלאך. אז דע אל - נכון שמתחילת המצב ההוא היה מראה הנבואה או חלום של נבואה"[11]. כמובן שלפי הרמב"ם, לא כל אחד יכול לזכות בהתגלות שכזאת, ולפי המדדים שהוא קובע על הנביא להיות בדרגה שכלית ומוסרית עליונה, ועל כך עסקנו בהרחבה במקום אחר[12].

[בתמונה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי susan-lu4esm לאתר Pixabay]

אחרית דבר

בין שלל המצוות והדינים הרבים הנזכרים בפרשת משפטים, ישנה אתנחתא תיאולוגית קצרה, האומרת שעם ישראל יונהג בעתיד על ידי מלאך ולא על ידי האל. האם המדובר במלאך של ממש? לא בהכרח. לפי פרשנותם של הרמב"ם והרלב"ג המדובר בנביא המקבל את ההתגלות האלוהית שלו באמצעות מלאך. התגלות זו, איננה מתרחשת במציאות, ולפי הסברו של הרמב"ם במורה נבוכים, המדובר בהתגלות על ידי מלאך בחלום או במראה נבואי.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת משפטים'.
• אוסף המאמרים על הרמב”ם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת משפטים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/2/19.

[1] על ספר הברית ראה – אבי הראל, ספר הברית בפרשת משפטים, ייצור ידע, פברואר 2021.

[2] שמות, פרק כ"ג, פסוקים: כ' – כ"ג.

[3] בראשית, פרק כ"ד, פסוק ז'.

[4] עולם התנ"ך, שמות, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 146.

[5] רשב"ם, רבי שמואל בן מאיר, היה פרשן המקרא, פרשן התלמוד ומבעלי התוספות, נכדו של רש"י ותלמידו. נודע במיוחד בנטייתו להיצמד לפשט הכתוב בעת פירוש המקראות. 1085 – 1158.

[6] יהושע, פרק ה', פסוקים: י"ג – ט"ו.

[7] רלב"ג, רבי לוי בן גרשום, היה פרשן מקרא, אסטרונום, מתמטיקאי, מדען, מהנדס, רופא, ומחשובי הפילוסופים היהודיים. 1288 – 1344.

[8] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק שני, פרק ל"ד, מהדורת שוורץ, אוניברסיטת ת"א, 2002, עמוד 381(להלן – מו"נ, שוורץ).

[9] שם, שם.

[10] מו"נ, שוורץ, חלק ב', פרק מ"א, עמוד 403.

[11] שם, תחילת פרק מ"ב.

[12] אבי הראל, תופעת הנבואה לפי דעת הרמב"ם במורה נבוכים, ייצור ידע, ספטמבר 2016.